משך חכמה (בראשית פרק ג פסוק טז):
ואל אשך תשוקתך וכו'. בגמרא עירובין דף ק, ב חשיב עשרה קללות שנתקללה, וחשיב מנודה לכל אדם דאסירה לבי תרי. הכוונה שאינו מדבר ממה שאסור מצד הדת והשבע מצוות, רק חשיב כולהו מילי אשר הם מסוג הנמוסי והדרך ארץ - צא וחשוב! ואם כן, מצד הטבע והנימוס, שהאשה אסורה לשניים, והאיש מותר לישא הרבה, דאם אשה תנשא לשניים יבטל יישוב העולם, כי יאבד הייחס, לא ידע אביו את בנו ומי הוליד, ויהרס כל מוסדות הישוב, כי מי יעמול על זרע בני בלי שם?! ומפני זה אמרו דשכיבת חמותו אינה אוסרה, דלפי רעיון המוסרי של הברייתא פרק קמא דסוטה (ט, א): היא נתנה עיניה (במה שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה) ומה שבידה נטלוהו ממנה, הוא מה שהיא נאסרת לבעלה, הרי למד בקל וחומר דשכיבת חמותו אוסרתו באשתו, וכמו דיליף בקל וחומר [יבמות צה, א]. אבל לטעם זה, הוא דזה רק דסוטה נאסרת משום שיבטל היחס כיון שמזנית תחת בעלה, לא יתודע יחס הבנים לאביהם, אם כן בטל הקל וחומר, ולכן אינה נאסרת אשתו בזנותו עם חמותו, ודו"ק. אבל קודם החטא היו עולים למטה שניים וירדו שלושה, אם כן לא שייך זה, שידע תיכף את בנו, ופשוט. ולכן בעבדים דלית להו חייס (יבמות לב, א), לכן אין להם אישות ודו"ק.
