מתוך ה'מגדלות מרקחים':
תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם (לא יא)
כתב בספר המנהיג הלכות חג הסוכות אות נ"ז, שספר "קהלת" נאמר על ידי שלמה המלך בהקהל בחג, כאשר נקהלו ישראל לקיים המצוה כדכתיב במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו'. וקשה איך היה מותר להוסיף על פסוקי התורה ולומר את ספר קהלת, הרי יש בזה איסור בל תוסיף, וכדאמרינן בראש השנה דף כח: שכהן שהוסיף על ברכת כהנים עוד ברכה אחת משלו עובר בבל תוסיף, וא"כ לכאורה הוא הדין בהקהל אסור להוסיף על פרשיות התורה הנקראות בו.
ויש ליישב דבגמ' בראש השנה שם מבואר דשלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף אלא אם כן נתכוין להוסיף לשם מצוה, ואמרינן שם דברכת כהנים אף לאחר שגמר את הברכות מיקרי בזמנו משום דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר מברך. וכל זה שייך בברכת כהנים, אבל בהקהל מעת שסיים את הקריאה נגמר זמנה של המצוה, דלא שייך כאן דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא חייב לברך, שהרי כל ישראל נקהלים יחד, וממילא כשגמר הוי לאחר זמנו, ואינו עובר בלא כוונה להוסיף. [אמנם יש מקום לומר להיפך, דבהקהל דכתיב ביה תקרא את התורה הזאת, אין שיעור לקריאה, ואינו דומה לברכת כהנים שהם ג' פסוקים ותו לא, ולאחר שקראן נשלמה המצוה והוי שלא בזמנו, אבל בהקהל מה"ת כל כמה שירצה לקרות בתורה יכול, ואף כשגמר כל ספר משנה תורה יכול להתחיל שוב, וא"כ מעולם לא נגמרה המצוה והוי תמיד זמנו. אך מ"מ יש לומר דכאשר נתכוין לסיים והסיח דעתו נשלמה המצוה ושוב אינו יכול להוסיף עליה, ושוב הוי שלא בזמנו, וא"כ אפשר ששלמה המלך אמר קהלת אחר שכבר סיים את הקריאה על דעת שלא להמשיך יותר, ושוב הוי שלא בזמנו].
ובעיקר מה שכתבנו דבהקהל לא שייך דאי מתרמי ליה ציבורא אחרינא, באמת יש מקום לדון בזה, דלכאורה אינו מעכב שתהיה קריאת ההקהל דוקא ברוב הציבור, ואם באו מיעוט ציבור ג"כ קורא המלך את פרשת ההקהל. ומעתה יש להסתפק אם לאחר שקרא בפני חלק מן הציבור באו אחרים שלא היו בקריאה הראשונה, האם המלך חייב לקרות שוב בעבורם, או שכבר נתקיימה מצות ההקהל ואין שייך לקיימה שוב.
תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם (לא יא)
כתב בספר המנהיג הלכות חג הסוכות אות נ"ז, שספר "קהלת" נאמר על ידי שלמה המלך בהקהל בחג, כאשר נקהלו ישראל לקיים המצוה כדכתיב במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו'. וקשה איך היה מותר להוסיף על פסוקי התורה ולומר את ספר קהלת, הרי יש בזה איסור בל תוסיף, וכדאמרינן בראש השנה דף כח: שכהן שהוסיף על ברכת כהנים עוד ברכה אחת משלו עובר בבל תוסיף, וא"כ לכאורה הוא הדין בהקהל אסור להוסיף על פרשיות התורה הנקראות בו.
ויש ליישב דבגמ' בראש השנה שם מבואר דשלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף אלא אם כן נתכוין להוסיף לשם מצוה, ואמרינן שם דברכת כהנים אף לאחר שגמר את הברכות מיקרי בזמנו משום דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר מברך. וכל זה שייך בברכת כהנים, אבל בהקהל מעת שסיים את הקריאה נגמר זמנה של המצוה, דלא שייך כאן דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא חייב לברך, שהרי כל ישראל נקהלים יחד, וממילא כשגמר הוי לאחר זמנו, ואינו עובר בלא כוונה להוסיף. [אמנם יש מקום לומר להיפך, דבהקהל דכתיב ביה תקרא את התורה הזאת, אין שיעור לקריאה, ואינו דומה לברכת כהנים שהם ג' פסוקים ותו לא, ולאחר שקראן נשלמה המצוה והוי שלא בזמנו, אבל בהקהל מה"ת כל כמה שירצה לקרות בתורה יכול, ואף כשגמר כל ספר משנה תורה יכול להתחיל שוב, וא"כ מעולם לא נגמרה המצוה והוי תמיד זמנו. אך מ"מ יש לומר דכאשר נתכוין לסיים והסיח דעתו נשלמה המצוה ושוב אינו יכול להוסיף עליה, ושוב הוי שלא בזמנו, וא"כ אפשר ששלמה המלך אמר קהלת אחר שכבר סיים את הקריאה על דעת שלא להמשיך יותר, ושוב הוי שלא בזמנו].
ובעיקר מה שכתבנו דבהקהל לא שייך דאי מתרמי ליה ציבורא אחרינא, באמת יש מקום לדון בזה, דלכאורה אינו מעכב שתהיה קריאת ההקהל דוקא ברוב הציבור, ואם באו מיעוט ציבור ג"כ קורא המלך את פרשת ההקהל. ומעתה יש להסתפק אם לאחר שקרא בפני חלק מן הציבור באו אחרים שלא היו בקריאה הראשונה, האם המלך חייב לקרות שוב בעבורם, או שכבר נתקיימה מצות ההקהל ואין שייך לקיימה שוב.
◆ ◆ ◆
והגרח"מ שטיינברג שליט"א כתב ליישב, דבברכת כהנים עובר רק אם הוסיף ברכה, שהיא מעין המצוה, אבל אם הוסיף דברים אחרים שאינם ברכה אינו עובר על בל תוסיף, וכן י"ל לגבי הקהל, דקריאת קהלת אינה ענין לפרשיות התורה, ועל כן נראה דאינו עובר בזה בבל תוסיף, עכ"ד.