מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולבני הפילגשים (כה ו)
פירש רש"י נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה, ועי' ברא"ם שכך היא גירסת רש"י בגמ' סנהדרין כא. וכגירסת הראב"ד (אישות פ"א ה"ד). והנה לפי"ז לגבי האיסור שנאמר למלך "לא ירבה לו נשים", אין למלך איסור להרבות לו נשים בלא כתובה, דאינן אלא פילגשים.
ומובא להקשות בשם מהרי"ל דיסקין, דא"כ לדעת רבינו משה מנרבונא המובא ברא"ש (כתובות פ"ד סי' ג') דאשה קטלנית שנישאת לאחד ומת ונישאת לשני ומת, אין לה כתובה מן השני, דכיון דקי"ל דבתרי זימני הוי חזקה ואסורה להנשא לשלישי, לא מתקיים בה הלשון הכתוב בכתובה "לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי", וכמו שאמרו (כתובות פא.) כהאי גוונא לגבי מי שמת ועדיין אשתו זקוקה ליבם שאינה גובה כתובתה משום דלא קרינן בה "לכשתנשאי לאחר" וכו'. א"כ אשת המלך דאסורה להנשא לאחר אחרי מיתת המלך, דאין נושאין אלמנתו של מלך (סנהדרין יח.), לעולם אין לה כתובה, דלא קרינן בה לכשתנשאי לאחר וכו', וא"כ כל אשה של מלך היא פילגש למ"ד דקידושין בלא כתובה הוי פילגש, ואיך משכחת לה האיסור של "לא ירבה לו נשים". ואמנם הראשונים חלקו על דברי הרבינו משה הנ"ל וכתבו דכיון דלא אגידא ביה ואין האיסור מחמת נישואי הראשון אין חסרון במה שאינה יכולה להנשא לאחר, מ"מ לשיטת הר"מ יקשה מהכא, ועי' בשו"ת ברית עולם סי' פ' שהביא קושיא זו והאריך לפלפל בזה.
והנה בעיקר היסוד דאיסור לא ירבה לו נשים הוא רק בנשים לא בפילגשים, יעויין ברמב"ם מלכים פ"ג ה"ב דס"ל דגם פילגשים אסור למלך להרבות והם בכלל הי"ח נשים, והקושיא היא רק לשיטת הראב"ד שם, א"כ י"ל דרבינו משה יסבור דפילגשים ג"כ בכלל האיסור, או שיסבור דפילגש היינו בלא כתובה ובלא קידושין.
עוד י"ל דהנה הרשב"א בכתובות מג: כתב דכל דברי רבינו משה הנ"ל הם רק בבעל שני שכאשר נשא אותה לא הכיר בה שהיא קטלנית, אבל אם בעל שלישי עבר ונשא אותה, שהכיר בה בשעת נישואין שהיתה קטלנית, יש לה כתובה. והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל (הערות וביאורים שם אות תקפ"א), דהכיר בה מהני דלא הוי מקח טעות, אבל עדיין לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר. וכתב לבאר, דכיון שהכיר בה ויודע שלכשימות הויא קטלנית, ומ"מ כתב לה כתובה, א"כ הרי מרצונו התחייב לה אע"פ שאין אני קורא בה לכשתנשאי וכו', עכ"ד [ויל"ע האם ליכא בכה"ג מדרש כתובה כלל וגם יבמה תקבל מיד את הכתובה, או רק לענין זה דקטלנית גלי דעתיה דלא נדרוש לכשתנשאי וכו']. ולפי"ז ניחא דבמלך לעולם הוי הכיר בה דידע שתהא אסורה לאחר מותו, ואעפ"כ כתב לה כתובה, ושפיר יש לה כתובה.
ולבני הפילגשים (כה ו)
פירש רש"י נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה, ועי' ברא"ם שכך היא גירסת רש"י בגמ' סנהדרין כא. וכגירסת הראב"ד (אישות פ"א ה"ד). והנה לפי"ז לגבי האיסור שנאמר למלך "לא ירבה לו נשים", אין למלך איסור להרבות לו נשים בלא כתובה, דאינן אלא פילגשים.
ומובא להקשות בשם מהרי"ל דיסקין, דא"כ לדעת רבינו משה מנרבונא המובא ברא"ש (כתובות פ"ד סי' ג') דאשה קטלנית שנישאת לאחד ומת ונישאת לשני ומת, אין לה כתובה מן השני, דכיון דקי"ל דבתרי זימני הוי חזקה ואסורה להנשא לשלישי, לא מתקיים בה הלשון הכתוב בכתובה "לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי", וכמו שאמרו (כתובות פא.) כהאי גוונא לגבי מי שמת ועדיין אשתו זקוקה ליבם שאינה גובה כתובתה משום דלא קרינן בה "לכשתנשאי לאחר" וכו'. א"כ אשת המלך דאסורה להנשא לאחר אחרי מיתת המלך, דאין נושאין אלמנתו של מלך (סנהדרין יח.), לעולם אין לה כתובה, דלא קרינן בה לכשתנשאי לאחר וכו', וא"כ כל אשה של מלך היא פילגש למ"ד דקידושין בלא כתובה הוי פילגש, ואיך משכחת לה האיסור של "לא ירבה לו נשים". ואמנם הראשונים חלקו על דברי הרבינו משה הנ"ל וכתבו דכיון דלא אגידא ביה ואין האיסור מחמת נישואי הראשון אין חסרון במה שאינה יכולה להנשא לאחר, מ"מ לשיטת הר"מ יקשה מהכא, ועי' בשו"ת ברית עולם סי' פ' שהביא קושיא זו והאריך לפלפל בזה.
והנה בעיקר היסוד דאיסור לא ירבה לו נשים הוא רק בנשים לא בפילגשים, יעויין ברמב"ם מלכים פ"ג ה"ב דס"ל דגם פילגשים אסור למלך להרבות והם בכלל הי"ח נשים, והקושיא היא רק לשיטת הראב"ד שם, א"כ י"ל דרבינו משה יסבור דפילגשים ג"כ בכלל האיסור, או שיסבור דפילגש היינו בלא כתובה ובלא קידושין.
עוד י"ל דהנה הרשב"א בכתובות מג: כתב דכל דברי רבינו משה הנ"ל הם רק בבעל שני שכאשר נשא אותה לא הכיר בה שהיא קטלנית, אבל אם בעל שלישי עבר ונשא אותה, שהכיר בה בשעת נישואין שהיתה קטלנית, יש לה כתובה. והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל (הערות וביאורים שם אות תקפ"א), דהכיר בה מהני דלא הוי מקח טעות, אבל עדיין לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר. וכתב לבאר, דכיון שהכיר בה ויודע שלכשימות הויא קטלנית, ומ"מ כתב לה כתובה, א"כ הרי מרצונו התחייב לה אע"פ שאין אני קורא בה לכשתנשאי וכו', עכ"ד [ויל"ע האם ליכא בכה"ג מדרש כתובה כלל וגם יבמה תקבל מיד את הכתובה, או רק לענין זה דקטלנית גלי דעתיה דלא נדרוש לכשתנשאי וכו']. ולפי"ז ניחא דבמלך לעולם הוי הכיר בה דידע שתהא אסורה לאחר מותו, ואעפ"כ כתב לה כתובה, ושפיר יש לה כתובה.
◆ ◆ ◆
ובזכר נפתלי הקשה על שיטת רבינו משה הנ"ל, ממתני' דסוף כתובות (צ.) דבראשונה היו אומרים שהאומרת נטולה אני מן היהודים, כלומר שנדרה ואסרה על עצמה הנאת תשמיש מכל היהודים, יוצאת ונוטלת כתובה. וקשה, מדוע יש לה כתובה, הרי כיון דאסורה היא על כל אדם, לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, וצ"ע.