מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (לב יב)
בספרי פיסקא שט"ו, "ואין עמו אל נכר", שלא יהו בכם בני אדם עסוקים בפרקמטיא של כלום, שנאמר יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסה זו של יד. וכן הוא בכתובות קיא: עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. והנה לפי דברי הספרי שמבואר דהגלוסקאות הללו יצאו מהחטה, א"כ הוי ליה לחם מחמשת מיני דגן, ויש לעיין האם חייב בחלה. ובספר נחלת בנימן לרבי בנימין וואלף אשכנזי זצ"ל (אמשטרדם תמ"ב) מצוה קכ"ו אות ז', כתב שגלוסקאות אלו יהיו פטורות מן החלה, כיון שהגלגול הוא בידי שמים במחובר לקרקע.
והנה מה שכתב לפטור מצד שהגלגול היה בידי שמים, הנה בירושלמי חלה פ"א ה"ה דנה הגמ' בכרי שנתמרח שלא מדעת הבעלים, כגון שמירחו אדם אחר או נמלים, דלריו"ח חייב בתרו"מ ולר"ל פטור, ומדמה הירושלמי דבר זה גם לענין חלה. מבואר דלפי מה דקי"ל כריו"ח גם בנתגלגל ע"י נמלים חייב, והוא הדין מאליו. ובפרט דהכא הוי מדעת הבעלים, דעל דעת כן זורען מתחילה.
ובמה שכתב לפטור מצד שהגלגול במחובר לקרקע, יש לעיין דהנה בתרומות ומעשרות איכא פטור במחובר משום דבעינן "דגנך" לפירוש רש"י קידושין סב. או משום דכתיב "והרמותם ממנו" לפי' התוס' שם, ואם נימא דגם בחלה איכא פטור זה, א"כ כיון שנתגלגל במחובר ואז היה פטור, ישאר פטור לעולם, דהרי בחלה שעת הגלגול קובע, ואם היה פטור בשעת הגלגול שוב אינו מתחייב, כגון שהיה הקדש בשעת הגלגול, והכא נמי כיון דהגלגול היה במחובר, ואז איכא פטור מחובר, נפטר לעולם גם לאחר שנתלש.
אכן לכאורה יש לדון מנין שגם בחלה איכא פטור "מחובר", ובעלמא לא משכחת לה דבר זה, אך אי משכח"ל מנין שיהיה פטור. ונראה להוכיח דהא דאין חלה קדושה במחובר הוא דין בקדושת תרומה, וכל מה שיש בו קדושת תרומה אית ביה הך דינא, דהנה בספרי קרח פיסקא קי"ז איתא "ביכורי כל אשר בארצם, בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הביכורים, אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, ת"ל ביכורי כל אשר בארצם". מבואר דלא הוי דין רק בתרומה עצמה, וא"כ כיון דבחלה ג"כ איכא קדושת תרומה וליכא קרא מיוחד כמו בביכורים, ממילא אינו נוהג במחובר לקרקע. [והר"ש סיריליאו ברפ"ג דביכורים כתב, דטעמיה דר"ש דס"ל התם דלא מהני קריאת שם במחובר בביכורים, הוא משום דאזיל לטעמיה דיליף ביכורים מתרומה לכל מילי, וטעמם דחכמים דביכורים חלים במחובר, היינו משום דביכורים אין דינם לכל דבר כתרומה עי"ש, א"כ חלה שהיא לכל דבר כתרומה לכו"ע אינה נוהגת במחובר].
אמנם העירני אחי הרב הגאון רבי ישראל שליט"א, דלפירוש רש"י דפטור מחובר בתרומה הוא מדין "דגנך", א"כ אין זה פטור בעלמא, אלא דאינו נחשב גמר מלאכה, וממילא אם בחלה ג"כ איכא הך דינא, אין זה כלל שעת חובתה אלא רק לאחר התלישה, וממילא אינו פוטר מה דהוי מחובר בשעת הגלגול, דרק גלגול בתלוש הוי שעת חובתה, ודבריו נכונים.
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (לב יב)
בספרי פיסקא שט"ו, "ואין עמו אל נכר", שלא יהו בכם בני אדם עסוקים בפרקמטיא של כלום, שנאמר יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסה זו של יד. וכן הוא בכתובות קיא: עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. והנה לפי דברי הספרי שמבואר דהגלוסקאות הללו יצאו מהחטה, א"כ הוי ליה לחם מחמשת מיני דגן, ויש לעיין האם חייב בחלה. ובספר נחלת בנימן לרבי בנימין וואלף אשכנזי זצ"ל (אמשטרדם תמ"ב) מצוה קכ"ו אות ז', כתב שגלוסקאות אלו יהיו פטורות מן החלה, כיון שהגלגול הוא בידי שמים במחובר לקרקע.
והנה מה שכתב לפטור מצד שהגלגול היה בידי שמים, הנה בירושלמי חלה פ"א ה"ה דנה הגמ' בכרי שנתמרח שלא מדעת הבעלים, כגון שמירחו אדם אחר או נמלים, דלריו"ח חייב בתרו"מ ולר"ל פטור, ומדמה הירושלמי דבר זה גם לענין חלה. מבואר דלפי מה דקי"ל כריו"ח גם בנתגלגל ע"י נמלים חייב, והוא הדין מאליו. ובפרט דהכא הוי מדעת הבעלים, דעל דעת כן זורען מתחילה.
ובמה שכתב לפטור מצד שהגלגול במחובר לקרקע, יש לעיין דהנה בתרומות ומעשרות איכא פטור במחובר משום דבעינן "דגנך" לפירוש רש"י קידושין סב. או משום דכתיב "והרמותם ממנו" לפי' התוס' שם, ואם נימא דגם בחלה איכא פטור זה, א"כ כיון שנתגלגל במחובר ואז היה פטור, ישאר פטור לעולם, דהרי בחלה שעת הגלגול קובע, ואם היה פטור בשעת הגלגול שוב אינו מתחייב, כגון שהיה הקדש בשעת הגלגול, והכא נמי כיון דהגלגול היה במחובר, ואז איכא פטור מחובר, נפטר לעולם גם לאחר שנתלש.
אכן לכאורה יש לדון מנין שגם בחלה איכא פטור "מחובר", ובעלמא לא משכחת לה דבר זה, אך אי משכח"ל מנין שיהיה פטור. ונראה להוכיח דהא דאין חלה קדושה במחובר הוא דין בקדושת תרומה, וכל מה שיש בו קדושת תרומה אית ביה הך דינא, דהנה בספרי קרח פיסקא קי"ז איתא "ביכורי כל אשר בארצם, בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הביכורים, אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, ת"ל ביכורי כל אשר בארצם". מבואר דלא הוי דין רק בתרומה עצמה, וא"כ כיון דבחלה ג"כ איכא קדושת תרומה וליכא קרא מיוחד כמו בביכורים, ממילא אינו נוהג במחובר לקרקע. [והר"ש סיריליאו ברפ"ג דביכורים כתב, דטעמיה דר"ש דס"ל התם דלא מהני קריאת שם במחובר בביכורים, הוא משום דאזיל לטעמיה דיליף ביכורים מתרומה לכל מילי, וטעמם דחכמים דביכורים חלים במחובר, היינו משום דביכורים אין דינם לכל דבר כתרומה עי"ש, א"כ חלה שהיא לכל דבר כתרומה לכו"ע אינה נוהגת במחובר].
אמנם העירני אחי הרב הגאון רבי ישראל שליט"א, דלפירוש רש"י דפטור מחובר בתרומה הוא מדין "דגנך", א"כ אין זה פטור בעלמא, אלא דאינו נחשב גמר מלאכה, וממילא אם בחלה ג"כ איכא הך דינא, אין זה כלל שעת חובתה אלא רק לאחר התלישה, וממילא אינו פוטר מה דהוי מחובר בשעת הגלגול, דרק גלגול בתלוש הוי שעת חובתה, ודבריו נכונים.
◆ ◆ ◆
אך יש לדון בעיקר הדבר האם גלוסקאות אלו מיקרי "לחם", דקי"ל בפסחים לז: אין לחם אלא האפוי בתנור, והכא הרי נאפה ממגד תבואות שמש ולא ע"י תנור. ולפי"ז גם אין מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ וברהמ"ז ואין לו דין לחם לשום דבר, ולא רק שאין בו חיוב חלה.
אכן יש לומר דזה דאין לחם אלא האפוי בתנור היינו משום איכותו, אך לעת"ל אדרבה יהיה זה עיקר הלחם העשוי ונגמר כטבעו.
ובמדרש רבה בראשית פרשה ט"ו סי' ז' [ועי' ב"ח או"ח סי' קס"ז וספר תולדות יצחק לרבי יצחק קארו זצ"ל דודו של מרן הב"י ויקרא כ"ה ג'], מבואר דעיקר מטבע הברכה של המוציא לחם מן הארץ נתקן עבור ימות המשיח, דהרי בזה"ז אין הקב"ה מוציא לחם מן הארץ אלא האדם הוא טורח ועושה מן החטים לחם, אך לשון הברכה הוא כפי שיהיה בימות המשיח שיצא לחם אפוי ומוכן מן הארץ. מבואר כנ"ל דיש לזה דין לחם לענין ברכת המוציא, אע"פ שאינו אפוי בתנור.