ידוע קושיית האור החיים הקדוש בפרשה כיצד שתה אליעזר קודם הגמלים והלא אסור לאדם לאכול קודם שיאכיל לבהמתו כמבואר בברכות מ.
ועי''ש שתירץ שכיון שהוא היה מצטער הוא קודם לבהמתו .
ולפי''ז ביאר מדוע רבקה השקתה את אליעזר ולא נתנה לו לשתות לבד
וביאר שאדם שמגיע ממקום רחוק מרווה כל צמאונו ובאמת שמותר לו לשתות רק להפיג צערו ולא בשביל להרוות מצאונו ולכן היא השקתה אותו כדי שיהיה שיעור צער ותו לא מידי .
ובאמת שיש מחלוקת גדולה מאד האם איסור זה מהתורה או מדרבנן עיין מג''א רעא סקי''ב שביאר בשם שו''ת מהרם מרוטנברג שגביל לתורא לא הוי הפסק משום שהוי דאוריתא אבל אם הבדיל בין ברכה לאכיל הוי הפסק כיון שאינו אלא דרבנן ובשו''ת שבות יעקב ח''ג סי'מן ג' ס''ל שהוא מדרבנן
ויש לציין שברמב''ם סוף הלכות עבדים מבואר שהוא רק מידת חסידות [ועיין מנחת אשר בראשית שר''ל שהמג''א לא פליג על הרמב''ם ובאמת אין כוונתו לאיסור דאורייתא אלא כיון שיסודו מהתורה ממילא אינו נחשב הפסק אבל הבדלה שכל ענינה היא דרבנן הוי הפסק וצריך לעיין היטב במג''א האם זה נכנס בדבריו].
וראיתי מציינים לספר חסידים אות תקלא שגם כן הקשה כיצד השקתה אותו לפני הבהמות ותירץ שדוקא באכילה יש איסור אבל בשתייה אין איסור והביאו המג''א
ושמעתי מת''ח אחד שאינו מבין את קושיית האחרונים הנ''ל שהלא אם אומר גביל לתורא בפשטות זה מספיק ואינו צריך לחכות עד שיאכלו הבהמות וא''כ גם כאן כיון שאמרה לו שתה וגם גמליך אשקה הרי זה כמו גביל לתורא וממילא בוודאי שהיה מותר ואינו מבין מה הקשו האחרונים הנ''ל
ולענ''ד אין בדבריו אמת כיון שגביל לתורא איירי שמתחיל להתעסק במאכלם [ואולי אפשר לומר שבאמת קודם ששם לפניהם את האוכל אסור] וכיון שהשליח מתחיל להתעסק הרי הוא יכול להתחיל לאכול אבל כאן רבקה כלל לא התעסקה במאכל הגמלים והמשאמרה לו שתעשה אח''כ אינו מעלה ואינו מוריד כלום כיון שאף הוא בעצמו יכול לעשות שעון מעורר שיאכיל לבהמות אטו זה יתיר.
ועי''ש שתירץ שכיון שהוא היה מצטער הוא קודם לבהמתו .
ולפי''ז ביאר מדוע רבקה השקתה את אליעזר ולא נתנה לו לשתות לבד
וביאר שאדם שמגיע ממקום רחוק מרווה כל צמאונו ובאמת שמותר לו לשתות רק להפיג צערו ולא בשביל להרוות מצאונו ולכן היא השקתה אותו כדי שיהיה שיעור צער ותו לא מידי .
ובאמת שיש מחלוקת גדולה מאד האם איסור זה מהתורה או מדרבנן עיין מג''א רעא סקי''ב שביאר בשם שו''ת מהרם מרוטנברג שגביל לתורא לא הוי הפסק משום שהוי דאוריתא אבל אם הבדיל בין ברכה לאכיל הוי הפסק כיון שאינו אלא דרבנן ובשו''ת שבות יעקב ח''ג סי'מן ג' ס''ל שהוא מדרבנן
ויש לציין שברמב''ם סוף הלכות עבדים מבואר שהוא רק מידת חסידות [ועיין מנחת אשר בראשית שר''ל שהמג''א לא פליג על הרמב''ם ובאמת אין כוונתו לאיסור דאורייתא אלא כיון שיסודו מהתורה ממילא אינו נחשב הפסק אבל הבדלה שכל ענינה היא דרבנן הוי הפסק וצריך לעיין היטב במג''א האם זה נכנס בדבריו].
וראיתי מציינים לספר חסידים אות תקלא שגם כן הקשה כיצד השקתה אותו לפני הבהמות ותירץ שדוקא באכילה יש איסור אבל בשתייה אין איסור והביאו המג''א
ושמעתי מת''ח אחד שאינו מבין את קושיית האחרונים הנ''ל שהלא אם אומר גביל לתורא בפשטות זה מספיק ואינו צריך לחכות עד שיאכלו הבהמות וא''כ גם כאן כיון שאמרה לו שתה וגם גמליך אשקה הרי זה כמו גביל לתורא וממילא בוודאי שהיה מותר ואינו מבין מה הקשו האחרונים הנ''ל
ולענ''ד אין בדבריו אמת כיון שגביל לתורא איירי שמתחיל להתעסק במאכלם [ואולי אפשר לומר שבאמת קודם ששם לפניהם את האוכל אסור] וכיון שהשליח מתחיל להתעסק הרי הוא יכול להתחיל לאכול אבל כאן רבקה כלל לא התעסקה במאכל הגמלים והמשאמרה לו שתעשה אח''כ אינו מעלה ואינו מוריד כלום כיון שאף הוא בעצמו יכול לעשות שעון מעורר שיאכיל לבהמות אטו זה יתיר.