מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם (טז יד)
בביאורי מהרא"י בעל תרומת הדשן, כתב לבאר תלונת דתן ואבירם, שהרי מחלוקת קרח ועדתו היתה על שנתקנאו בכהנים ובלוים ובמתנותיהם, והנה מתנות הכהנים והלוים הוא מחמת שלא נטלו נחלה בארץ, וכדכתיב לקמן (יח כ) ובפרשת שופטים (יח א) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו', ה' הוא נחלתו", ותרגם אונקלוס "מתנן דיהב ה' ליה אינון אחסנתיה". ועל זה אמרו, שאם היית מביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ונותן לנו נחלת שדה וכרם לא היינו מתקנאים, כי היתה לנו מעלה כנגד הכהנים והלוים, שאנחנו חולקים בנחלת הארץ והם אין להם חלק ונחלה, אבל עכשיו אנו במדבר ולא קבלנו נחלה, ואעפ"כ יש לכהנים וללויים שררה וגדולה עלינו, עכ"ד. וכן הוא בקיצור בפירוש רבינו יוסף בכור שור כאן.
ויש לפרש לפי"ז דקדוק לשון הכתוב "לתת לנו נחלת שדה וכרם", דהנה באמת גם ללוים היו ערי מקלט, אמנם לא היו בתורת "נחלה", אלא רק "ערים לשבת" כדכתיב בפרשת מסעי (לה ב), וכמו שכתב החזקוני שם "נהי דאין להם נחלה, בית דירה מיהא צריכי". וכן מבואר בירושלמי מכות פ"ב אליבא דרבי מאיר, דערי הלוים לבית דירה ניתנו ולא לירושה, וזהו הטעם שהרוצחים הדרים שם אינם צריכים להעלות שכר ללוים.
ועוד נפק"מ יש לדעת רבי עקיבא בסוטה כז: דהא דכתיב בערי הלוים ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה, היינו לתחום שבת, ודלא כרבי יוסי הגלילי דסבירא ליה אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים, ונמצא שלדעת רבי עקיבא לא קיבלו הלוים אלא עיר לשבת ומגרש אלף אמה סביב, אבל שדות וכרמים לא היה להם, [וגם מהערים ומגרשיהם שקיבלו לא היו יכולים לעשות שדות וכרמים, כי אסור לעשות עיר או מגרש שדה]. וכן פירש רש"י בפרשת בהר (כה לג), "כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם", לא היה להם נחלת שדות וכרמים אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות.
וזהו שנאמר "לתת לנו נחלת שדה וכרם", היינו שלא נתקיים היתרון שאמרת לתת לישראל על הלוים, שיהיה חלקם בתורת "נחלה", וגם שיהיה להם "שדה וכרם", משא"כ ללוים שחלקם רק לבית דירה ולא בתורת נחלה, וגם אין להם שדות וכרמים, וכנ"ל.
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם (טז יד)
בביאורי מהרא"י בעל תרומת הדשן, כתב לבאר תלונת דתן ואבירם, שהרי מחלוקת קרח ועדתו היתה על שנתקנאו בכהנים ובלוים ובמתנותיהם, והנה מתנות הכהנים והלוים הוא מחמת שלא נטלו נחלה בארץ, וכדכתיב לקמן (יח כ) ובפרשת שופטים (יח א) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו', ה' הוא נחלתו", ותרגם אונקלוס "מתנן דיהב ה' ליה אינון אחסנתיה". ועל זה אמרו, שאם היית מביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ונותן לנו נחלת שדה וכרם לא היינו מתקנאים, כי היתה לנו מעלה כנגד הכהנים והלוים, שאנחנו חולקים בנחלת הארץ והם אין להם חלק ונחלה, אבל עכשיו אנו במדבר ולא קבלנו נחלה, ואעפ"כ יש לכהנים וללויים שררה וגדולה עלינו, עכ"ד. וכן הוא בקיצור בפירוש רבינו יוסף בכור שור כאן.
ויש לפרש לפי"ז דקדוק לשון הכתוב "לתת לנו נחלת שדה וכרם", דהנה באמת גם ללוים היו ערי מקלט, אמנם לא היו בתורת "נחלה", אלא רק "ערים לשבת" כדכתיב בפרשת מסעי (לה ב), וכמו שכתב החזקוני שם "נהי דאין להם נחלה, בית דירה מיהא צריכי". וכן מבואר בירושלמי מכות פ"ב אליבא דרבי מאיר, דערי הלוים לבית דירה ניתנו ולא לירושה, וזהו הטעם שהרוצחים הדרים שם אינם צריכים להעלות שכר ללוים.
ועוד נפק"מ יש לדעת רבי עקיבא בסוטה כז: דהא דכתיב בערי הלוים ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה, היינו לתחום שבת, ודלא כרבי יוסי הגלילי דסבירא ליה אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים, ונמצא שלדעת רבי עקיבא לא קיבלו הלוים אלא עיר לשבת ומגרש אלף אמה סביב, אבל שדות וכרמים לא היה להם, [וגם מהערים ומגרשיהם שקיבלו לא היו יכולים לעשות שדות וכרמים, כי אסור לעשות עיר או מגרש שדה]. וכן פירש רש"י בפרשת בהר (כה לג), "כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם", לא היה להם נחלת שדות וכרמים אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות.
וזהו שנאמר "לתת לנו נחלת שדה וכרם", היינו שלא נתקיים היתרון שאמרת לתת לישראל על הלוים, שיהיה חלקם בתורת "נחלה", וגם שיהיה להם "שדה וכרם", משא"כ ללוים שחלקם רק לבית דירה ולא בתורת נחלה, וגם אין להם שדות וכרמים, וכנ"ל.