ברכות בלשון נוכח ונסתר

[בנימין לוריא]

יש את השאלה הידועה, מדוע הברכות מתחילות בלשון נוכח ("ברוך אתה") ומסיימות בלשון נסתר. [ישנם תירוצים רבים לשאלה זו].
הרמב"ן בשמות ט"ו, כ"ו כותב: "והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן, שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנוכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כולם. ותיקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים. והבן זה".

א"כ, מדוע אומרים בברכת "אהבת עולם" בשחרית את כל הברכה בלשון נוכח ומסיימים בלשון נסתר (הבוחר בעמו ישראל)?
וכן בברכות נוספות בסגנון זה אומרים "רופא חולי עמו ישראל" ו"מקבץ נדחי עמו ישראל" בלשון נסתר (ולא אומרים "עמך") אע"פ שלא מזכירים "מלך".