נחלקו האחרונים בדין בדיקת חמץ, האם הוא בשביל האיסור של ערב פסח או שהוא רק בשביל הפסח עצמו, דהמהרש"ל (בביאורו לטור סי' תל"ב) כתב להקשות על דברי הרא"ש שהטעם שאין מברכים שהחיינו על בדיקת חמץ הוא משום שהבדיקה היא לצורך הרגל, וסמכינן אזמן דרגל, והרי כבר מחצות אסור החמץ מדאורייתא, וזה קודם הרגל. אמנם הב"ח (שם אות ד') כתב שהבדיקה אינה בשביל ה"תשביתו" דאורייתא, אלא רק שמא יבוא לאוכלו, וזה רק מחמת האיסור של הרגל עצמו [כנראה משום שרק אז יש כרת, וכמבואר בתוס' (פסחים ב, א) שזה הטעם שהחמירו, מפני הכרת]. והפרישה כתב ליישב קושיית המהרש"ל, שגם חצות משתייך לרגל, כיון שאז הוא זמן שחיטת הפסח.
והנה יש לדון באדם גוסס, שיש רוב שימות קודם הרגל אחר חצות של ערב פסח, האם הוא מחוייב בבדיקה [או שאחרים יבדקו לו], או שכיון שלא יהיה בפסח, אינו חייב בבדיקה. ולכאורה זה תליא בפלוגתת האחרונים הנ"ל, דלמהרש"ל והפרישה שהבדיקה היא גם עבור החיוב של ערב פסח, חייב לבדוק, אמנם לדעת הב"ח שהבדיקה היא בשביל הרגל עצמו, אינו חייב לבדוק.
והעירוני שבגמ' בפסחים (ד, א) הקשו "מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית", ולכאורה לדעת הב"ח מדוע לא הקשו בגמ' שיבדוק סמוך ללילה, ומשמע מזה שהבדיקה היא גם בשביל אחר חצות. ויש לדחוק שלא הקשו כן כיון שהיה מקום לומר שהבדיקה היא גם בשביל הזמן שאחרי חצות. עוד י"ל שלכתחילה לא יתקנו זמן בדיקה אם יש חשש קל שיבוא לאוכלו, וכמו שמצאנו שלדעת ר"י (במתני' י, ב) אסור לבדוק אחר חצות מחשש זה, אלא שרבנן לא חוששים כיון שמחזר עליו לשורפו. מיהו זה א"ש רק אם נפרש יבדוק בשש לפני סוף שש.
ושמעתי שמוח"ז הגר"ח גריינימן זללה"ה לא היה מקפיד לעשות המחיצה מהספרים דוקא קודם חצות [וכן שאפשר לעבור את המחיצה עד כניסת החג], ונראה מזה שתקנת מחיצה היא רק משום הרגל עצמו. ולכאורה זה אותו חיוב כמו הבדיקה, וזה כהב"ח. שוב הראוני שבחו"ב (פסחים ח, א) על בדיקת חמץ בליל י"ד כתב במכתב "וגם המקומות שעתיד למוכרם צריך לבררם ולעשות מחיצה", ולכאורה הכוונה שצריך לעשות מחיצה בליל י"ד, אבל לכאורה ודאי אין הדין כן, ולפחות עד קודם חצות אפשר לעשות, ורק הכוונה שצריך לברר בליל י"ד היכן הולך לעשות המחיצה.
והנה יש לדון באדם גוסס, שיש רוב שימות קודם הרגל אחר חצות של ערב פסח, האם הוא מחוייב בבדיקה [או שאחרים יבדקו לו], או שכיון שלא יהיה בפסח, אינו חייב בבדיקה. ולכאורה זה תליא בפלוגתת האחרונים הנ"ל, דלמהרש"ל והפרישה שהבדיקה היא גם עבור החיוב של ערב פסח, חייב לבדוק, אמנם לדעת הב"ח שהבדיקה היא בשביל הרגל עצמו, אינו חייב לבדוק.
והעירוני שבגמ' בפסחים (ד, א) הקשו "מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית", ולכאורה לדעת הב"ח מדוע לא הקשו בגמ' שיבדוק סמוך ללילה, ומשמע מזה שהבדיקה היא גם בשביל אחר חצות. ויש לדחוק שלא הקשו כן כיון שהיה מקום לומר שהבדיקה היא גם בשביל הזמן שאחרי חצות. עוד י"ל שלכתחילה לא יתקנו זמן בדיקה אם יש חשש קל שיבוא לאוכלו, וכמו שמצאנו שלדעת ר"י (במתני' י, ב) אסור לבדוק אחר חצות מחשש זה, אלא שרבנן לא חוששים כיון שמחזר עליו לשורפו. מיהו זה א"ש רק אם נפרש יבדוק בשש לפני סוף שש.
ושמעתי שמוח"ז הגר"ח גריינימן זללה"ה לא היה מקפיד לעשות המחיצה מהספרים דוקא קודם חצות [וכן שאפשר לעבור את המחיצה עד כניסת החג], ונראה מזה שתקנת מחיצה היא רק משום הרגל עצמו. ולכאורה זה אותו חיוב כמו הבדיקה, וזה כהב"ח. שוב הראוני שבחו"ב (פסחים ח, א) על בדיקת חמץ בליל י"ד כתב במכתב "וגם המקומות שעתיד למוכרם צריך לבררם ולעשות מחיצה", ולכאורה הכוונה שצריך לעשות מחיצה בליל י"ד, אבל לכאורה ודאי אין הדין כן, ולפחות עד קודם חצות אפשר לעשות, ורק הכוונה שצריך לברר בליל י"ד היכן הולך לעשות המחיצה.
