קיי"ל שתפילת ערבית רשות, ופירשו הראשונים שכשיש מצווה אחרת היא קודמת. ויש להסתפק האם גם ברכות ק"ש דערבית רשות; ובשבלי הלקט כתב שהם חובה כיון שקריאת שמע דאורייתא; אמנם בשו"ת שאילת דוד או"ח סי' א' כתב שרשות כתפילה; והאדרת [נדפס בקובץ צוהר אהל ברוך] הסתפק בזה. ושמעתי לדייק מלשון הגמ' ברכות י"ב ע"א "כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו", קצת משמע שזה חיוב; מיהו למג"א סי' ע' שנשים אף שפטורות מקריאת שמע ומברכותיה ס"ל שחייבות במצוות יציאת מצרים וחייבות גם בברכות שלאחריה, ולפי"ז אף אם ברכות ק"ש דערבית רשות, מ"מ ואמונה זה חובה [ועוד יל"ע בסוגיא דברכות]. והנה בב"י סי' נ"ג ס"ו תמה על המנהג שקטן יורד לתיבה במוצ"ש והרי אינו יכול להוציא ידי חובה, וכתב בסוף דבריו "איכא למימר דתפלת ערבית שאני דרשות היא", וכיוצא בזה בבהגר"א שם; ולא נתבאר בדברי הב"י במה הש"צ מוציא בערבית, ובמשנ"ב כתב [לדידן שקטן לא יורד למעריב] שהחיסרון מצד הברכו, עכ"ד, ולכאורה הברכו שייך לברכות וא"כ הב"י שכתב לתרץ שתפילת ערבית רשות, יוצא מדבריו שגם הברכות רשות. ואולי יש לדחות שהברכו הוא רק מכוח הציבור ועיקר אספת הציבור הוא לצורך התפילה וממילא לא חמור מהתפילה.
-
"המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור כי ניתן לרכוש את ספר הזכרון השנתי למרן "קובץ בית יוסף תשפ"ה - גליון נ", היו"ל לקראת יום השנה הי"א למרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א. תוכן עניינים כאן.
