מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר הגישה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת (כז כה)
איתא בתנחומא סי' י', ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ, אמר רבי יוסי בר זביד ומתניתא אמרה "חוץ מן היין שעל היין מברך בורא פרי הגפן", ומה ראה היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין, שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות וכו', הכניס לאביו יין ובשר האכילהו והשקהו התחיל מברכו.
מבואר דהטעם שנתייחדה ברכה ליין, משום שמתנסך ע"ג המזבח ומשום שגרם את הברכות. וקשה, אם כן מדוע לבשר לא נתייחדה ברכה מיוחדת, הרי גם הוא קרב לגבי המזבח, וגם היה גורם לברכת יעקב, שהרי בגלל הציד ברכו.
ויש ליישב, דהנה בברכות לה: מקשה הגמ' מאי שנא יין שנשתנית ברכתו, אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה, והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה. ומעתה נראה דזהו דהוי קשיא ליה למדרש, דזה היה פשוט דדוקא משום דאישתני לעילויא שייך לתקן ברכה מיוחדת על היין, אבל מ"מ הוקשה למדרש מאי שנא משמן דג"כ אישתני לעילויא ולא תיקנו לו ברכה בפ"ע, וע"ז משני משום הנך טעמים דליכא בשמן, [וצ"ל דבעינן צירוף ב' הטעמים, דאי משום שקרב למזבח גרידא, הא שמן ג"כ קרב], ומדויק היטב הא דפתח המדרש בהא דברכת השמן בורא פרי העץ, ובספר קרן לדוד כאן הקשה מאי טעמא פתח המדרש בשמן דוקא, ולהנ"ל ניחא, דכל הקושיא היא רק משמן דאשתני לעלויא וכקושיית הש"ס הנ"ל. ומעתה לא קשה מבשר, דלא חשיב אישתני מברייתו.
ויאמר הגישה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת (כז כה)
איתא בתנחומא סי' י', ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ, אמר רבי יוסי בר זביד ומתניתא אמרה "חוץ מן היין שעל היין מברך בורא פרי הגפן", ומה ראה היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין, שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות וכו', הכניס לאביו יין ובשר האכילהו והשקהו התחיל מברכו.
מבואר דהטעם שנתייחדה ברכה ליין, משום שמתנסך ע"ג המזבח ומשום שגרם את הברכות. וקשה, אם כן מדוע לבשר לא נתייחדה ברכה מיוחדת, הרי גם הוא קרב לגבי המזבח, וגם היה גורם לברכת יעקב, שהרי בגלל הציד ברכו.
ויש ליישב, דהנה בברכות לה: מקשה הגמ' מאי שנא יין שנשתנית ברכתו, אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה, והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה. ומעתה נראה דזהו דהוי קשיא ליה למדרש, דזה היה פשוט דדוקא משום דאישתני לעילויא שייך לתקן ברכה מיוחדת על היין, אבל מ"מ הוקשה למדרש מאי שנא משמן דג"כ אישתני לעילויא ולא תיקנו לו ברכה בפ"ע, וע"ז משני משום הנך טעמים דליכא בשמן, [וצ"ל דבעינן צירוף ב' הטעמים, דאי משום שקרב למזבח גרידא, הא שמן ג"כ קרב], ומדויק היטב הא דפתח המדרש בהא דברכת השמן בורא פרי העץ, ובספר קרן לדוד כאן הקשה מאי טעמא פתח המדרש בשמן דוקא, ולהנ"ל ניחא, דכל הקושיא היא רק משמן דאשתני לעלויא וכקושיית הש"ס הנ"ל. ומעתה לא קשה מבשר, דלא חשיב אישתני מברייתו.