כתוב בפרשה (במדבר ט"ז, א'): "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי"
וידועה השאלה, מדוע לא הוזכר גם "בן יעקב", ונאמרו ע"ז תירוצים רבים.
חשבתי לבאר בס"ד בדרך דרוש ע"פ הגמ' בשבת פ"ט ע"ב: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך".
ויש להבין מדוע רק יצחק אמר לקב"ה "בני ולא בניך", ואברהם ויעקב לא אמרו כן.
ואפש"ל, כיון שחשבו והבינו שמה שהקב"ה בא ואומר להם "בניך חטאו לי" כוונתו שכבר הקב"ה אינו קורא להם "בנים" כיון שחטאו.
וכמו שאברהם סילק את בנו אחר שחטא, וכן שהקב"ה אמר לאברהם (בראשית כ"א, י"ג): "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא", וא"כ ראה שהקב"ה לא קרא לבנו אחר שחטא בשם "בן" אלא "בן האמה" (ו"זרעך").
אבל יצחק 'התעקש' לטעון שגם אחרי שחטאו עדיין נקראי בנים, והוא יכל לומר כן, כיון שעשיו חטא מגיל 13, ואעפ"כ כשהיה בן 63 בשעת הברכות אומר לו אביו (בראשית כ"ז, א'): "ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני", והיינו שאע"פ שבנו חטא עדיין קורא לו בנו, ולכן יצחק אמר לקב"ה "בני ולא בניך?!" והרי גם בן שחטא עדיין נקרא בן.
(ואולי קצת אפש"ל שלכן אמר יצחק את הפסוק "בני בכורי ישראל" [אע"פ שהיה זה קודם מתן תורה, וכמבואר ברש"י], ולא "בנים אתם לה' אלוקיכם", כיון שרצה להזכיר עניין "בני בכורי" שכך קרא לעשיו אע"פ שחטא).
ולגבי יעקב (אע"פ שאפשר לומר בפשטות שלא היו לו בנים שחטאו לכן א"א להוכיח דעתו, מ"מ) אפש"ל שבאמת לא סבר בזה כדעת אביו שאע"פ שחטא נקרא בן, אלא כדעת סבו (ובעצם כפי מה שקרא לו הקב"ה). ולכן כשיעקב בא ליצחק ויצחק שאלו (בראשית כ"ז, י"ח): "מי אתה בני", יעקב השיבו (שם שם י"ט): "אנכי עשו בכורך" ולא הזכיר לשון בן, ואע"פ שכך היה צריך להיות, וכמו שכשעשיו הגיע ואביו שאלו מי הוא, השיב עשיו (שם שם לב): "אני בנך בכורך עשיו", והיינו שכן הדרך היא להזכיר לשון בן, אבל יעקב השמיט כן בכוונה כיון שלא סבר כן. ולכן גם לא אמר "בני ולא בניך".
(עוד אפשר לומר בדרך [חצי] הלצה, שכתוב "בני בכורי ישראל", ו"ישראל" הוא יעקב אבינו, וכן כתוב במדרש מפורש [ב"ר פ"ו, ב']: "היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה בני בכורי ואני מורידו בביזיון?!", וא"כ לא היה יכול יעקב להביא ראיה ממה שכתוב [כביכול] עליו בעצמו "בני בכורי ישראל").
לפי"ז גם יובן למה בפרשת קרח כתוב "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" ולא המשיך "בן יעקב", מהסיבה הנ"ל. (שלדעת יעקב, כיון שבנו או בן בנו חטא, כבר אינו נקרא "בנו").
[ואגב, רואים בכל המהלך הזה את הקו של יצחק של קירוב בנו אע"פ שהוא חוטא, בכך שכל פעם מזכיר לו שוב ושוב לשון "בן": "ויאמר אליו בני", "מה זה מיהרת למצוא בני", "גשה נא ואמושך בני", "האתה זה בני עשיו", ואוכלה מצד בני", "ושקה לי בני" וכו'].
אשמח לקבל הארות והערות על הנ"ל.
וידועה השאלה, מדוע לא הוזכר גם "בן יעקב", ונאמרו ע"ז תירוצים רבים.
חשבתי לבאר בס"ד בדרך דרוש ע"פ הגמ' בשבת פ"ט ע"ב: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך".
ויש להבין מדוע רק יצחק אמר לקב"ה "בני ולא בניך", ואברהם ויעקב לא אמרו כן.
ואפש"ל, כיון שחשבו והבינו שמה שהקב"ה בא ואומר להם "בניך חטאו לי" כוונתו שכבר הקב"ה אינו קורא להם "בנים" כיון שחטאו.
וכמו שאברהם סילק את בנו אחר שחטא, וכן שהקב"ה אמר לאברהם (בראשית כ"א, י"ג): "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא", וא"כ ראה שהקב"ה לא קרא לבנו אחר שחטא בשם "בן" אלא "בן האמה" (ו"זרעך").
אבל יצחק 'התעקש' לטעון שגם אחרי שחטאו עדיין נקראי בנים, והוא יכל לומר כן, כיון שעשיו חטא מגיל 13, ואעפ"כ כשהיה בן 63 בשעת הברכות אומר לו אביו (בראשית כ"ז, א'): "ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני", והיינו שאע"פ שבנו חטא עדיין קורא לו בנו, ולכן יצחק אמר לקב"ה "בני ולא בניך?!" והרי גם בן שחטא עדיין נקרא בן.
(ואולי קצת אפש"ל שלכן אמר יצחק את הפסוק "בני בכורי ישראל" [אע"פ שהיה זה קודם מתן תורה, וכמבואר ברש"י], ולא "בנים אתם לה' אלוקיכם", כיון שרצה להזכיר עניין "בני בכורי" שכך קרא לעשיו אע"פ שחטא).
ולגבי יעקב (אע"פ שאפשר לומר בפשטות שלא היו לו בנים שחטאו לכן א"א להוכיח דעתו, מ"מ) אפש"ל שבאמת לא סבר בזה כדעת אביו שאע"פ שחטא נקרא בן, אלא כדעת סבו (ובעצם כפי מה שקרא לו הקב"ה). ולכן כשיעקב בא ליצחק ויצחק שאלו (בראשית כ"ז, י"ח): "מי אתה בני", יעקב השיבו (שם שם י"ט): "אנכי עשו בכורך" ולא הזכיר לשון בן, ואע"פ שכך היה צריך להיות, וכמו שכשעשיו הגיע ואביו שאלו מי הוא, השיב עשיו (שם שם לב): "אני בנך בכורך עשיו", והיינו שכן הדרך היא להזכיר לשון בן, אבל יעקב השמיט כן בכוונה כיון שלא סבר כן. ולכן גם לא אמר "בני ולא בניך".
(עוד אפשר לומר בדרך [חצי] הלצה, שכתוב "בני בכורי ישראל", ו"ישראל" הוא יעקב אבינו, וכן כתוב במדרש מפורש [ב"ר פ"ו, ב']: "היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה בני בכורי ואני מורידו בביזיון?!", וא"כ לא היה יכול יעקב להביא ראיה ממה שכתוב [כביכול] עליו בעצמו "בני בכורי ישראל").
לפי"ז גם יובן למה בפרשת קרח כתוב "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" ולא המשיך "בן יעקב", מהסיבה הנ"ל. (שלדעת יעקב, כיון שבנו או בן בנו חטא, כבר אינו נקרא "בנו").
[ואגב, רואים בכל המהלך הזה את הקו של יצחק של קירוב בנו אע"פ שהוא חוטא, בכך שכל פעם מזכיר לו שוב ושוב לשון "בן": "ויאמר אליו בני", "מה זה מיהרת למצוא בני", "גשה נא ואמושך בני", "האתה זה בני עשיו", ואוכלה מצד בני", "ושקה לי בני" וכו'].
אגב, אביא כאן גם חלק נוסף בווארט הנ"ל שאינו קשור לפרשת קרח:
גבי מש"כ בגמ' הנ"ל, אפשר לפרש בדרך דרוש שלאברהם אמר "בניך חטאו לי" והיינו שאין זה קשור כ"כ אליך, ולא אשמתך, כי היה לך בן שלא הלך בדרכך, ויתכן שבניו הם אלו שחטאו. (ואתה מבחינתך גירשת אותו מאצלך ופטרת עצמך מעוונותיו). ואברהם אמר "ימחו וכו'".
ואז הקב"ה אמר שילך ליעקב שהיה לו צער גידול בנים, והיינו שלאברהם זה לא נקרא שהיה, כי גירש את ישמעאל מביתו, אבל יעקב ששמר על שולחנו שלם, היה לו צער גידול בנים. ולכן אמר לו הקב"ה "בניך חטאו", בלי לומר "לי", והיינו שזה מיוחס אליך, כיון שלא פטרת עצמך מהם, אלא דאגת לכולם שילכו בדרך הישר, ואם חטאו זה תלוי בצווארך.
ולפי"ז יבואר לשון הפס' שהובא בגמ' הנ"ל: "אברהם לא ידענו" ו"ישראל לא יכירנו", היינו שאברהם כלל לא ידע שהכוונה לעם ישראל, אלא פירש שהכוונה לבני ישמעאל, וממילא לא ביקש רחמים על עמ"י. אבל "וישראל לא יכירנו" כלומר שידע שהכוונה לעמ"י כיון שכל בניו שייכים לעמ"י, אבל "לא יכירנו" והיינו שנעשה להם כנכרי שלא ביקש עליהם רחמים.
ואיך באמת יתכן שיעקב לא ביקש רחמים כשיודע שהכוונה לעמ"י?
אפש"ל שמה שאמר (יעקב, כי על אברהם אפש"ל שנתכוון על בני ישמעאל) "ימחו על קדושת שמך" כוונתו שמכיון שחטאו ונתחייבו כליה, לכה"פ שהמיתה תהיה על קידוש השם. והיינו שאפש"ל שלא חשב שיהיה בידו כח לשנות הגזירה שכבר נגזרה, ולא חשב שהקב"ה בא אליו כדי שיבקש עליהם רחמים על עצם הדין, אלא שכבר נתחייבו מיתה, ולכן ניסה לכה"פ להמתיק את המיתה, שמיתתם תהיה "על קידוש השם" וע"י כך יזכו למדרגות עליונות וכו'.
גבי מש"כ בגמ' הנ"ל, אפשר לפרש בדרך דרוש שלאברהם אמר "בניך חטאו לי" והיינו שאין זה קשור כ"כ אליך, ולא אשמתך, כי היה לך בן שלא הלך בדרכך, ויתכן שבניו הם אלו שחטאו. (ואתה מבחינתך גירשת אותו מאצלך ופטרת עצמך מעוונותיו). ואברהם אמר "ימחו וכו'".
ואז הקב"ה אמר שילך ליעקב שהיה לו צער גידול בנים, והיינו שלאברהם זה לא נקרא שהיה, כי גירש את ישמעאל מביתו, אבל יעקב ששמר על שולחנו שלם, היה לו צער גידול בנים. ולכן אמר לו הקב"ה "בניך חטאו", בלי לומר "לי", והיינו שזה מיוחס אליך, כיון שלא פטרת עצמך מהם, אלא דאגת לכולם שילכו בדרך הישר, ואם חטאו זה תלוי בצווארך.
ולפי"ז יבואר לשון הפס' שהובא בגמ' הנ"ל: "אברהם לא ידענו" ו"ישראל לא יכירנו", היינו שאברהם כלל לא ידע שהכוונה לעם ישראל, אלא פירש שהכוונה לבני ישמעאל, וממילא לא ביקש רחמים על עמ"י. אבל "וישראל לא יכירנו" כלומר שידע שהכוונה לעמ"י כיון שכל בניו שייכים לעמ"י, אבל "לא יכירנו" והיינו שנעשה להם כנכרי שלא ביקש עליהם רחמים.
ואיך באמת יתכן שיעקב לא ביקש רחמים כשיודע שהכוונה לעמ"י?
אפש"ל שמה שאמר (יעקב, כי על אברהם אפש"ל שנתכוון על בני ישמעאל) "ימחו על קדושת שמך" כוונתו שמכיון שחטאו ונתחייבו כליה, לכה"פ שהמיתה תהיה על קידוש השם. והיינו שאפש"ל שלא חשב שיהיה בידו כח לשנות הגזירה שכבר נגזרה, ולא חשב שהקב"ה בא אליו כדי שיבקש עליהם רחמים על עצם הדין, אלא שכבר נתחייבו מיתה, ולכן ניסה לכה"פ להמתיק את המיתה, שמיתתם תהיה "על קידוש השם" וע"י כך יזכו למדרגות עליונות וכו'.