שאלה: האם מותר לבכות בראש השנה?
תשובה: אם בוכה בדרך תפילה ותחנונים ובפרט אם הבכייה באה מעצמה ואינו מתאמץ לבכות מותר וראוי לבכות, אך אם בוכה בדרך של הרגשת עצבות אין לבכות כלל.
ומי שאינו יכול לבכות טוב שיעשה קול בכי, וגם זה מועיל לקבלת התפילות שנאמר: "כי שמע ה' קול בכיי".
האר"י ז"ל נהג לבכות בראש השנה ויום הכיפורים ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלימה. והעיד כן תלמידו המהרח"ו בשער הכוונות (דף צ ע"א) בזה"ל: גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ראש השנה אפילו שהוא יום טוב ומכל שכן בתפילת יום הכיפורים, והיה אומר מורי ז"ל כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה.
וכ"כ מרן החיד"א (מורה באצבע סימן ט אות רנ) כתב: יתפלל ערבית של ראש השנה בבכיה ובכונה גדולה מאד, דואג ובוטח. והניף ידו שנית בשיורי ברכה (יו"ד סי' שצ"ד אות ג): מזה יש ללמוד לאדם שהיה נוהג לבכות בתפלות ר"ה ויה"כ, כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שיש להתעורר בבכיה בימים נוראים. והאיש הזה בא בימים, וירא מפני ראות עיניו, ותמנ'ע היתה דמעתו, יפה עשה, כי כונתו רצויה. אך טוב בין באבל בין בתפלת ימים נוראים לעשות קול בכי, וכתיב: "כי שמע ה' קול בכיי", ורחמנא לבא בעי לב נשבר.
וגם המטה אפרים (סי' תקפ"ב אות כח) כתב: נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפלת ר"ה ויה"כ אף כשחל בשבת ומי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלה הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה וכו'. וכ"כ הבאר היטב (סי' תקפ"ד ס"ק ג).
אולם במעשה רב להגר"א (אות רז) כתב שאין לבכות בראש השנה כדברי הכתוב בספר נחמיה (ח, ט) "אל תתאבלו ואל תבכו וכו' לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם".
והגה"ק ממונקאטש יישב הדברים בספרו שער יששכר (תשרי מאמר מאזנים למשפט אות ל"ז) דמה שכתוב בפסוק "אל תתאבלו ואל תבכו וכו'" היינו בבכייה של עצבות וייאוש ח"ו, אבל בכיה שבאה לאדם מתוך תפילה ותחנונים והרגשת התקרבות להקב"ה זה מראה על נשמתו שהיא טובה כיון שהבכיה באה מאליה, וכמו שכתוב בזוהר חדש שבזמן שרבי עקיבא היה קורא שיר השירים בשבת היה בוכה מרוב דבקותו בה' יתברך כי היה מבין את המשמעות להיכן הדברים מגיעים כמבואר בט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ב, ורבינו האר"י שהיה בוכה בתפילות ראש השנה אין ספק שעשה כן מטעם הנ"ל שמרוב דבקותו בה' יתברך היתה הבכיה נופלת עליו.
ועיין למרן מופת הדורות הגר"ע יוסף זצוק"ל בשו"ת יחו"ד ח"ב (סימן סט). וכן בשו"ת יבי"א ח"ט (סימן נא). וכן ביבי"א ח"י (סימן נג). וכן בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' פז-צ). שיישב שהאריז"ל והגר"א אינם חולקים והאריז"ל רק התיר לבכות למי שהבכיה נופלת עליו מאליה מרוב דבקותו בתפילה, והגר"א אסר למי שדוחק עצמו לבכות. וסיים שם נמצא שהאר"י והגר"א מר אמר חדא ומר אמר חדא. וע"ע למה שיישב בזה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רס"ח.
תשובה: אם בוכה בדרך תפילה ותחנונים ובפרט אם הבכייה באה מעצמה ואינו מתאמץ לבכות מותר וראוי לבכות, אך אם בוכה בדרך של הרגשת עצבות אין לבכות כלל.
ומי שאינו יכול לבכות טוב שיעשה קול בכי, וגם זה מועיל לקבלת התפילות שנאמר: "כי שמע ה' קול בכיי".
האר"י ז"ל נהג לבכות בראש השנה ויום הכיפורים ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלימה. והעיד כן תלמידו המהרח"ו בשער הכוונות (דף צ ע"א) בזה"ל: גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ראש השנה אפילו שהוא יום טוב ומכל שכן בתפילת יום הכיפורים, והיה אומר מורי ז"ל כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה.
וכ"כ מרן החיד"א (מורה באצבע סימן ט אות רנ) כתב: יתפלל ערבית של ראש השנה בבכיה ובכונה גדולה מאד, דואג ובוטח. והניף ידו שנית בשיורי ברכה (יו"ד סי' שצ"ד אות ג): מזה יש ללמוד לאדם שהיה נוהג לבכות בתפלות ר"ה ויה"כ, כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שיש להתעורר בבכיה בימים נוראים. והאיש הזה בא בימים, וירא מפני ראות עיניו, ותמנ'ע היתה דמעתו, יפה עשה, כי כונתו רצויה. אך טוב בין באבל בין בתפלת ימים נוראים לעשות קול בכי, וכתיב: "כי שמע ה' קול בכיי", ורחמנא לבא בעי לב נשבר.
וגם המטה אפרים (סי' תקפ"ב אות כח) כתב: נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפלת ר"ה ויה"כ אף כשחל בשבת ומי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלה הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה וכו'. וכ"כ הבאר היטב (סי' תקפ"ד ס"ק ג).
אולם במעשה רב להגר"א (אות רז) כתב שאין לבכות בראש השנה כדברי הכתוב בספר נחמיה (ח, ט) "אל תתאבלו ואל תבכו וכו' לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם".
והגה"ק ממונקאטש יישב הדברים בספרו שער יששכר (תשרי מאמר מאזנים למשפט אות ל"ז) דמה שכתוב בפסוק "אל תתאבלו ואל תבכו וכו'" היינו בבכייה של עצבות וייאוש ח"ו, אבל בכיה שבאה לאדם מתוך תפילה ותחנונים והרגשת התקרבות להקב"ה זה מראה על נשמתו שהיא טובה כיון שהבכיה באה מאליה, וכמו שכתוב בזוהר חדש שבזמן שרבי עקיבא היה קורא שיר השירים בשבת היה בוכה מרוב דבקותו בה' יתברך כי היה מבין את המשמעות להיכן הדברים מגיעים כמבואר בט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ב, ורבינו האר"י שהיה בוכה בתפילות ראש השנה אין ספק שעשה כן מטעם הנ"ל שמרוב דבקותו בה' יתברך היתה הבכיה נופלת עליו.
ועיין למרן מופת הדורות הגר"ע יוסף זצוק"ל בשו"ת יחו"ד ח"ב (סימן סט). וכן בשו"ת יבי"א ח"ט (סימן נא). וכן ביבי"א ח"י (סימן נג). וכן בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' פז-צ). שיישב שהאריז"ל והגר"א אינם חולקים והאריז"ל רק התיר לבכות למי שהבכיה נופלת עליו מאליה מרוב דבקותו בתפילה, והגר"א אסר למי שדוחק עצמו לבכות. וסיים שם נמצא שהאר"י והגר"א מר אמר חדא ומר אמר חדא. וע"ע למה שיישב בזה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רס"ח.
