מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והתיצבו שם עמך (יא טז)
בקידושין עו: ילפינן מדכתיב "והתיצבו שם עמך" בדומין לך, שיהיו בית דין מנוקים מכל מום, ועי"ש שצריכים להיות מנוקים ממום בגופם, מלבד מה שצריכים להיות מנוקים מכל פסול יוחסין. ויש לעיין איזה מומים נכללו בדין זה. דהנה לגבי כהנים מצינו בבכורות פרק ו' ופ"ז שישנם מומים הפוסלים לגמרי מעבודה, וישנם מומים שהם רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן ואינם מחללים עבודה בדיעבד. ויש לעיין, לענין סנהדרין, האם רק מומים שפוסלים לגמרי בכהנים פוסלים בסנהדרין, או גם מה שפוסל רק לכתחילה משום שאינו שוה בזרעו של אהרן.
ומדברי הנצי"ב בפירושו על הספרי (עמק הנצי"ב ראה פיסקא ס"ט ד"ה ר"מ), מתבאר שדוקא מום גמור פוסל בסנהדרין, אבל מה שהוא רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו פוסל אלא בכהנים, ולא בסנהדרין.
אמנם בשו"ת חת"ס ח"ד סי' צ"ב מבואר, שכל מום פוסל בסנהדרין, אף מה שאינו פוסל לעבודה בכהנים, רק אם יש עליו שם של מום בין בכהנים ובין בלויים, עי"ש. לכאורה משמע מזה, שגם דבר שאינו שוה בזרעו של אהרן פוסל בכהנים.
ויש לעיין, שבסנהדרין קד: איתא "מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו". והנה בבכורות פ"ז מ"ג "ושנשרו ריסי עיניו פסול משום מראית העין". וקשה, איך נשאר רבן גמליאל נשיא, הרי כיון שנשרו ריסי עיניו הוא פסול לדון.
ויתכן שמום שהוא רק מפני "מראית העין" מדרבנן לחוד, לא פסלו בדיינים. וגרע ממום שאינו שוה בזרעו של אהרן, שאע"פ שאינו מחלל את העבודה, מכל מקום הוא מן התורה.
אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והתיצבו שם עמך (יא טז)
בקידושין עו: ילפינן מדכתיב "והתיצבו שם עמך" בדומין לך, שיהיו בית דין מנוקים מכל מום, ועי"ש שצריכים להיות מנוקים ממום בגופם, מלבד מה שצריכים להיות מנוקים מכל פסול יוחסין. ויש לעיין איזה מומים נכללו בדין זה. דהנה לגבי כהנים מצינו בבכורות פרק ו' ופ"ז שישנם מומים הפוסלים לגמרי מעבודה, וישנם מומים שהם רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן ואינם מחללים עבודה בדיעבד. ויש לעיין, לענין סנהדרין, האם רק מומים שפוסלים לגמרי בכהנים פוסלים בסנהדרין, או גם מה שפוסל רק לכתחילה משום שאינו שוה בזרעו של אהרן.
ומדברי הנצי"ב בפירושו על הספרי (עמק הנצי"ב ראה פיסקא ס"ט ד"ה ר"מ), מתבאר שדוקא מום גמור פוסל בסנהדרין, אבל מה שהוא רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו פוסל אלא בכהנים, ולא בסנהדרין.
אמנם בשו"ת חת"ס ח"ד סי' צ"ב מבואר, שכל מום פוסל בסנהדרין, אף מה שאינו פוסל לעבודה בכהנים, רק אם יש עליו שם של מום בין בכהנים ובין בלויים, עי"ש. לכאורה משמע מזה, שגם דבר שאינו שוה בזרעו של אהרן פוסל בכהנים.
ויש לעיין, שבסנהדרין קד: איתא "מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו". והנה בבכורות פ"ז מ"ג "ושנשרו ריסי עיניו פסול משום מראית העין". וקשה, איך נשאר רבן גמליאל נשיא, הרי כיון שנשרו ריסי עיניו הוא פסול לדון.
ויתכן שמום שהוא רק מפני "מראית העין" מדרבנן לחוד, לא פסלו בדיינים. וגרע ממום שאינו שוה בזרעו של אהרן, שאע"פ שאינו מחלל את העבודה, מכל מקום הוא מן התורה.
