אכן, הזכיר כן כמה פעמים.
כעת מצאתי שאמר זאת במוצ"ש חוה"מ סוכות תשפ"ב. (ואאל"ט זו הפעם הראשונה שזכור לי שאני עצמי שמתי לב ושמעתי את מרן אומר כן בשיעור).
כעת מצאתי שאמר זאת במוצ"ש חוה"מ סוכות תשפ"ב. (ואאל"ט זו הפעם הראשונה שזכור לי שאני עצמי שמתי לב ושמעתי את מרן אומר כן בשיעור).
הנה אחר ששמעתי את מרן הראש"ל שליט"א שאמר שיש לעמוד בברכת הברקים ורעמים, יצאתי לדון בעניין מעט.
כמדומני שלא גמרתי לעיין בעניין כראוי בכדי לגמור המלאכה, אך אעלה כאן לתועלת הרבים את מה שכתבתי בזמנו:
לגבי מה שמרן הראשל"צ הזכיר שכשמברכים על הברקים והרעמים צריך לעמוד, יצא לי לעיין קצת בדבר, והנה ממה שהעליתי בחסדי השם:
ראשית, יש לדעת שחוץ מברכות המצוות וברכות הנהנין ישנם גם ברכות השבח וגם ברכות ההודאה. יש את ברכות השבח כגון ברכות השחר, ברכת המפיל, ברכות הניסים, דיין האמת, ושאר ברכות הראייה כגון ברכת האילנות, ברקים ורעמים, משנה הבריות וכו', שבהם יש גם הודאה. ויש את ברכות ההודאה, כגון הגומל, שהחיינו על פירות כלים בגדים, הטוב והמטיב.
בפרי מגדים סי' תל"ב במשבצות זהב ס"ק א' (ג') הוא מסתפק האם צריך לאומרם בעמידה או בישיבה, ובפתיחה להלכות ברכות אות י"ח כב: "וברכת השבח רשאי מיושב לבד ברכת הלבנה", וכן כתב הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות הי"ז ובאבודרהם דיני ברכות השחר עמ' מ"ה ובברכת הבית שער א' סעיף ע"ח. וכן משמע מהכס"מ.
אולם בסידור היעב"ץ הוא סובר שכל ברכות השבח וההודאה צריך להיות מעומד וכן הביאו הפמ"ג וכתב: "ראיתי מי שהביא שיטת היעב"ץ שגם ברכת השבח בעמידה". וגם משון הפמ"ג שכתב 'רשאי', משמע שלכתחילה ראוי לעמוד.
וכן בפרי מגדים עצמו בסי' תר"צ באשל אברהם ס"ק א' הכריע שברכות השבח צריך לאומרם בעמידה, וז"ל: "והכלל, כל ברכה שאין בה הנאה לגוף בעמידה, משא"כ שחיטה חלה וקידוש החודש, אף חוב עליו דומין לנהנין וכ"ש". וכיוון שברכת השבח אין בה הנאה לגוף, נראה שס"ל שיש לאומרה בעמידה.
בילקוט יוסף הוא כותב לגבי ברכות השחר שאין צריך לאומרם בעמידה, אלא אפשר בין עומד בין יושב.
ולעניין ברכות השחר, נתקנו על סדר הקימה, ויש מהברכות שלא ניתן לאומרם בעמידה.
וכן בכה"ח סי' מ"ו ס"ק נ"ד כתב: "בעוד שלובש לא יאמר ברכות השחר ולא יעשה שום עסק אפי' קל שבקלים, ואל ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך, אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכוונת הלב כדי לברך ברכות השחר".
[ואולי מש"כ "יושב על מכונו" אין הדבר בהכרח שכן מצינו ישיבה לשון עכבה וכו']
וכן בכף החיים פלאג'י סי' ט' אות ז' כתב לברכם בישיבה כדי שיוכל לכוון באמירתם, וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח סי' ג' שאפשר לברך בישיבה. ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' ד' באריכות.
אולם בסידור היעב"ץ בדיני ברכות השחר עזרת נשים דין א' כתב שברכות השחר צריך לאומרם בעמידה, וז"ל: "צריך למסור בידך כלל, שכל הברכות שהן שבח והודאה נאמרות בעמידה, ואם הם תלויות במעשה הן נגררות אחר הפעולה ההיא אם נעשית בעמידה גם הברכה בעמידה ואם בישיבה בישיבה, וכן הדבר בברכת הנהנין וברכת המצוות, כדרך עשייתן כך הוא אופן ברכתן, אם מעומד מעומד ואם מיושב מיושב".
[ולגבי ברכה על תקיעת שופר הוא כותב בילקו"י שצריך בעמידה כדין כל ברכת המצוות, וכמבואר בסי' ח'. ואה"נ בחזו"ע כתב שיברך בישיבה כדי שלא תהיה הברכה גדולה מהמצווה.
ומשמע שאם יש סיבה לפטור את ברכת המצוות מעמידה אז אפשר לשבת, וכמו בתפילין שמברכים בישיבה משום הקבלה.
אולם לעניין ברכת המצוות, כל מה שלומדים מ"לכם" צריך מעומד מן הדין, כגון ספירת העומר, שופר, לולב, מילה וכו', ואמנם הירושלמי כותב שהכל צריך מעומד. (וראה בברכת איתן על אשר יצר)]
וכותב שם בילקו"י ברכות השחר, שברכת השבח אפשר לברכה מעומד, כמו ברכת הלבנה שמברכים בעמידה,
אולם, בברכת הלבנה יש סיבה לברכה בעמידה משום שהוא כהקבלת פני שכינה ולפיכך צריך לעמוד, וכמו כתוב בסנהדרין מב. (וכך אומרים במפורש) "אלמלא זכו בנ"י אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש – דים, אמר אביי: הילכך נמרינהו מעומד".
ולגבי תפילת הדרך הוא כותב:
"המהלך בדרך, אם אפשר יעמוד מללכת כאשר מברך תפילת הדרך, אבל אם היה רוכב או נוסע במכונית, אין צריך לירד או לעצור את רכבו, ויכול לומר תפילת הדרך גם בעת שרוכב או נוסע".
וכמבואר בשו"ע סי' ק"י סעיף ד', אולם שם יש את הסיבה שמשום שזה תפילה ובקשת רחמים אז עדיף לאומרה בעמידה.
ולגבי ברכת הגומל כתב:
"יש לברך ברכת הגומל מעומד, אך כל זה למצווה מן המובחר, ובוודאי שאם בירך מיושב יצא". (חזו"ע ברכות עמ' ש"מ).
אבל שם יש את העניין של כבוד ציבור כמש"כ בשו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א [ומטעם זה יש לעמוד אף בברכת החמה] וכן מה שכותב הב"ח בסי' רי"ט שהוא משום שכתוב "ובמושב זקנים יהללוהו". ובערוך השולחן שם אות ו' כתב שהטעם הוא משום שצריך עשרה וכל בי עשרה שכינתא שריא
ובמשנ"ב סי' רי"ט ס"ק ד' הביא את דברי הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות ה"ח שצריך לברך ברכת הגומל מעומד, ויש לדייק מכך ששאר ברכות השבח אינם בעמידה.
וכן לגבי ברכת המפיל שצריך להיות סמוך לשינה, ואה"נ באמת התשב"ץ קטן בסי' ר"ס (והובאו דבריו במהרש"ם בדעת תורה סי' רל"ט) כתב שאומר ברוך אתה ה' המפיל חבלי שינה בעמידה, וכן כתב שרבו המהר"ם מרוטנבורג היה מברך ברכת המפיל בעמידה. אולם טעם לזה מבואר במשנ"ב סי' רל"ט בשעה"צ סוף ס"ק י', שיש לקרוא המפיל בישיבה או בעמידה כדי שלא ירדם.
לסיכום, הכלל הוא ברוב הדברים חוץ מהדברים שיוצאים דופן, ברכת הנהנין בישיבה, ברכת המצוות בעמידה (אא"כ יש סיבה לברכה בישיבה) וברכות השבח לכתחילה בעמידה, אבל מעיקר הדין אין צריך לעמוד.
ולכן הוא הדין לעניין ברכת ברקים ורעמים, שמי שמברך בישיבה יש לו על מי לסמוך, ומי שנעמד בכדי לברך יש מקום לחומרא שלו וכך נראה להחמיר לכתחילה.
וכן הסיק בשו"ת ויצבור יוסף לרב יוסף בר שלום ח"ב סי' ל"ו... עיי"ש.
כמדומני שלא גמרתי לעיין בעניין כראוי בכדי לגמור המלאכה, אך אעלה כאן לתועלת הרבים את מה שכתבתי בזמנו:
לגבי מה שמרן הראשל"צ הזכיר שכשמברכים על הברקים והרעמים צריך לעמוד, יצא לי לעיין קצת בדבר, והנה ממה שהעליתי בחסדי השם:
ראשית, יש לדעת שחוץ מברכות המצוות וברכות הנהנין ישנם גם ברכות השבח וגם ברכות ההודאה. יש את ברכות השבח כגון ברכות השחר, ברכת המפיל, ברכות הניסים, דיין האמת, ושאר ברכות הראייה כגון ברכת האילנות, ברקים ורעמים, משנה הבריות וכו', שבהם יש גם הודאה. ויש את ברכות ההודאה, כגון הגומל, שהחיינו על פירות כלים בגדים, הטוב והמטיב.
בפרי מגדים סי' תל"ב במשבצות זהב ס"ק א' (ג') הוא מסתפק האם צריך לאומרם בעמידה או בישיבה, ובפתיחה להלכות ברכות אות י"ח כב: "וברכת השבח רשאי מיושב לבד ברכת הלבנה", וכן כתב הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות הי"ז ובאבודרהם דיני ברכות השחר עמ' מ"ה ובברכת הבית שער א' סעיף ע"ח. וכן משמע מהכס"מ.
אולם בסידור היעב"ץ הוא סובר שכל ברכות השבח וההודאה צריך להיות מעומד וכן הביאו הפמ"ג וכתב: "ראיתי מי שהביא שיטת היעב"ץ שגם ברכת השבח בעמידה". וגם משון הפמ"ג שכתב 'רשאי', משמע שלכתחילה ראוי לעמוד.
וכן בפרי מגדים עצמו בסי' תר"צ באשל אברהם ס"ק א' הכריע שברכות השבח צריך לאומרם בעמידה, וז"ל: "והכלל, כל ברכה שאין בה הנאה לגוף בעמידה, משא"כ שחיטה חלה וקידוש החודש, אף חוב עליו דומין לנהנין וכ"ש". וכיוון שברכת השבח אין בה הנאה לגוף, נראה שס"ל שיש לאומרה בעמידה.
בילקוט יוסף הוא כותב לגבי ברכות השחר שאין צריך לאומרם בעמידה, אלא אפשר בין עומד בין יושב.
ולעניין ברכות השחר, נתקנו על סדר הקימה, ויש מהברכות שלא ניתן לאומרם בעמידה.
וכן בכה"ח סי' מ"ו ס"ק נ"ד כתב: "בעוד שלובש לא יאמר ברכות השחר ולא יעשה שום עסק אפי' קל שבקלים, ואל ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך, אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכוונת הלב כדי לברך ברכות השחר".
[ואולי מש"כ "יושב על מכונו" אין הדבר בהכרח שכן מצינו ישיבה לשון עכבה וכו']
וכן בכף החיים פלאג'י סי' ט' אות ז' כתב לברכם בישיבה כדי שיוכל לכוון באמירתם, וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח סי' ג' שאפשר לברך בישיבה. ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' ד' באריכות.
אולם בסידור היעב"ץ בדיני ברכות השחר עזרת נשים דין א' כתב שברכות השחר צריך לאומרם בעמידה, וז"ל: "צריך למסור בידך כלל, שכל הברכות שהן שבח והודאה נאמרות בעמידה, ואם הם תלויות במעשה הן נגררות אחר הפעולה ההיא אם נעשית בעמידה גם הברכה בעמידה ואם בישיבה בישיבה, וכן הדבר בברכת הנהנין וברכת המצוות, כדרך עשייתן כך הוא אופן ברכתן, אם מעומד מעומד ואם מיושב מיושב".
[ולגבי ברכה על תקיעת שופר הוא כותב בילקו"י שצריך בעמידה כדין כל ברכת המצוות, וכמבואר בסי' ח'. ואה"נ בחזו"ע כתב שיברך בישיבה כדי שלא תהיה הברכה גדולה מהמצווה.
ומשמע שאם יש סיבה לפטור את ברכת המצוות מעמידה אז אפשר לשבת, וכמו בתפילין שמברכים בישיבה משום הקבלה.
אולם לעניין ברכת המצוות, כל מה שלומדים מ"לכם" צריך מעומד מן הדין, כגון ספירת העומר, שופר, לולב, מילה וכו', ואמנם הירושלמי כותב שהכל צריך מעומד. (וראה בברכת איתן על אשר יצר)]
וכותב שם בילקו"י ברכות השחר, שברכת השבח אפשר לברכה מעומד, כמו ברכת הלבנה שמברכים בעמידה,
אולם, בברכת הלבנה יש סיבה לברכה בעמידה משום שהוא כהקבלת פני שכינה ולפיכך צריך לעמוד, וכמו כתוב בסנהדרין מב. (וכך אומרים במפורש) "אלמלא זכו בנ"י אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש – דים, אמר אביי: הילכך נמרינהו מעומד".
ולגבי תפילת הדרך הוא כותב:
"המהלך בדרך, אם אפשר יעמוד מללכת כאשר מברך תפילת הדרך, אבל אם היה רוכב או נוסע במכונית, אין צריך לירד או לעצור את רכבו, ויכול לומר תפילת הדרך גם בעת שרוכב או נוסע".
וכמבואר בשו"ע סי' ק"י סעיף ד', אולם שם יש את הסיבה שמשום שזה תפילה ובקשת רחמים אז עדיף לאומרה בעמידה.
ולגבי ברכת הגומל כתב:
"יש לברך ברכת הגומל מעומד, אך כל זה למצווה מן המובחר, ובוודאי שאם בירך מיושב יצא". (חזו"ע ברכות עמ' ש"מ).
אבל שם יש את העניין של כבוד ציבור כמש"כ בשו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א [ומטעם זה יש לעמוד אף בברכת החמה] וכן מה שכותב הב"ח בסי' רי"ט שהוא משום שכתוב "ובמושב זקנים יהללוהו". ובערוך השולחן שם אות ו' כתב שהטעם הוא משום שצריך עשרה וכל בי עשרה שכינתא שריא
ובמשנ"ב סי' רי"ט ס"ק ד' הביא את דברי הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות ה"ח שצריך לברך ברכת הגומל מעומד, ויש לדייק מכך ששאר ברכות השבח אינם בעמידה.
וכן לגבי ברכת המפיל שצריך להיות סמוך לשינה, ואה"נ באמת התשב"ץ קטן בסי' ר"ס (והובאו דבריו במהרש"ם בדעת תורה סי' רל"ט) כתב שאומר ברוך אתה ה' המפיל חבלי שינה בעמידה, וכן כתב שרבו המהר"ם מרוטנבורג היה מברך ברכת המפיל בעמידה. אולם טעם לזה מבואר במשנ"ב סי' רל"ט בשעה"צ סוף ס"ק י', שיש לקרוא המפיל בישיבה או בעמידה כדי שלא ירדם.
לסיכום, הכלל הוא ברוב הדברים חוץ מהדברים שיוצאים דופן, ברכת הנהנין בישיבה, ברכת המצוות בעמידה (אא"כ יש סיבה לברכה בישיבה) וברכות השבח לכתחילה בעמידה, אבל מעיקר הדין אין צריך לעמוד.
ולכן הוא הדין לעניין ברכת ברקים ורעמים, שמי שמברך בישיבה יש לו על מי לסמוך, ומי שנעמד בכדי לברך יש מקום לחומרא שלו וכך נראה להחמיר לכתחילה.
וכן הסיק בשו"ת ויצבור יוסף לרב יוסף בר שלום ח"ב סי' ל"ו... עיי"ש.
גם במוצ"ש האחרון (ראש השנה תשפ"ד) שב ואמר כן.
במאמר פיו
Active member
הבאתי פה:
מספר מקורות
ברכת רעמים
האם יש מקור לברך בעמידה עושה מעשה בראשית או כחו וגברותו מלא עולם?
forum.moreshet-maran.com
יוסף דהן
Well-known member
ישכ
אכן, בתור הידור, וראה מה שכתבתי לעיל בסיכום הדין: "ולכן הוא הדין לעניין ברכת ברקים ורעמים, שמי שמברך בישיבה יש לו על מי לסמוך, ומי שנעמד בכדי לברך יש מקום לחומרא שלו וכך נראה להחמיר לכתחילה".
וכ"כ עולת יצחק ג' קפ' - אבל בקהילותינו גם המדקדקים מברכים אותן אפילו מיושב, ר"ל שמברכים עליהם וכן כל שאר ברכות השבח וההודאה איך שנזדמן להם בין מיושב ובין מעומד. וכן מוכח מהרמב"ם שסידר בפרק י' מברכות כל ברכות השבח וההודאה ובכללן ברקים ורעמים בהלכה י"ד וקשת בהלכה ט"ז ולא הזכיר עמידה זולת בהלכה ח' לגבי ברכת הגומל וכן כשהגיע לברכת הלבנה כתב עליה בהלכה י"ז צריך לברך ברכה זו מעומד שכל המברך על החודש כאילו הקביל פני שכינה יעו"ש