דברי שלום ואמת, פניני מוסר ואורחות חיים לחנוכה מתורתו של מרן ראש הישיבה חכם שלום הכהן זצוק"ל

[ישיבישער של מרן]

 

[ישיבישער של מרן]

הלימוד מחנוכה:
"הכל הנהגת הקב"ה"

בימי החנוכה אנו מוסיפים בתפילה הודאה מיוחדת על הניסים שאירעו לאבותינו בימים ההם
בזמן הזה. כאשר אנו מתבוננים בניסים שעשה להם הקב"ה, רואים שכל המהלך היה נגד הטבע
- גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים - להראות לכולם שכוחו וגבורתו מלא עולם. ואמנם
אנחנו לא עושים זכר לניצחון של המלחמה, מכיוון שאחרי הכול ניצחון במלחמה אפשר למצוא
לו סיבות טבעיות, אבל הנס של פך השמן, שדלק במשך שמונה ימים מכמות של לילה אחד, זהו
נס שאי אפשר לפרשו בדרך טבעית, שם כבר אין להיכן לברוח, וכולם חייבים להודות בכוחו
של הקב"ה. 'ועשית עמהם ניסים ונפלאות', אחרי הנס של פך השמן כבר רואים בכל המלחמות
והתשועות שנעשו להם שאלו הם ניסים ונפלאות.
נעמיק מעט ונתבונן בזה, מה היה הנס של פך השמן? היוונים טימאו את כל השמנים, ולאחר
הניצחון במלחמה, כשבאו שוב לבית המקדש להדליק את המנורה, לא מצאו שמן טהור, ולכאו'
הרי טומאה הותרה בציבור, ואם אין שמן טהור מותר להדליק אף בטמא?

•••

איתא בגמ' )חולין ז.(, רבי פינחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים, ובדרכו הגיע לנהר ששמו
גינאי, אמר ליה גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך, אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני
הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה, אמר ליה אם אי
אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה. ]- אני מוסיף כעת נקודה צדדית
אך זהו יסוד חשוב מאד:[ לכאורה אינו מובן מה שענה לו אם אי אתה חולק גוזרני עליך וכו', הרי
הנהר טען לכאורה טענת אמת, שהוא גם כן עסוק בקיום מצוות קונו, והוא ודאי מקיים ורפב"י ספק
מקיים, ואם כן היה צריך לענות לו תשובה על זה, ומה שמכריחו לכאורה אין זה אלא כאומר אתה
צודק אבל אני חזק ממך...
אלא מבאר המהרש"א וז"ל: יראה שהייתה התשובה בזה, שהספק שלי התלוי בבחירה שלי, טוב
מוודאי שלך שאתה עושה שיוכל ליבטל, שהנה גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם שאז ודאי אי אתה
עושה, ואני ספק עושה, וכמאמר החכם שההכרח לא ישובח ולא יגונה, ובין ודאי עושה ובין ודאי אי
אתה עושה מוכרחים בגזירה, וספק שלי התלוי בבחירתי, כדאמרינן הכול בידי שמים חוץ מיראת
שמים, טוב מהם, עכ"ל.
כלומר, רבי פינחס בן יאיר ענה לו: המעשה הוודאי שלך אינו שווה כלום, כיוון שהוא אינו בבחירתך,
אתה אינך בוחר אם לעשות או לא, העמידו אותך כאן ואתה זורם, זה אינו חשוב. אבל האדם - יש לו
בחירה, וכשהוא בוחר לעשות - אף כאשר אינו בטוח שיצליח לעשות, מ"מ אצל הקב"ה זה חשוב מאוד,
כיוון שהעיקר הוא שתבחר לעשות רצון ה'. ואם תאמר, אולי גם מעשה הנהר הוא מעשה בבחירה? על
זה א"ל רפב"י גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, זוהי הוכחה שאינך בעל בחירה. ולמדנו מכאן
עד כמה חשוב כל מעשה של האדם לפני הקב"ה, ואף כשאינו מצליח לעשותו עד תכליתו, מ"מ כיוון
שבחר בטוב כבר עשה את המוטל עליו.
•••

וממשיכה שם הגמ' ואומרת, שלאחר שחלק לו הנהר ביקש רפב"י עבור עוד אנשים שהיו עמו, וע"ז
אומרת הגמ' שמעשה זה גדול יותר מקריעת ים סוף, ששם פעם אחת וכאן ג' פעמים, ושוב אומרת
הגמ' אולי גם כאן נחלק רק פעם אחת. עכ"פ או שהוא חשוב כקריעת ים סוף או שחשוב יותר. בפר'
בשלח עה"פ "וישב הים לאיתנו", אמרו רבותינו )שמו"ר כא ו( אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו, תנאי
התנה הקב"ה עימו כבר בששת ימי בראשית שייקרע. מקשה ע"ז ה'אור החיים' הק' מה היה התנאי
שם, וכי מצינו תנאי עבור רפב"י?
אלא, תנאי התנה הקב"ה על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר
יגזרו עליהם, ורק בקריעת ים סוף שהיה עוד קודם מתן תורה היה משא ומתן ארוך בין הים למשה
רבינו, אך לאחר מתן תורה, כל הבריאה כפופה להיות לעזר לעמלי תורה ולמקיימי המצוות. וממילא
בכל פעם שצריך לקיים מצווה והבריאה מפריעה, יש תנאי כללי במעשה בראשית לבטל את חוקי
הטבע שלא יפריעו לקיום התורה והמצוות, זת"ד ה'אור החיים' הק', עי"ש.
ולפי זה מבואר מדוע עשה להם הקב"ה נס בפך השמן. באמת לפי הדין היה מותר להם ליקח שמן
טמא, אך מ"מ החכמים רצו שלא להדליק בשמן טמא, א"ל הקב"ה נתתי לכם את התורה ואמרתי עשו
משמרת למשמרתי, אם החכמים מבינים שכעת זהו הצורך שלא להדליק בשמן טמא, הריני עושה לכם
נס שתוכלו להדליק בשמן טהור. הבריאה כולה כפופה לצורך התורה, וכאשר צריך איזה שינוי לצורך
התורה, כך יהיה - כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ )אבות פ"ג(.
זה לא נס, כך הוא הטבע. כל אדם שנוהג בדרך התורה, אינו בדרך הטבע, זה כבר כלול בתנאי מששת
ימי בראשית. כל בן תורה ההנהגה עמו היא מחוץ לגדר הטבע, וכל אחד יכול להתבונן בזה, בכל שלב
ושלב בחייו, הכול הולך באופן לא טבעי, כל דבר עם הנס שלו, וזהו לא נס, כך היא ההנהגה וזהו הטבע.
אכן יש לזה תנאי, עליך ללמוד תורה בעמל, בקדושה ובטהרה, וכמו שהיה פך השמן.
זהו הלימוד הגדול שעלינו לקחת מימי החנוכה: אין טבע ואין נס, הכול הנהגת הקב"ה, וכמו שאמר
רבי חנינא בן דוסא: מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק )תענית כה.(. רבי חנינא לא ראה
בזה כלל נס, שהרי גם השמן שדולק זהו נס, והכול בדבר ה', ולכך זכה לראות גם את החומץ דולק.
הי"ת יעזרנו שנשכיל לחיות את האמת, להרגיש את הנהגת ה' בבריאה, ונזכה לראות את השגחת ה'
על עמלי התורה, וכשם שנעשו לאבותינו בימים האלה ניסים ונפלאות, כן יעשה הקב"ה עמנו, אמן כי"ר.​

קרדיט - עיתון הדרך

 

[אמונה ובטחון]

הלימוד מחנוכה:
"הכל הנהגת הקב"ה"

בימי החנוכה אנו מוסיפים בתפילה הודאה מיוחדת על הניסים שאירעו לאבותינו בימים ההם
בזמן הזה. כאשר אנו מתבוננים בניסים שעשה להם הקב"ה, רואים שכל המהלך היה נגד הטבע
- גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים - להראות לכולם שכוחו וגבורתו מלא עולם. ואמנם
אנחנו לא עושים זכר לניצחון של המלחמה, מכיוון שאחרי הכול ניצחון במלחמה אפשר למצוא
לו סיבות טבעיות, אבל הנס של פך השמן, שדלק במשך שמונה ימים מכמות של לילה אחד, זהו
נס שאי אפשר לפרשו בדרך טבעית, שם כבר אין להיכן לברוח, וכולם חייבים להודות בכוחו
של הקב"ה. 'ועשית עמהם ניסים ונפלאות', אחרי הנס של פך השמן כבר רואים בכל המלחמות
והתשועות שנעשו להם שאלו הם ניסים ונפלאות.
נעמיק מעט ונתבונן בזה, מה היה הנס של פך השמן? היוונים טימאו את כל השמנים, ולאחר
הניצחון במלחמה, כשבאו שוב לבית המקדש להדליק את המנורה, לא מצאו שמן טהור, ולכאו'
הרי טומאה הותרה בציבור, ואם אין שמן טהור מותר להדליק אף בטמא?

•••

איתא בגמ' )חולין ז.(, רבי פינחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים, ובדרכו הגיע לנהר ששמו
גינאי, אמר ליה גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך, אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני
הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה, אמר ליה אם אי
אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה. ]- אני מוסיף כעת נקודה צדדית
אך זהו יסוד חשוב מאד:[ לכאורה אינו מובן מה שענה לו אם אי אתה חולק גוזרני עליך וכו', הרי
הנהר טען לכאורה טענת אמת, שהוא גם כן עסוק בקיום מצוות קונו, והוא ודאי מקיים ורפב"י ספק
מקיים, ואם כן היה צריך לענות לו תשובה על זה, ומה שמכריחו לכאורה אין זה אלא כאומר אתה
צודק אבל אני חזק ממך...
אלא מבאר המהרש"א וז"ל: יראה שהייתה התשובה בזה, שהספק שלי התלוי בבחירה שלי, טוב
מוודאי שלך שאתה עושה שיוכל ליבטל, שהנה גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם שאז ודאי אי אתה
עושה, ואני ספק עושה, וכמאמר החכם שההכרח לא ישובח ולא יגונה, ובין ודאי עושה ובין ודאי אי
אתה עושה מוכרחים בגזירה, וספק שלי התלוי בבחירתי, כדאמרינן הכול בידי שמים חוץ מיראת
שמים, טוב מהם, עכ"ל.
כלומר, רבי פינחס בן יאיר ענה לו: המעשה הוודאי שלך אינו שווה כלום, כיוון שהוא אינו בבחירתך,
אתה אינך בוחר אם לעשות או לא, העמידו אותך כאן ואתה זורם, זה אינו חשוב. אבל האדם - יש לו
בחירה, וכשהוא בוחר לעשות - אף כאשר אינו בטוח שיצליח לעשות, מ"מ אצל הקב"ה זה חשוב מאוד,
כיוון שהעיקר הוא שתבחר לעשות רצון ה'. ואם תאמר, אולי גם מעשה הנהר הוא מעשה בבחירה? על
זה א"ל רפב"י גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, זוהי הוכחה שאינך בעל בחירה. ולמדנו מכאן
עד כמה חשוב כל מעשה של האדם לפני הקב"ה, ואף כשאינו מצליח לעשותו עד תכליתו, מ"מ כיוון
שבחר בטוב כבר עשה את המוטל עליו.
•••

וממשיכה שם הגמ' ואומרת, שלאחר שחלק לו הנהר ביקש רפב"י עבור עוד אנשים שהיו עמו, וע"ז
אומרת הגמ' שמעשה זה גדול יותר מקריעת ים סוף, ששם פעם אחת וכאן ג' פעמים, ושוב אומרת
הגמ' אולי גם כאן נחלק רק פעם אחת. עכ"פ או שהוא חשוב כקריעת ים סוף או שחשוב יותר. בפר'
בשלח עה"פ "וישב הים לאיתנו", אמרו רבותינו )שמו"ר כא ו( אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו, תנאי
התנה הקב"ה עימו כבר בששת ימי בראשית שייקרע. מקשה ע"ז ה'אור החיים' הק' מה היה התנאי
שם, וכי מצינו תנאי עבור רפב"י?
אלא, תנאי התנה הקב"ה על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר
יגזרו עליהם, ורק בקריעת ים סוף שהיה עוד קודם מתן תורה היה משא ומתן ארוך בין הים למשה
רבינו, אך לאחר מתן תורה, כל הבריאה כפופה להיות לעזר לעמלי תורה ולמקיימי המצוות. וממילא
בכל פעם שצריך לקיים מצווה והבריאה מפריעה, יש תנאי כללי במעשה בראשית לבטל את חוקי
הטבע שלא יפריעו לקיום התורה והמצוות, זת"ד ה'אור החיים' הק', עי"ש.
ולפי זה מבואר מדוע עשה להם הקב"ה נס בפך השמן. באמת לפי הדין היה מותר להם ליקח שמן
טמא, אך מ"מ החכמים רצו שלא להדליק בשמן טמא, א"ל הקב"ה נתתי לכם את התורה ואמרתי עשו
משמרת למשמרתי, אם החכמים מבינים שכעת זהו הצורך שלא להדליק בשמן טמא, הריני עושה לכם
נס שתוכלו להדליק בשמן טהור. הבריאה כולה כפופה לצורך התורה, וכאשר צריך איזה שינוי לצורך
התורה, כך יהיה - כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ )אבות פ"ג(.
זה לא נס, כך הוא הטבע. כל אדם שנוהג בדרך התורה, אינו בדרך הטבע, זה כבר כלול בתנאי מששת
ימי בראשית. כל בן תורה ההנהגה עמו היא מחוץ לגדר הטבע, וכל אחד יכול להתבונן בזה, בכל שלב
ושלב בחייו, הכול הולך באופן לא טבעי, כל דבר עם הנס שלו, וזהו לא נס, כך היא ההנהגה וזהו הטבע.
אכן יש לזה תנאי, עליך ללמוד תורה בעמל, בקדושה ובטהרה, וכמו שהיה פך השמן.
זהו הלימוד הגדול שעלינו לקחת מימי החנוכה: אין טבע ואין נס, הכול הנהגת הקב"ה, וכמו שאמר
רבי חנינא בן דוסא: מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק )תענית כה.(. רבי חנינא לא ראה
בזה כלל נס, שהרי גם השמן שדולק זהו נס, והכול בדבר ה', ולכך זכה לראות גם את החומץ דולק.
הי"ת יעזרנו שנשכיל לחיות את האמת, להרגיש את הנהגת ה' בבריאה, ונזכה לראות את השגחת ה'
על עמלי התורה, וכשם שנעשו לאבותינו בימים האלה ניסים ונפלאות, כן יעשה הקב"ה עמנו, אמן כי"ר.​

אשריך צדיק! איזה זכויות של זיכוי הרבים, מאמר נפלא!!!
דבריהם הם זכרונם, יה"ר שמרן חכם שלום יהיה מליץ יושר עלינו ועל כל עמ"י.
מי שעדיין לא קרא והתחזק מהמאמר, שיקרא עכשיו.