מתוך ה'מגדלות מרקחים':
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם (יג יד)
הנה עיר הנידחת היינו דוקא כשרוב אנשי העיר עבדו עבודה זרה. ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו, מסתפק האם גרים משלימין לרוב בעיר הנדחת. והקשה בחזון איש סנהדרין סי' כ"ד ס"ק י"ב, איך יתכן שגרים יהיו "נדחים" בעיר הנדחת, הרי במשנה בסנהדרין קיא: מבואר שאין העיר נעשית נדחת עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, וא"כ גרים אינם "מודחים" שהרי אינם משום שבט.
והנה בערוך לנר סנהדרין קיב. כתב לחדש, דלא בעינן שהמדיחין יהיו מאותו שבט של כל אחד ואחד מן הנידחין, אלא די בזה שיהיו מאותו השבט של רוב הנידחים, ועי"ש הוכחתו לזה. ולפי"ז ניחא היטב דגרים יכולים להשלים, כאשר הם מיעוט מתוך כלל הנידחים, אך הם משלימים לרוב אנשי העיר. אמנם החזו"א שם נקט שמי שהודח ע"י מדיחין שאינן משבטו, אין דינו בדין עיר הנדחת אלא דינו כיחיד, וממילא אינו מצטרף להשלים לרוב.
ובחזו"א שם צידד לומר, דבאמת מה שמסתפק הירושלמי האם גרים משלימים, היינו לרוב שלא עבדו עבודה זרה, אבל לרוב העיר שעבדו פשיטא שאינם משלימים כיון שאינם מאותו שבט של המדיחים. ועי' במנחת חינוך מצוה תס"ד שכתב דלהשלים לרוב שעבדו ע"ז בעינן שיהיו מאותו שבט של המדיחין, אמנם להשלים לרוב שלא עבדו משלימין גם בני שבט אחר, דעכ"פ רוב העיר בעינן.
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם (יג יד)
הנה עיר הנידחת היינו דוקא כשרוב אנשי העיר עבדו עבודה זרה. ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו, מסתפק האם גרים משלימין לרוב בעיר הנדחת. והקשה בחזון איש סנהדרין סי' כ"ד ס"ק י"ב, איך יתכן שגרים יהיו "נדחים" בעיר הנדחת, הרי במשנה בסנהדרין קיא: מבואר שאין העיר נעשית נדחת עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, וא"כ גרים אינם "מודחים" שהרי אינם משום שבט.
והנה בערוך לנר סנהדרין קיב. כתב לחדש, דלא בעינן שהמדיחין יהיו מאותו שבט של כל אחד ואחד מן הנידחין, אלא די בזה שיהיו מאותו השבט של רוב הנידחים, ועי"ש הוכחתו לזה. ולפי"ז ניחא היטב דגרים יכולים להשלים, כאשר הם מיעוט מתוך כלל הנידחים, אך הם משלימים לרוב אנשי העיר. אמנם החזו"א שם נקט שמי שהודח ע"י מדיחין שאינן משבטו, אין דינו בדין עיר הנדחת אלא דינו כיחיד, וממילא אינו מצטרף להשלים לרוב.
ובחזו"א שם צידד לומר, דבאמת מה שמסתפק הירושלמי האם גרים משלימים, היינו לרוב שלא עבדו עבודה זרה, אבל לרוב העיר שעבדו פשיטא שאינם משלימים כיון שאינם מאותו שבט של המדיחים. ועי' במנחת חינוך מצוה תס"ד שכתב דלהשלים לרוב שעבדו ע"ז בעינן שיהיו מאותו שבט של המדיחין, אמנם להשלים לרוב שלא עבדו משלימין גם בני שבט אחר, דעכ"פ רוב העיר בעינן.
◆ ◆ ◆
ולכאורה אפשר לומר דלגבי גרים, חשיבי גרים אחרים כבני שבטם, דהא מה דבעינן מאותו השבט הוא מדכתיב "מקרבך", א"כ גרים לגבי גרים חשיבי שפיר מקרבך כיון שהם בני מינם, ולפי"ז י"ל דמיירי שהמדיחים היו גרים.
אלא דאכתי יש לעיין הרי דברי הירושלמי מיירי שהגרים רק משלימים לרוב, א"כ בעל כרחך המדיחים היו מאותו שבט של הרוב ולא גרים, דאם היו גרים א"כ נמצא שלגבי הרוב המדיחים אינן מבני אותו שבט, וממה נפשך, אם המדיחים גרים א"כ שאר בני השבט אינם עולים לחשבון, ואם המדיחים מן השבט, הגרים אינם עולים.
ויש לומר דמיירי שהיו המדיחים ארבעה, שנים מאותו השבט של הרוב ושנים גרים, ואותם הארבעה הדיחו את כל יושבי העיר, וממילא לגבי הגרים מועיל מה ששנים מהמדיחים הם גרים, ולגבי שאר בני העיר מועילים המדיחים מהשבט שלהם. אלא שיש לדון בזה היכא שהיו שני מדיחים מאותה העיר ומאותה השבט, והיו עמם עוד מדיחים אחרים שאינם ראוים להיות מדיחים, כגון מעיר אחרת או נשים וקטנים שנתמעטו מלהיות מדיחים, ויחד הדיחו את כל יושבי העיר. האם אמרינן דל מהכא את המדיחים הנוספים שאינם ראוים להיות מדיחים, או דכיון שגם הם נמצאים נמצא שלא כל ההדחה נעשתה על ידי מדיחים ראויים כי ההדחה נגרמה מכח כל המדיחים גם ממדיחים שאינם ראוים ואין כאן כולה הדחה מחמת מדיחים ראויים, ולפי"ז ליכא למימר כנ"ל שהיו ד' מדיחים וכו', דלגבי בני השבט מה דאיכא מדיחים גרים שאינם מבני שבטם מגרע ומעכב את ההדחה, ועי'.
◆ ◆ ◆
ובפירוש תולדות אדם על הספרי כאן ובצפנת פענח תנינא על הרמב"ם כאן, הביאו דברי הספרי בהעלותך פיסקא ע"ח, דהנה לגבי פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה כאשר חטאו רוב ישראל בהוראת בית דין הגדול, קי"ל דמביאים י"ב קרבנות נפרדים, קרבן לכל שבט. ומפורש בקרא דגם לגר יש כפרה, כדכתיב (במדבר טו טו) ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם. וצריך ביאור עם איזה שבט יתכפרו הגרים, הרי יש קרבן מיוחד לכל שבט, והם אינם שייכים לשום שבט.
ועל זה איתא בספרי שם, שמתכפרים עם אותו שבט שהם גרים עימו, שאם גר ביהודה מתכפר עם שבט יהודה, ואם גר עם שבט בנימין מתכפר לו עם בנימין, ויליף לה מדכתיב ביחזקאל (מז כג) "והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו", ע"כ. א"כ יש לומר דהוא הדין לגבי עיר הנידחת, כיון דאיכא שייכות לגר עם השבט שהוא גר עימו, שפיר קרינן ביה "מקרבך" על ידי מדיחים מאותו השבט שהוא גר עמם.