מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והיית אך שמח (טז טו)
בפסחים עא. ממעטינן ליל יום טוב ראשון מחיוב שמחה, מדכתיב "אך" שמח. ובטעם הדבר איכא למ"ד שם דזהו משום דבשלמי שמחה בעינן זביחה בשעת שמחה, היינו ששחיטתן תהיה ביו"ט עצמו ולא מערב יו"ט, וממילא בליל יו"ט ראשון אין לו במה ישמח, משום דבלילה אין מקריבין קרבנות, וקרבנות של אתמול אינם כשרים לשמחה. ואיכא למ"ד שם דלא בעינן זביחה בשעת שמחה, ומ"מ נתמעט ליל יו"ט ראשון, משום ש"אין שמחה לפניו".
והקשה בשאגת אריה סי' ס"ח, דא"כ תנהוג אבילות בליל יו"ט ראשון, דהרי מה שאבילות אינה נוהגת ברגל היינו משום דשמחת יו"ט היא עשה דרבים ודוחה לעשה דאבילות שהוא עשה דיחיד, כדאמרינן במו"ק יד: עי"ש, וא"כ בליל יו"ט שאין מצות שמחה יהיה נוהג אבילות.
עוד הקשה שם בסי' ק"ב, דהנה בפסחים סח: אמרינן דאליבא דרבי יהושע ההיתר של מלאכת אוכל נפש ביו"ט, היינו משום דהוי דבר מצוה של שמחה יו"ט, עי"ש. וא"כ בליל יו"ט דשמחה אינה נוהגת בו, מ"ט הותר אוכל נפש. ובאור שמח הלכות יו"ט פ"ו הי"ז כתב, דאפילו אם לא הותרה מלאכת אוכל נפש אלא לצורך שמחה דהויא רק ביום, מ"מ לצורך היום היה מותר לעשות מלאכה גם בלילה, אע"פ שעדיין לא חלה חובת שמחה, כמבואר בירושלמי ר"ה פ"א ה"ח דדבר שמצוותו ביום מכשיריו דוחין את השבת גם בלילה הקודם, וכיון דשרי לעשות מלאכה לצורך מחר, שוב אפילו לאפות ולבשל לצורך הלילה עצמו ג"כ מותר מדין "הואיל וחזי למחר", וגם למאן דלית ליה הואיל ואי מיקלעי אורחים למחר, מ"מ בהואיל כזה דאינו מחוסר מעשה כו"ע מודו. אמנם עדיין קשה דאטו דבר שאינו מתקיים עד הבוקר ואין בו הואיל וחזי למחר, כגון להחם מים בתחילת הלילה באופן שעד שיגיע היום יצטננו, יהיה אסור לעשותו בליל יו"ט.
ובמנחת ברוך סי' ע"ט סוף ענף א' הקשה, דא"כ יהיה מותר לישא אשה בליל יו"ט, שהרי כל הטעם שאין נושאין נשים ביו"ט הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה, ואי נימא דבליל יו"ט ליכא מצות שמחה, שוב יהיה מותר לישא. והנה בכתובות מז. ילפינן דמסתברא מעשה ידי הבת לאביה, דאל"כ איך מצי מסר לה לחופה הא מבטלה ממעשה ידיה, ודחו שם דמסר לה בשבתות וימים טובים, והקשו בתוס' שם, איך יכול למוסרה לחופה ביו"ט הרי אין מערבין שמחה בשמחה, ותירצו דמסר לה שעה אחת קודם יו"ט. ומבואר מדברי התוס' דפשיטא להו שבליל יו"ט ג"כ איכא לדינא דאין מערבין שמחה בשמחה, וכן מבואר במג"א סי' תקמ"ו סק"ד, וקשה הרי ליכא אז דין שמחה. ויש ליישב דהנה בגמ' במו"ק ט. מקשה דכיון שאין מערבין שמחה בשמחה, איך מותר לישא אשה בערב הרגל, הרי שמחת הנישואין נמשכת שבעה ימים לתוך הרגל, ומשני שם "עיקר שמחה חד יומא", היינו דעיקר שמחת הנישואין היא רק יום אחד. ולפי"ז אתי שפיר היטב, די"ל דבאמת בליל יו"ט אין נוהגת שמחה, אמנם מ"מ משום שמחה של היום אסור לישא בלילה, שהרי אם ישא בלילה תמשיך השמחה גם ליום, וכמו שמבואר בגמ' דמטעם זה היה ראוי לאסור גם בערב יו"ט, והכא ליכא למימר כתירוץ הגמ' דעיקר שמחה חד יומא, דהרי עיקר השמחה של היום הראשון היא שנמשכת ביום, דכל הלילה והיום שלאחריו הוו "חד יומא" ועיקר שמחה, וק"ל.
והיית אך שמח (טז טו)
בפסחים עא. ממעטינן ליל יום טוב ראשון מחיוב שמחה, מדכתיב "אך" שמח. ובטעם הדבר איכא למ"ד שם דזהו משום דבשלמי שמחה בעינן זביחה בשעת שמחה, היינו ששחיטתן תהיה ביו"ט עצמו ולא מערב יו"ט, וממילא בליל יו"ט ראשון אין לו במה ישמח, משום דבלילה אין מקריבין קרבנות, וקרבנות של אתמול אינם כשרים לשמחה. ואיכא למ"ד שם דלא בעינן זביחה בשעת שמחה, ומ"מ נתמעט ליל יו"ט ראשון, משום ש"אין שמחה לפניו".
והקשה בשאגת אריה סי' ס"ח, דא"כ תנהוג אבילות בליל יו"ט ראשון, דהרי מה שאבילות אינה נוהגת ברגל היינו משום דשמחת יו"ט היא עשה דרבים ודוחה לעשה דאבילות שהוא עשה דיחיד, כדאמרינן במו"ק יד: עי"ש, וא"כ בליל יו"ט שאין מצות שמחה יהיה נוהג אבילות.
עוד הקשה שם בסי' ק"ב, דהנה בפסחים סח: אמרינן דאליבא דרבי יהושע ההיתר של מלאכת אוכל נפש ביו"ט, היינו משום דהוי דבר מצוה של שמחה יו"ט, עי"ש. וא"כ בליל יו"ט דשמחה אינה נוהגת בו, מ"ט הותר אוכל נפש. ובאור שמח הלכות יו"ט פ"ו הי"ז כתב, דאפילו אם לא הותרה מלאכת אוכל נפש אלא לצורך שמחה דהויא רק ביום, מ"מ לצורך היום היה מותר לעשות מלאכה גם בלילה, אע"פ שעדיין לא חלה חובת שמחה, כמבואר בירושלמי ר"ה פ"א ה"ח דדבר שמצוותו ביום מכשיריו דוחין את השבת גם בלילה הקודם, וכיון דשרי לעשות מלאכה לצורך מחר, שוב אפילו לאפות ולבשל לצורך הלילה עצמו ג"כ מותר מדין "הואיל וחזי למחר", וגם למאן דלית ליה הואיל ואי מיקלעי אורחים למחר, מ"מ בהואיל כזה דאינו מחוסר מעשה כו"ע מודו. אמנם עדיין קשה דאטו דבר שאינו מתקיים עד הבוקר ואין בו הואיל וחזי למחר, כגון להחם מים בתחילת הלילה באופן שעד שיגיע היום יצטננו, יהיה אסור לעשותו בליל יו"ט.
ובמנחת ברוך סי' ע"ט סוף ענף א' הקשה, דא"כ יהיה מותר לישא אשה בליל יו"ט, שהרי כל הטעם שאין נושאין נשים ביו"ט הוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה, ואי נימא דבליל יו"ט ליכא מצות שמחה, שוב יהיה מותר לישא. והנה בכתובות מז. ילפינן דמסתברא מעשה ידי הבת לאביה, דאל"כ איך מצי מסר לה לחופה הא מבטלה ממעשה ידיה, ודחו שם דמסר לה בשבתות וימים טובים, והקשו בתוס' שם, איך יכול למוסרה לחופה ביו"ט הרי אין מערבין שמחה בשמחה, ותירצו דמסר לה שעה אחת קודם יו"ט. ומבואר מדברי התוס' דפשיטא להו שבליל יו"ט ג"כ איכא לדינא דאין מערבין שמחה בשמחה, וכן מבואר במג"א סי' תקמ"ו סק"ד, וקשה הרי ליכא אז דין שמחה. ויש ליישב דהנה בגמ' במו"ק ט. מקשה דכיון שאין מערבין שמחה בשמחה, איך מותר לישא אשה בערב הרגל, הרי שמחת הנישואין נמשכת שבעה ימים לתוך הרגל, ומשני שם "עיקר שמחה חד יומא", היינו דעיקר שמחת הנישואין היא רק יום אחד. ולפי"ז אתי שפיר היטב, די"ל דבאמת בליל יו"ט אין נוהגת שמחה, אמנם מ"מ משום שמחה של היום אסור לישא בלילה, שהרי אם ישא בלילה תמשיך השמחה גם ליום, וכמו שמבואר בגמ' דמטעם זה היה ראוי לאסור גם בערב יו"ט, והכא ליכא למימר כתירוץ הגמ' דעיקר שמחה חד יומא, דהרי עיקר השמחה של היום הראשון היא שנמשכת ביום, דכל הלילה והיום שלאחריו הוו "חד יומא" ועיקר שמחה, וק"ל.
◆ ◆ ◆
עוד הקשה בשאגת אריה שם סי' ס"ח, דבפסחים קח: אמרינן דשתאן לכל הד' כוסות בבת אחת, ידי יין יצא, ידי ארבעה כוסות לא יצא. ופירש הרשב"ם ידי יין יצא היינו ידי שמחת יו"ט דאמרינן במה משמחו ביין, עכ"ד. וקשה הרי בליל יו"ט אין שמחה נוהגת. עוד הקשה שם, שבמסכת ביצה בכמה מקומות התירו חכמים כמה דברים משום שמחת יו"ט, ולא מפליג בין ליל יו"ט ראשון לשאר היום טוב.
וכתב שם ליישב, דמ"מ מדרבנן נוהגת מצות שמחה גם בליל יו"ט. אמנם כתב שעדיין קשה מהא דאבילות הנ"ל, לדעת הרי"ף דס"ל דאבילות יום הראשון מדאורייתא, ומ"מ אם מת לו מת בליל יו"ט נדחית האבילות, ועל כרחך דאיכא עשה דאורייתא של שמחה בליל יו"ט ראשון, וקשה מדברי הגמ' הנ"ל. [וכן הקושיא מהא דאין מערבין שמחה בשמחה אינה מתיישבת בזה, דהרי דברי התוס' שם קאי מדאורייתא].
◆ ◆ ◆
ולכאורה נראה ליישב, דהנה מצינו דגם בראש השנה איכא חיוב שמחה, וכמו שהוכיח השאגת אריה בסי' ק"ב מהא דאיכא היתר דאוכל נפש אליבא דרבי יהושע דההיתר הוא משום שמחת יו"ט. וכן הא קי"ל דראש השנה ג"כ דוחה אבילות, ועל כרחך דאית ביה מצות שמחה. והנה הדבר תמוה לכאורה, דהרי מצות אכילת שלמי שמחה בודאי ליכא, דהרי אין חיוב לעלות לירושלים בראש השנה, וא"כ מהיכי תיתי לומר דבשאר מיני שמחות איכא דין שמחה מן התורה. ועוד הרי עיקר דין שמחה נאמר בחג הסוכות ובחג השבועות, וחג המצות דלא כתיב ביה שמחה, הביאו התוס' בחגיגה ח. מהספרי ראה פיסקא קל"ט, דילפינן לה מחג השבועות, דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו', ללמד שכל מצוות הנוהגות בעצרת נוהגות בפסח ובסוכות, וכן פירש רבינו הלל על הספרי שם, אבל בראש השנה דליכא ילפותא מהיכי תיתי ביה מצות שמחה.
ולכן נראה פשוט שמצות שמחה דילפינן מדכתיב ושמחת בחגך, הכוללת שלמי שמחה וכן כל מיני שמחות, בודאי אינה נוהגת בראש השנה. אלא דמ"מ איכא דין שמחה מדכתיב "יום תרועה יהיה לכם", שהרי מדכתיב "עצרת תהיה לכם" ילפינן בפסחים סח: דין חציו לכם, והיינו שצריך לשמוח ביו"ט באכילה ושתיה, וה"נ בראש השנה דכתיב "יהיה לכם". ומ"מ מצד זה אין החיוב בשלמי שמחה, וכן אין חיוב לשמוח ביותר בכל מיני שמחות כמו ברגלים, רק שלא למנוע אכילה ושתיה, וכן אבילות הוי סתירה גם להדין שמחה הזה, שנוהג גם בראש השנה.
ומעתה נראה דכל המיעוט של ליל יו"ט ראשון, הוא רק מהמצות שמחה המיוחדת ברגלים, דביה נתמעט "אך", אבל עכ"פ לא גרע מראש השנה דלית ביה הך מצות שמחה, ומ"מ איכא דין שמחה שלא להתאבל ולאכילה ושתיה. ובזה מיושבת הקושיא איך בליל יו"ט נדחית האבילות. וכן מ"ט דוחה אוכל נפש. דכל דין שישנו בראש השנה, פשיטא דנוהג גם בליל יו"ט.
אמנם ביראים סי' רכ"ז כתב, "שמחה בחג המצות וראש השנה לא כתיב, מנלן מהיקש דר' יונה בשבועות י. אלה תעשו לה' במועדיכם א"ר יונה הוקשו כל המועדות זה לזה, ויום הכיפורים אף על פי שהוא בכלל המועדים אינו בכלל שמחה דהא כתיב ביה ועניתם את נפשותיכם", עכ"ל. ולפי"ז משמע לכאורה דהוי ילפותא ממצות שמחה דברגלים א"כ מצות שמחה ממש נוהגת בראש השנה. והא דאין חיוב לאכול שלמי שמחה צ"ל דחלק זה של המצוה שהוא תלוי בקרבנות הוי כמו ראיה וחגיגה דנוהג רק ברגלים, וממה דלא ציותה התורה לעלות אלא ג' פעמים בשנה מוכח דאין חיוב זה נוהג בראש השנה. ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה דליל יו"ט ראשון שנתמעט ממצות שמחה, מ"ט איכא ביה דחית אוכל נפש וכן מ"ט דוחה אבילות.
◆ ◆ ◆