הרע"ב (עדויות פ"ב מ"א) כתב שכלי שנגע בראשון לטומאה מטמא מת - נעשה גם ראשון,
וכך מקובל לבאר בר"ח שמובא בראשונים בחולין (ב, ב), עי' קוב"ש (פסחים אות סז).
אכן פשטות לשון הר"ח, וכן כמדומה מבואר בכת"י של הר"ח (הובא בהוספות לתוס' הרא"ש חגיגה, ע"י הגר"ד מצגר שליט"א) שכלי שנגע בראשון שבא מטמא מת - נעשה אב.
ולכאורה זה תמוה מאוד; ובאמת הרמב"ן כתב שא"א להעמידה.
ואולי אפשר לבאר שכמו שלר"ת רק כלי מתכות נעשה כמת, והטעם כי במתכת הורגים ויש למתכת שייכות למיתה,
ה"נ לראשונים האחרים בכל כלי - ברגע שנוגע בטומאת מת - מתעורר הקשר שלו למיתה ונהיה אב.
מיהו אבי אבות לא נהיה, רק בנגע במת. וצ"ע אם זה ניתן להאמר.
וכך מקובל לבאר בר"ח שמובא בראשונים בחולין (ב, ב), עי' קוב"ש (פסחים אות סז).
אכן פשטות לשון הר"ח, וכן כמדומה מבואר בכת"י של הר"ח (הובא בהוספות לתוס' הרא"ש חגיגה, ע"י הגר"ד מצגר שליט"א) שכלי שנגע בראשון שבא מטמא מת - נעשה אב.
ולכאורה זה תמוה מאוד; ובאמת הרמב"ן כתב שא"א להעמידה.
ואולי אפשר לבאר שכמו שלר"ת רק כלי מתכות נעשה כמת, והטעם כי במתכת הורגים ויש למתכת שייכות למיתה,
ה"נ לראשונים האחרים בכל כלי - ברגע שנוגע בטומאת מת - מתעורר הקשר שלו למיתה ונהיה אב.
מיהו אבי אבות לא נהיה, רק בנגע במת. וצ"ע אם זה ניתן להאמר.