מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם (לז ב)
פירש רש"י שהיה מגיד לאביו שהיו אוכלים אבר מן החי. והקשו בעלי התוספות (פירוש הריב"א ועוד) איך יתכן שהשבטים היו אוכלים אבר מן החי שאסור אף לבני נח. ותירצו שהיו אוכלים מבהמה מפרכסת לאחר שחיטה, וזה דומה לאבר מן החי, אבל האמת שהוא מותר כיון שנשחטה הבהמה כדין וכדאמרינן בחולין לג. עי"ש.
והנה בפרשת דרכים דרוש א' הביא דברים הללו בשם הרא"ם, וכתב שם בדעתו, דצ"ל דסבירא להו להשבטים שהם יצאו מכלל בני נח גם להקל, דאל"כ היה דינם כבני נח שאסורים במפרכסת, אמנם כתב שם שלמ"ד בחולין שם שגם לבני נח מותר לאכול ממפרכסת, משום ד"מי איכא מידי שלישראל שרי ולבני נח אסור", א"כ אפילו אם היה להם דין בני נח היו מותרים במפרכסת, וכן הביא שם מדברי מהר"ש יפה ביפה תואר בדעת הרא"ם.
ואינו מובן דהרי הא דשחיטה מתירה מפרכסת מאיסור אבר מן החי היינו דוקא שחיטה של ישראל, כמבואר בחולין קכא: בברייתא, ואז מתוך שהיא מתירה לישראל ממילא מותר גם לבני נח מדין "מי איכא מידי", אבל שחיטת נכרי שאינה נחשבת שחיטה להתיר, אינה מתירה איסור אבר מן החי, וא"כ אם היה לאבות דין של בני נח, א"כ אין זו שחיטה של ישראל אלא של בני נח, ולא שייך לומר "מי איכא מידי". וצ"ל דכוונתם לדעת חזקיה בחולין שם דאפילו מפרכסת של טמאה מותרת לבני נח, וממילא הוא הדין גוי ששחט טהורה, אמנם דעת חזקיה נדחית בגמ' שם מהברייתא, וצ"ע.
ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם (לז ב)
פירש רש"י שהיה מגיד לאביו שהיו אוכלים אבר מן החי. והקשו בעלי התוספות (פירוש הריב"א ועוד) איך יתכן שהשבטים היו אוכלים אבר מן החי שאסור אף לבני נח. ותירצו שהיו אוכלים מבהמה מפרכסת לאחר שחיטה, וזה דומה לאבר מן החי, אבל האמת שהוא מותר כיון שנשחטה הבהמה כדין וכדאמרינן בחולין לג. עי"ש.
והנה בפרשת דרכים דרוש א' הביא דברים הללו בשם הרא"ם, וכתב שם בדעתו, דצ"ל דסבירא להו להשבטים שהם יצאו מכלל בני נח גם להקל, דאל"כ היה דינם כבני נח שאסורים במפרכסת, אמנם כתב שם שלמ"ד בחולין שם שגם לבני נח מותר לאכול ממפרכסת, משום ד"מי איכא מידי שלישראל שרי ולבני נח אסור", א"כ אפילו אם היה להם דין בני נח היו מותרים במפרכסת, וכן הביא שם מדברי מהר"ש יפה ביפה תואר בדעת הרא"ם.
ואינו מובן דהרי הא דשחיטה מתירה מפרכסת מאיסור אבר מן החי היינו דוקא שחיטה של ישראל, כמבואר בחולין קכא: בברייתא, ואז מתוך שהיא מתירה לישראל ממילא מותר גם לבני נח מדין "מי איכא מידי", אבל שחיטת נכרי שאינה נחשבת שחיטה להתיר, אינה מתירה איסור אבר מן החי, וא"כ אם היה לאבות דין של בני נח, א"כ אין זו שחיטה של ישראל אלא של בני נח, ולא שייך לומר "מי איכא מידי". וצ"ל דכוונתם לדעת חזקיה בחולין שם דאפילו מפרכסת של טמאה מותרת לבני נח, וממילא הוא הדין גוי ששחט טהורה, אמנם דעת חזקיה נדחית בגמ' שם מהברייתא, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
בפרשת דרכים שם כתב בשם מהר"ש יפה, שהקשה על הדברים הנ"ל, דליכא למימר שהיה מותר לשבטים לאכול מפרכסת מדין "מי איכא מידי" וכו', דכל זה לאחר מתן תורה שהותר לישראל, אבל קודם מתן תורה שעדיין לא הותר לישראל, לא שיכא סברת "מי איכא מידי" וכו'. ובפרשת דרכים שם כתב דדעת הרא"ם דהא ד"מי איכא מידי" אין זה סיבת ההיתר, אלא דזו הוכחה שעל כרחך לא נאסר לבני נח, דלא יתכן שדיניהם חמורים משלנו, וא"כ ההוכחה היא שמעולם לא נאסרו בזה, דאין טעם לומר שעד מתן תורה יאסרו ומתן תורה יתיר להם, שהרי "מי איכא מידי" אי"ז סיבה להתיר, רק הוכחה שמותר להם, א"כ מעולם היה מותר להם, עכ"ד.
ובנידון זה האם אמרינן "מי איכא מידי" קודם מתן תורה, עי' מה שהובא לעיל בפרשת וישלח מהבית הלוי עה"ת שם, לענין איסור בן נח באשתו שלא כדרכה, דקודם מתן תורה לכו"ע היה אסור משום דכל ההיתר למ"ד שמותר הוא רק מדין "מי איכא מידי", וזה כסברת מהר"ש יפה הנ"ל, אבל להפרשת דרכים ע"כ דמעיקרא היה מותר להם. וכן מבואר בקונטרס פרשת דרכים לבעל הפמ"ג ע"ד הפרשת דרכים כאן, שכתב כדברי הבית הלוי הנ"ל, וביאר שזה תלוי בפלוגתת מהר"ש יפה והפרשת דרכים כאן בביאור דין "מי איכא מידי".