החזו"א (ב"ק סי' כ ס"ק כ) כתב לגבי נידון המדרש רבה והרמב"ם אם יש גזל הגר בקטן שגזל ונשבע לשקר - שלכאורה קשה שקטן אינו בר חיובא במצוות,
ותירץ, דמיירי במופלא הסמוך לאיש, ולכן חייב לכפר על שבועתו לשקר, לתת לכהן השבת הגזל [ועיי"ש שלגבי האשם נסתפק].
ויש כאן חידוש גדול בדברי החזו"א, שלכאורה רק לגבי שבועה דלהבא התרבה קטן המופלא הסמוך לאיש, כמו בנדר,
וחזינן לכאורה בחזו"א שאין הבדל בין השבועות לגבי זה.
וכעין דברי החזו"א מצאנו לכאורה בתשובות מהר"ם חלאווה (סי' קיג) שדן אם משביעים קטן בבית דין,
וכתב שאין מחייבין קטן, ואפי' אם מופלא הסמוך לאיש דאורייתא - מ"מ אי אפשר לחייבו בדין.
וכמובן שאין זה סותר לרמב"ם ומדרש רבה, כיון ששבועת הפיקדון זה גם בקפץ ונשבע, עי' ב"ק (קו, א).
ותירץ, דמיירי במופלא הסמוך לאיש, ולכן חייב לכפר על שבועתו לשקר, לתת לכהן השבת הגזל [ועיי"ש שלגבי האשם נסתפק].
ויש כאן חידוש גדול בדברי החזו"א, שלכאורה רק לגבי שבועה דלהבא התרבה קטן המופלא הסמוך לאיש, כמו בנדר,
וחזינן לכאורה בחזו"א שאין הבדל בין השבועות לגבי זה.
וכעין דברי החזו"א מצאנו לכאורה בתשובות מהר"ם חלאווה (סי' קיג) שדן אם משביעים קטן בבית דין,
וכתב שאין מחייבין קטן, ואפי' אם מופלא הסמוך לאיש דאורייתא - מ"מ אי אפשר לחייבו בדין.
וכמובן שאין זה סותר לרמב"ם ומדרש רבה, כיון ששבועת הפיקדון זה גם בקפץ ונשבע, עי' ב"ק (קו, א).