מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בני (ל טו)
פירש רש"י "ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו". והקשו הרא"ם והגור אריה הלא לטובת בניה נקברה בדרך, כמו שדרשו רז"ל והובא ברש"י (לקמן מח ז), כדי שכאשר יצאו בני ישראל לגלות תבקש רחל רחמים עליהם. ותירץ בגור אריה שזכות עצמה גדולה מזכות בניה, ושכיבתה במערה עם יעקב היתה זכות יותר גדולה בעבורה, ולכן לא די בטעם העזרה לבניה. [ומה שהוצרך גם טעם זה של עזרה לבניה ולא די בטעם שזלזלה במשכב הצדיק, זהו טעם למה לא הביא אותה עכ"פ להקבר בעיר בית לחם וקברה בדרך, ועל זה אמרו דאחרי שלא זכתה להקבר במערה, נקברה בדרך בשביל בניה].
ונראה לבאר, דלכאורה מדוע חטאה רחל בזה שזלזלה במשכב הצדיק, הרי רצתה לקחת עבור זה דודאים בשביל להוליד בנים, כנודע מדברי האבן עזרא והרמב"ן ורבינו בחיי שהדודאים סגולתן להוליד בנים. אלא דבאמת להדבק בצדיק הוא יותר מאשר להוליד בנים, וכמו שאמר אלקנה לחנה "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים". דאשה אינה מצווה על פריה ורביה, ולהדבק ולשרת את הצדיק היא המעלה העליונה שיכולה להיות לה.
ובמדרש רבה פרשה מ"ה סי' ג' "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה, לקחתה בדברים אמרה לה אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה", ופירש בנזר הקודש שם, שהגר לא רצתה להנשא לאברהם כיון שהיה בחזקת עקר וחששה שגם לה לא יהיה זרע ממנו, ועל זה באה שרה לפייס אותה בדברים ואמרה לה, כי אף אם לו יהיה כדבריך שלא תקימי זרע ממנו, מ"מ די לך בזה, כי אשריך שאת מדבקת לגוף קדוש כזה, וזה טוב מעשרה בנים, כי בעבורו תזכי לחלק עולם הבא, עכ"ד. וזה היה הזלזול במשכב הצדיק, שעצם הדביקה בצדיק עדיפה מבנים, והיא ויתרה על כך בשביל בנים.
ומחמת כן לא זכתה להקבר עמו, דבאמת מעלה גדולה יותר היתה לה להקבר עם הצדיק מאשר להגן על בניה וכדברי הגור אריה, אך כיון שהיא החשיבה את הבנים יותר מאשר משכב הצדיק, באותה מדה מדדו לה, שתגן על בניה, במקום להיות עם הצדיק.
ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בני (ל טו)
פירש רש"י "ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו". והקשו הרא"ם והגור אריה הלא לטובת בניה נקברה בדרך, כמו שדרשו רז"ל והובא ברש"י (לקמן מח ז), כדי שכאשר יצאו בני ישראל לגלות תבקש רחל רחמים עליהם. ותירץ בגור אריה שזכות עצמה גדולה מזכות בניה, ושכיבתה במערה עם יעקב היתה זכות יותר גדולה בעבורה, ולכן לא די בטעם העזרה לבניה. [ומה שהוצרך גם טעם זה של עזרה לבניה ולא די בטעם שזלזלה במשכב הצדיק, זהו טעם למה לא הביא אותה עכ"פ להקבר בעיר בית לחם וקברה בדרך, ועל זה אמרו דאחרי שלא זכתה להקבר במערה, נקברה בדרך בשביל בניה].
ונראה לבאר, דלכאורה מדוע חטאה רחל בזה שזלזלה במשכב הצדיק, הרי רצתה לקחת עבור זה דודאים בשביל להוליד בנים, כנודע מדברי האבן עזרא והרמב"ן ורבינו בחיי שהדודאים סגולתן להוליד בנים. אלא דבאמת להדבק בצדיק הוא יותר מאשר להוליד בנים, וכמו שאמר אלקנה לחנה "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים". דאשה אינה מצווה על פריה ורביה, ולהדבק ולשרת את הצדיק היא המעלה העליונה שיכולה להיות לה.
ובמדרש רבה פרשה מ"ה סי' ג' "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה, לקחתה בדברים אמרה לה אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה", ופירש בנזר הקודש שם, שהגר לא רצתה להנשא לאברהם כיון שהיה בחזקת עקר וחששה שגם לה לא יהיה זרע ממנו, ועל זה באה שרה לפייס אותה בדברים ואמרה לה, כי אף אם לו יהיה כדבריך שלא תקימי זרע ממנו, מ"מ די לך בזה, כי אשריך שאת מדבקת לגוף קדוש כזה, וזה טוב מעשרה בנים, כי בעבורו תזכי לחלק עולם הבא, עכ"ד. וזה היה הזלזול במשכב הצדיק, שעצם הדביקה בצדיק עדיפה מבנים, והיא ויתרה על כך בשביל בנים.
ומחמת כן לא זכתה להקבר עמו, דבאמת מעלה גדולה יותר היתה לה להקבר עם הצדיק מאשר להגן על בניה וכדברי הגור אריה, אך כיון שהיא החשיבה את הבנים יותר מאשר משכב הצדיק, באותה מדה מדדו לה, שתגן על בניה, במקום להיות עם הצדיק.