מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה (יג יז)
בספר המאור הגדול (לרבי מאיר עמדין בנו של היעב"ץ, מלכים א כא) כתב, שאם אחד מאנשי עיר הנדחת חילל ג"כ את השבת, שנתחייב שני מיתות בי"ד גם סייף על ע"ז כאנשי עיר הנדחת וגם על חילול שבת, וקי"ל דמי שמנתחייב שני מיתות בי"ד נידון בחמורה, הכא דנין אותו בשתי החומרות, דהמיתה עצמה היא בסקילה שהיא חמורה, ומלבד זה ג"כ ממונו אבד [והיינו גם ממונו שמחוץ לעיר הנדחת, דבנכסים שבתוך העיר אף נכסי צדיקים שבתוכה אובדים]. ואע"ג דכל המחוייב מיתה של עיר הנידחת הוא עובד ע"ז שבעצמותו הוא בסקילה, והכא התורה הקילה בעיר הנדחת שנידון בסייף כיון שממונו אבד, ולא החמירה עליו התורה את ב' החומרות, זהו רק מצד איסור ע"ז עצמו, אבל כשעבר עבירה מצד אחר כגון חילול שבת, ודאי יהיה נידון במיתה החמורה על אותה עבירה, ומלבד זאת ג"כ יהיה ממונו אבד.
ויש לעיין באופן שכבר נגמר דינו לסקילה על חילול שבת, ואחר כך באים לגמור את דינו על עיר הנדחת רק בשביל לאבד ממונו, א"כ כל הנידון בזה הוא רק על מצות הממון, האם יש לזה דין של דיני נפשות וצריך כל דיני נפשות כגון הלנת דין וכו', או דאין זה דיני נפשות.
והנה בתמורה ח. איתא "בזמן הזה מי איכא עיר הנדחת, והתנן אין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של שבעים ואחד". והקשה בחידושי הגרי"ז שם, למה צריך טעם זה הא בלא"ה אין דנין כל דיני נפשות בזמן הזה כשאין סנהדרין במקום המקדש. ותירץ דמצד שאין דנין דיני נפשות בזה"ז, אפשר שמ"מ היו יכולים לעשות דין עיר הנדחת על שללה לחוד, אך משום דאין עושין דין עיר הנדחת אלא בבית דין של ע"א אי אפשר לעשות כן. מבואר מדבריו ששייך דין עיר הנדחת על שללה לחוד, ושאין לזה דין של דיני נפשות, אך הדין שאין עיר הנדחת נעשית אלא בבי"ד של שבעים ואחד נוהג בזה, ועי'.
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה (יג יז)
בספר המאור הגדול (לרבי מאיר עמדין בנו של היעב"ץ, מלכים א כא) כתב, שאם אחד מאנשי עיר הנדחת חילל ג"כ את השבת, שנתחייב שני מיתות בי"ד גם סייף על ע"ז כאנשי עיר הנדחת וגם על חילול שבת, וקי"ל דמי שמנתחייב שני מיתות בי"ד נידון בחמורה, הכא דנין אותו בשתי החומרות, דהמיתה עצמה היא בסקילה שהיא חמורה, ומלבד זה ג"כ ממונו אבד [והיינו גם ממונו שמחוץ לעיר הנדחת, דבנכסים שבתוך העיר אף נכסי צדיקים שבתוכה אובדים]. ואע"ג דכל המחוייב מיתה של עיר הנידחת הוא עובד ע"ז שבעצמותו הוא בסקילה, והכא התורה הקילה בעיר הנדחת שנידון בסייף כיון שממונו אבד, ולא החמירה עליו התורה את ב' החומרות, זהו רק מצד איסור ע"ז עצמו, אבל כשעבר עבירה מצד אחר כגון חילול שבת, ודאי יהיה נידון במיתה החמורה על אותה עבירה, ומלבד זאת ג"כ יהיה ממונו אבד.
ויש לעיין באופן שכבר נגמר דינו לסקילה על חילול שבת, ואחר כך באים לגמור את דינו על עיר הנדחת רק בשביל לאבד ממונו, א"כ כל הנידון בזה הוא רק על מצות הממון, האם יש לזה דין של דיני נפשות וצריך כל דיני נפשות כגון הלנת דין וכו', או דאין זה דיני נפשות.
והנה בתמורה ח. איתא "בזמן הזה מי איכא עיר הנדחת, והתנן אין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של שבעים ואחד". והקשה בחידושי הגרי"ז שם, למה צריך טעם זה הא בלא"ה אין דנין כל דיני נפשות בזמן הזה כשאין סנהדרין במקום המקדש. ותירץ דמצד שאין דנין דיני נפשות בזה"ז, אפשר שמ"מ היו יכולים לעשות דין עיר הנדחת על שללה לחוד, אך משום דאין עושין דין עיר הנדחת אלא בבית דין של ע"א אי אפשר לעשות כן. מבואר מדבריו ששייך דין עיר הנדחת על שללה לחוד, ושאין לזה דין של דיני נפשות, אך הדין שאין עיר הנדחת נעשית אלא בבי"ד של שבעים ואחד נוהג בזה, ועי'.