מצורך מה שכתבתי בזה:
נשאלתי בענין לחם באן שהוא לחם הנעשה ע"י אידוי מים, מה ברכתו:
תשובה.
א'. שחשיב כבישול, וכמש"כ הגינת ורדים (כלל א סי' כד) גבי הכוסכוס שהליך הכנתו הוא "שנותנים בכלי מנוקב נקבים רבים ונותנין כלי זה ע"ג קדירה של מים או של תבשיל שעומדת על האש והזיעה וההבל של הקדירה עולה לכלי שעל גבה ובאותה זיעה והבל הוא מתבשל ונעשה ראוי לאכילה", וכתב במסקנתו "מסתברא דהוי כאלו נתבשל בתוך הקדירה עצמה שלמטה ממנו לפי שכל זיעה והבל דיינינן ביה כגופו של דבר הגורם להם, (וכבר הארכנו בזה לענין זיעת מי פירות וזיעת מי צימוקין בענין לישה במי פירות בפסח)". ולפי"ז אפי' בקביעו"ס ברכתו מזונות. (אלא שלגינת ורדים חשיב שיש לו תואר פת, כיון שניכר שנעשה מעיסה, ולכן כ' שאם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברהמ"ז. אולם האח' דחו את דבריו. וכמשנ"ת ביבי"א ח"ח סי' כא). שו"ר שכ"כ ידידי ר' יוסף אביטבול בקונ' שערי יוסף דיני פהב"כ (סיון תשפ"ד, עמ' 15) וכ' דעת הגריש"א והו"ד בספר הל' יום ביום ח"ב עמ' תעט שדינו כבישול, והביא שם שיש חולקים, [ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' סג]. עכ"ד. ע"ש (ובעמ' 86 והלא' הרחיב בזה).
ב'. מחמת שע"פ רוב אין לו קרימת פנים, ולד' הפרח שושן ודעימיה לא חשיב תואר פת. אלא שמלבד שאין ד' הגינת הפרח שושן מוסכמים, עוד בה שיש לדון האם כיון שאין מרקם הפנים שלו שוה למרקם החיצון שלו (אלא הוא מעט קשה יותר, ומבריק, ואינו אורירי), אף שאינו כהה יותר י"ל דחשיב קרימת פנים, וכמו פיתה. (אולם לפי טעם זה שברכתו מזונות כיון שאין לו תואר פת, בקביעו"ס לד' הרמב"ם ברכתו המוציא).
ולכן למעשה יש לברך על לחמניות באן מזונות אף בקביעות סעודה, עכ"פ מסב"ל.