מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואכלת ושבעת וברכת (ח י)
בגמ' ברכות לז. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. והקשה במדרש יהונתן למהר"י אייבשיץ זצ"ל בפרשתינו, שבכ"מ שאמרו "רבן גמליאל וזקנים" היה שם ראב"ע או ר' טרפון שהיו כהנים, וא"כ איך נתן רבן גמליאל רשות לר"ע לברך, הרי איכא מצות וקדשתו לתת לכהן לברך ראשון.
וכתב שם ליישב, דהנה בתענית יז. איתא, אמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא, כרבי דאמר שכהן בזמן הזה מותר לשתות יין מפני שתקנתו קלקלתו, ופירש רש"י שהרי עברו כמה שנים שלא נבנה הבית, ושוב לא חיישינן לשמא יבנה. ומעתה לפי"ז בזמן רבן גמליאל וזקנים שעדיין לא עבר זמן רב מהחורבן, היו הכהנים באמת אסורים לשתות יין, וממילא לא היו יכולים לברך כיון שברכת המזון טעונה כוס. ויש להעיר דיכולים לשתות מלא לוגמיו שהוא פחות מרביעית, ובזה אין איסור לשתות יין בזה"ז שהרי אינו נעשה שתוי יין בכך.
ובפשיטות יש לומר, דבסוגיא שם אמרינן "קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת, אמר לו רבינו אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים", ע"כ. מעתה י"ל דרבן גמליאל היה יודע שחבריו הזקנים אינם סבורים כמותו ולכן לא נתן להם לברך, אבל על ר"ע חשב רבן גמליאל שילך בשיטתו ויברך ברכת המזון.
עוד יש לומר, שבגיטין נט: מבואר שדין וקדשתו מה"ת היינו דוקא היכא ששניהם שוים, אבל אם הישראל גדול בחכמה מן הכהן אינו מחויב להקדימו, א"כ אפשר שרבי עקיבא היה גדול יותר וכמו שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מרבי עקיבא.
ואכלת ושבעת וברכת (ח י)
בגמ' ברכות לז. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. והקשה במדרש יהונתן למהר"י אייבשיץ זצ"ל בפרשתינו, שבכ"מ שאמרו "רבן גמליאל וזקנים" היה שם ראב"ע או ר' טרפון שהיו כהנים, וא"כ איך נתן רבן גמליאל רשות לר"ע לברך, הרי איכא מצות וקדשתו לתת לכהן לברך ראשון.
וכתב שם ליישב, דהנה בתענית יז. איתא, אמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא, כרבי דאמר שכהן בזמן הזה מותר לשתות יין מפני שתקנתו קלקלתו, ופירש רש"י שהרי עברו כמה שנים שלא נבנה הבית, ושוב לא חיישינן לשמא יבנה. ומעתה לפי"ז בזמן רבן גמליאל וזקנים שעדיין לא עבר זמן רב מהחורבן, היו הכהנים באמת אסורים לשתות יין, וממילא לא היו יכולים לברך כיון שברכת המזון טעונה כוס. ויש להעיר דיכולים לשתות מלא לוגמיו שהוא פחות מרביעית, ובזה אין איסור לשתות יין בזה"ז שהרי אינו נעשה שתוי יין בכך.
ובפשיטות יש לומר, דבסוגיא שם אמרינן "קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת, אמר לו רבינו אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים", ע"כ. מעתה י"ל דרבן גמליאל היה יודע שחבריו הזקנים אינם סבורים כמותו ולכן לא נתן להם לברך, אבל על ר"ע חשב רבן גמליאל שילך בשיטתו ויברך ברכת המזון.
עוד יש לומר, שבגיטין נט: מבואר שדין וקדשתו מה"ת היינו דוקא היכא ששניהם שוים, אבל אם הישראל גדול בחכמה מן הכהן אינו מחויב להקדימו, א"כ אפשר שרבי עקיבא היה גדול יותר וכמו שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מרבי עקיבא.