מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו (לה כח)
כתיב בספר יהושע (כ ו), וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם, אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר אשר נס משם. וכפילות הלשון "אל עירו ואל ביתו" "אל העיר אשר נס משם", אומר דרשני.
והנה מצינו שבן לוי שהרג גולה מעירו לעיר אחרת, וכן רוצח שהרג בעיר מקלט גולה משכונה לשכונה [והיה ראוי שיגלה לעיר אחרת, אלא שאינו יכול מפני שאסור לו לצאת מעיר מקלט], ויש לעיין בטעם הדבר שצריך לגלות למקום אחר, האם היינו משום שצריך לגלות ממקום דירתו, או שצריך לגלות מהמקום של הרציחה. ונפק"מ ברוצח שהרג בעיר מקלט, האם גולה מהשכונה שדר בה, או מהשכונה שהרג בה, וכן בן לוי שצריך לגלות לעיר אחרת, האם היינו שלא יגלה לעיר שהרג בה או לעיר שדר בה.
והנה לשון רש"י מכות יב: ד"ה ובן לוי "שהוא מיושבי העיר" והרג בשוגג גולה מעיר לעיר, מבואר דתליא במה שהוא מיושבי העיר. וכן משמע מדברי הריטב"א במכות שם ד"ה והא דתנן, דהטעם שגולה מעיר לעיר הוא כדי שיהיה נכנע יותר בעצמו בגלותו, ולכאורה זה תלוי בגלות ממקום דירתו הקבוע. אמנם הרמב"ם הלכות רוצח פ"ה ה"א כתב, כל ההורג בשגגה גולה "ממדינה שהרג בה" לערי מקלט, מבואר דהגלות היא מהעיר שהרג בה, [והביאור, דהגלות היא מאותו מקום שהיה בו הרוצח בשעת הרציחה, שאז חלה עליו חובת גלות]. וכן כתב בפ"ז ה"ה, שבן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת, ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו, מבואר דעיקר הגלות תליא במקום שהרג, ובערוך לנר מכות יב: כתב שלפי דברי הרמב"ם גם אדם שאינו דר בערי מקלט ונזדמן לשם והרג, צריך לגלות לעיר אחרת ולא למקום שהרג, ולפי"ז הא דנקטו לוי שהרג, היינו דאורחא דמילתא שכאשר לוי הרג מסתמא היה זה בערי הלוים.
ומדקדוק לשון הרמב"ם, משמע קצת דב' הדינים איתנייהו, דהיינו שלכתחילה גם בן לוי שהרג שלא בעירו, לא יגלה לעירו, מדנקט הרמב"ם לשון דיעבד, אכן בזה בדיעבד פלכו קולטו, שגם אם גלה רק מהמקום שהיה בו בשעת הרציחה ולא ממקום דירתו, גם זה נקרא גלות, ורק דין הגלות ממקום הרציחה הוא עיקר הגלות ומעכב. ולפי"ז אם בן לוי דר בעיר אחת מערי הלויים, והרג בעיר אחרת מערי הלוים, צריך לכתחילה לגלות לעיר שלישית, לא לעיר שהרג בה, ולא לעיר שדר בה.
ומעתה מדוקדק היטב לישנא דקרא דיהושע הנ"ל, "אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו", הוא כנגד הדין גלות מביתו, שעתה יכול לשוב שמה, "אל העיר אשר נס משם", היינו כנגד דין גלות ממקום המצאו בשעת הרציחה, דעתה יכול לשוב גם לשם.
כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו (לה כח)
כתיב בספר יהושע (כ ו), וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם, אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר אשר נס משם. וכפילות הלשון "אל עירו ואל ביתו" "אל העיר אשר נס משם", אומר דרשני.
והנה מצינו שבן לוי שהרג גולה מעירו לעיר אחרת, וכן רוצח שהרג בעיר מקלט גולה משכונה לשכונה [והיה ראוי שיגלה לעיר אחרת, אלא שאינו יכול מפני שאסור לו לצאת מעיר מקלט], ויש לעיין בטעם הדבר שצריך לגלות למקום אחר, האם היינו משום שצריך לגלות ממקום דירתו, או שצריך לגלות מהמקום של הרציחה. ונפק"מ ברוצח שהרג בעיר מקלט, האם גולה מהשכונה שדר בה, או מהשכונה שהרג בה, וכן בן לוי שצריך לגלות לעיר אחרת, האם היינו שלא יגלה לעיר שהרג בה או לעיר שדר בה.
והנה לשון רש"י מכות יב: ד"ה ובן לוי "שהוא מיושבי העיר" והרג בשוגג גולה מעיר לעיר, מבואר דתליא במה שהוא מיושבי העיר. וכן משמע מדברי הריטב"א במכות שם ד"ה והא דתנן, דהטעם שגולה מעיר לעיר הוא כדי שיהיה נכנע יותר בעצמו בגלותו, ולכאורה זה תלוי בגלות ממקום דירתו הקבוע. אמנם הרמב"ם הלכות רוצח פ"ה ה"א כתב, כל ההורג בשגגה גולה "ממדינה שהרג בה" לערי מקלט, מבואר דהגלות היא מהעיר שהרג בה, [והביאור, דהגלות היא מאותו מקום שהיה בו הרוצח בשעת הרציחה, שאז חלה עליו חובת גלות]. וכן כתב בפ"ז ה"ה, שבן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת, ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו, מבואר דעיקר הגלות תליא במקום שהרג, ובערוך לנר מכות יב: כתב שלפי דברי הרמב"ם גם אדם שאינו דר בערי מקלט ונזדמן לשם והרג, צריך לגלות לעיר אחרת ולא למקום שהרג, ולפי"ז הא דנקטו לוי שהרג, היינו דאורחא דמילתא שכאשר לוי הרג מסתמא היה זה בערי הלוים.
ומדקדוק לשון הרמב"ם, משמע קצת דב' הדינים איתנייהו, דהיינו שלכתחילה גם בן לוי שהרג שלא בעירו, לא יגלה לעירו, מדנקט הרמב"ם לשון דיעבד, אכן בזה בדיעבד פלכו קולטו, שגם אם גלה רק מהמקום שהיה בו בשעת הרציחה ולא ממקום דירתו, גם זה נקרא גלות, ורק דין הגלות ממקום הרציחה הוא עיקר הגלות ומעכב. ולפי"ז אם בן לוי דר בעיר אחת מערי הלויים, והרג בעיר אחרת מערי הלוים, צריך לכתחילה לגלות לעיר שלישית, לא לעיר שהרג בה, ולא לעיר שדר בה.
ומעתה מדוקדק היטב לישנא דקרא דיהושע הנ"ל, "אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו", הוא כנגד הדין גלות מביתו, שעתה יכול לשוב שמה, "אל העיר אשר נס משם", היינו כנגד דין גלות ממקום המצאו בשעת הרציחה, דעתה יכול לשוב גם לשם.
