רציתי לשתף את חברי הפורום במה שכתבתי בס"ד
רבים נוהגים לעשות סוכה מיריעות של בד וקושרים אותם בארבע רוחותיה וחלקם מוספים גם לבוד מבד ומקיימים בזה מצות סוכה. נתתי אל לבי לתור אחר דין זה האם שפיר לעשות כן לכתחילה.
הנה בדין מחיצה שזזה ברוח מצויה כבר דשו בו רבים. ואין כאן מקומו לדון בזה. אלא בנד"ד הוא לחקור האם לכ"ע אפשר להחשיב מחיצה מבד כשקשורה בארבע רוחותיה כמחיצה שאינה זז ברוח מצויה.
א) בשו"ת הרשב"א (ח"ג ס' ש) הובא להלכה בב"י ובש"ע (יו"ד ס' שמא, א) כתב בעניין איסור אכילה בחדר אחד ליד מת המוטל עליו לקברו וז"ל שם - ומ"מ משום כבודו של מת אינו אוכל ושותה בפניו אלא בבית אחר אם אפשר, ואם אי אפשר לו עושה מחיצה בינו ובין המת ואוכל. איזו מחיצה שתהיה ואפילו בסדין שכל שיש מחיצה הרי הוא כבית אחר. כל שתוקע שולי הסדין בארץ או שיעשה בענין שלא יהא ניטל ברוח, ואין צריך מחיצת אבנים ולא אפילו מחיצת עצים ואבנים וקנים דוילון מחיצה הוא לכל דבר שכיוצא בזה, וסימן לדבר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. עכ"ל. הרי להדיא שמחיצה מבד אם מחובר בארבע רוחות באופן שאינו ניטל ברוח, נחשבת מחיצה לכל דבר דבעינן מחיצה, וכמובן ה"ה לסוכה.
וכן ראיתי בסידור רב סעדיה גאון (הוצאת מקיצי נרדמים עמ' רלג) שכתב - והמחיצות האלה יכולות להיות וילונות או מחצלות או מרבדים. ובלבד שיהדקו אותן בחבלים באופן שלא יוכל אדם להרים אותן ולהכנס משם. עכ"ל.
וכן הרי"ץ גיאת (מאה שערים הלכות סוכה עמוד עח) כתב אילו תלה סדינין ועשאה דופן לסוכה ויכולין לעמוד ברוח מצוייה הוויין מחיצה וכשרה.
וכן מבואר בגמרא עירובין (פו:) שהביאו ספר תורה ברשות הרבים דרך סדינים שהיו פרוסות על עמודים. וכתב רבינו חננאל שם - ומצאו סדינין שהיו פרוסין ע"ג העמודים במבוי וסמכו בהן משום מחיצה והביאו ס"ת וקראו בו. עכ"ל.
ב) בגמרא סוכה דף כד ע"ב איתא - אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי, הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו, דעביד ליה בהוצא ודפנא. ע"כ. פרש"י שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - שהרוח מוליכה ומביאה. בקשין - אילנות זקנים ועבים. הא איכא נופו - שהולך ובא, ופעמים שאף הנוף מן הדופן. דעביד ליה - אורג הנוף כמין מחיצה, שלא יניענו הרוח. ע"כ.
יוצא מדברי הגמ' שאם המחיצה נעה ברוח מצויה פסולה. ואם הענפים העשויים בתור מחיצה חזקים וארג את הענפים באופן שאינם נעים ברוח, הסוכה כשרה.
וכך פירשו הראשונים, הר"ן על הרי"ף - שמחזיקנו בענין שלא ינענענו הרוח. ר' אברהם מן ההר רוח מצויה פירוש שהרוח מוליכה ומביאה. נופו. שהולך ובא מפני הרוח ופעמים אף הנוף מן הדופן. דעביד ליה. אורג וקושר הנוף כמין מחיצה שלא ינענענו הרוח, ונותן בין האמירים והענפים הוצא ודפנא קשור, שלא יזיזם הרוח ויהיו מחיצה גמורה. וכ"ה בכל הראשונים על הגמ' אין צורך למנותם.
וכך פסק הרמב"ם (סוכה ולולב פרק ד הלכה ה) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה.
ג) כן פסק טור (סימן תרל) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשירה והוא שיקשור ענפי האילן שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד לפני רוח מצויה אינה מחיצה. וכתב הר"פ על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אף על פי שקושרן בטוב זימנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינין טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג' טפחים. עכ"ל. וכן נפסק בשלחן ערוך (שם סעיף י).
ורבינו פרץ נמצא בהגהות הסמ"ק (מצוה צג אות יט) וז"ל - ומה שנהגו העולם לעשות כל הארבע מחיצות מיריעות של סדינין בלא שום ערבה אין נכון אף על פי שקושרן בטוב משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות מג'. עכ"ל. והובא בארחות חיים (הלכות סוכה, ו) וכלבו (ר"ס עא) ובשלטי הגיבורים (דף י"א: מדפי הרי"ף) וע"ע בפרישה סק"ח מה שפירש.
וכן הובא בספר מנהגים למהרי"ל (הלכות סוכות אות ו) - ועושין מחיצות שלימות מדפין ואין לסמוך על היריעות המצויירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה. עכ"ל. ובמהדורת מכון ירושלים (עמ' שסב שינויי נוסחאות אות ה) הביאו תשובה מכת"י אמאי לא יהא אסור לקשור דופני הסוכה עם חבל דזימנין מנתקי על דרך שאסרו ביריעות קשורים. והשיב שאני יריעות שהרוח נתאסף בהו בתוקף ורוב פעמים מנתק משא"כ בדף. עכ"ל.
מבואר להדיא מדברי הראשונים הללו, שכל עוד היריעות קשורות אינם נחשבות למחיצה שאינה עומדת ברוח. אלא כל החשש שאמרו הוא משום שמא יתנתק ואחר שיתנתק כבר לא יעמוד ברוח. שהרי לא אמרו שגם אם מחובר בארבע רוחותיה חשיב שאינה עומדת ברוח מצויה. אלא רק חששו שמא יתנתק.
ויתרה מזו, שאם עשה סוכה כזו, ולפני שנכנס לאכול בסוכה בדק את כל צדדיה וראה שכל הדפנות מחוברות. ולאחר שסיים שוב בדק והיה מחובר, נראה פשוט שיצא יד"ח. ואין לומר שכיון שיש חשש גזרו גם אם ודאי לו שמחוברות הדפנות. זה אינו, שכל חשש זה הוא חידוש של ר' פרץ ואינה גזירה מדרבנן שנאמר לא פלוג.
ד) המגן אברהם (ס"ק טז) כתב על כך שדופן שאינה עומד ברוח מצויה- אפילו עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצה עמ"ש סי' שט"ו. ע"כ. ובסימן שט"ו סעיף א' פסק הרמ"א שמותר לתלות וילון לפני הפתח אפילו שקבוע שם. וכתב המג"א בשם הב"י בטעם הדבר כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע. ע"ש. והכיח המג"א מהא דסימן שט"ו שאף וילון התלוי להפריד בין חדר לחדר כיון שאינו עומד ברוח מצויה של חוץ אינו נקרא מחיצה. (כן ביאר הפמ"ג). וכ"פ המשנ"ב (ס"ק מח) ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה. וכ"פ הכה"ח (ס"ק סו). ועוד מבואר במג"א (שט"ו סק"ג) מפורש שכדי שמחיצה מוילון יהיה עליה שם מחיצה בעינן שתהיה קשורה שלא יהא הרוח מניד אותה כש"כ בס' תר"ל הנ"ל וכ"כ הרשב"א ביו"ד ס' שמא הנ"ל. ע"ש. וכ"פ המשנ"ב (סק"י) צריך שיקשרנה ג"כ שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה. ע"ש.
בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב ס' נ) כתב שאלה סוכה שדפנותיה עשויות מסדינין דקין שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהסוכה נתונה בחצר מוקף מחיצות גבוהות מהו. תשובה מההיא דסוכה העשויה במבוי דבעינן פס ארבעה (סוכה ז') ואם נתונה בחצר אין צריך הוה משמע דכשרה וצ"ע עם ההיא דעשויה בעשתרות קרנים דל עשתרות קרנים וכו' עכ"ל. ובבאר היטב (סק"י) אחר שהביא את המג"א שהחמיר כתב שבשו"ת הלק"ט הראה פנים להכשיר סוכה שדפנותיה עשויות מסדינים דקים שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהיתה נתונה בחצר מוקפת מחיצות גבוהות. והוסיף לעיין סימן ר"מ סעיף ו'. ושם הבאר היטב (ס"ק יט) כתב שבשו"ת חוות יאיר (סימן קפ"ד) כתב דוילון סביב הספרים או סביב המטה לא מיקרי מחיצה הואיל ונעים ונדים. ועיין מ"א סימן שט"ו. ע"ש.
נראה שגם הבאר היטב לא סמך להלכה על דברי הלק"ט אלא רק ציין מראה מקומות לנושא זה, אך להלכה נראה שפסק כמו המג"א שלזה רמז לעיין בס' ר"מ.
וכן פסק החכמת אדם (כלל קכח סעיף יח) שמחיצה מוילון אינה מחיצה כיון שהוא נד אלא אם כן קשר אותם מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאז דין מחיצה עליו. וכ"פ המשנ"ב (ס"ק כה) - ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה שהוילון נע ונד ע"י רוח. וכ"כ הגר"ז (ס' שטו סוף הלכה ד) שכל מחיצה שתלויה למעלה וקשורה למטה הוי מחיצה לכל דבר ע"ש.
אמנם העולת תמיד (סק"ג) והאליה רבה (ס"ק יד) התירו אף וילון לענין לשמש בפני ס"ת ע"ש הראיה. ושאר האחרונים (תפארת למשה יו"ד ס' שמא הובא בהגה' רעק"א ומשנ"ב סק"ל) התירו בוילון שמחובר רק למעלה ולמטה נע ונד ברוח, אף שאינה מחיצה לשאר דברים ואינה מחיצה לס"ת מ"מ לשאר ספרים או נר מותר. ע"ש הטעם. אך אינו עניין לנד"ד כמבואר שם.
מכל הנ"ל רואים ברור שגם מחיצה העשויה מבד אם קשרו אותה מלמעלה ומלמטה חשיב מחיצה שאינה נעה ברוח מצויה. על אף שברור כבעיא בכותחא שגם אם יקשרו וילון מכל צדדיו תמיד הוילון יזוז באמצעו ובלתי אפשרי להעמיד וילון שלא יזוז כמלא נימה כמו מחיצה מברזל. וזה פשוט וברור. ובכל זאת התירו כולם מחיצה כזו.
ה) אך עדיין נשאר החשש שכתב ר' פרץ ופסקה מרן הש"ע שיש לחוש שיתנתק ואז תהיה המחיצה אינה עומדת ברוח מצויה ותפסל הסוכה.
בזה אפשר לומר שאם עושה פעולה שמבטיח שלעולם לא ינתק הקשר שפיר דמי לשבת בסוכה כזו לכתחילה.
כן כתב בספר בית השואבה (לבעל הבית עובד דיני דפנות הסוכה אות נט) שאחר שהביא דברי הלק"ט הנ"ל הקשה עליו, שאם המחיצות אינם קשורים היטב למעלה ולמטה פשיטא דפסולה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ואף אם נמצאת בתוך בית. ואם מדובר כשהסדינים קשורים היטב למעלה ולמטה פשיטא שהסוכה כשרה, אפילו עומדת בשדה. רק שאינו נכון לעשות כן מחשש שמא יתנתקו, אבל מדינא הסוכה כשרה. וכשעומדת במקום מוקף מחיצות גבוהות באופן שאין שם רוח מצויה, נראה שאפילו לכתחילה יכול לעשות דפנותיה מסדינים ללא קנים כיון שאין לשמא יתנתקו. עכת"ד.
וכ"כ התוספת שבת (ס' שטו סק"ו) כשקושר הסדינים למעלה ולמטה והרוח אינה מנידה הויא מחיצה גמורה, ואף דבסי' תר"ל ס"י איתא שם דחיישינן דלמא מנתקי ולאו אדעתיה, היינו גבי סוכה שעושה בחוץ, אבל כשעושה תוך הבית ליכא למיחש. ע"כ.
גם ביחוה דעת (ח"ג ס' מו בהערה) נראה שלמסקנה פוסק כדברי בית השואבה, שאם קשר הסדינים היטב ונמצא במקום מוקף מחיצות ואין חשש שמא יתנתק, לכל הדעות יש להכשיר את הסוכה.
וכן מצאתי בספר שונה הלכות עם הערות תורת המועדים (ס' תרל ס"ק יד) שהביא בשם הגר"ח קנייבסקי כיון שכל החשש של הראשונים בקושר הסדינים הוא משום דילמא מינתקי א"כ באזיקונים העשויים מפלסטיק שאינם יכולים להפתח בשום אופן אפשר לקשור בהם לכתחילה. ע"כ. והוא כדברינו בס"ד.
גם במשנה ברורה עם הערות איש מצליח (בהערות שבסוף הספר ריש ס' תרל) הביאו תשובה מהגר"מ לוי שיש להתיר סוכה מברזל כשקשורים חזק ואין חשש שיפתח הקשר.
הגם שראיתי לכמה ממחברי זמנינו שהבינו מדברי מרן הגר"ע יוסף בחזו"ע (ריש הלכות סוכה) שגם אם קשורה למטה חשיב אינה עומדת ברוח מצויה. ובמחכ"ת אינם צודקים בזה ולחינם עשו סתירה בין יחו"ד לחזו"ע. בהלכה למעלה העתיק דברי מרן הש"ע וכבר הוכחנו שכל החשש הוא רק שמא ינתק. וגם בהערות המעיין היטב יראה שאין משם שום ראיה לסתור את כל דברינו. וכן פסק מר בריה בילקוט יוסף סוכה (עמ' ש) כדברי בית השואבה ויחו"ד הנ"ל.
זאת תורה העולה, מחיצות הסוכה העשויות מסדינים אשר מחוברים רק למעלה פסולות כיון שאינן עומדות ברוח מצויה.
אך אם חיברם היטב גם למטה הוי מחיצה לכל דבר הצריך מחיצה. אך במחיצה של סוכה פסק מרן הש"ע שיש חשש שמא יפתח הקשר ותפסל המחיצה. לכן אם יבנה הסוכה בתוך חצר אשר לה חומה גבוהה הסוכה כשרה לכתחילה.
וגם אם יבנה הסוכה בחוץ, אך יקשור הבדים באזיקונים הדק היטב הסוכה כשרה לכתחילה. ולפי זה אין צורך לעשות חוטים מלבוד. אך העושים סוכת לבוד יש להם להקפיד לקשור את החוטים באופן שאין אפשרות שיפתח הקשר לעולם, ואז תהיה הסוכה כשרה.
סוכה שדפנותיה מסדינים וקשרם היטב
רבים נוהגים לעשות סוכה מיריעות של בד וקושרים אותם בארבע רוחותיה וחלקם מוספים גם לבוד מבד ומקיימים בזה מצות סוכה. נתתי אל לבי לתור אחר דין זה האם שפיר לעשות כן לכתחילה.
הנה בדין מחיצה שזזה ברוח מצויה כבר דשו בו רבים. ואין כאן מקומו לדון בזה. אלא בנד"ד הוא לחקור האם לכ"ע אפשר להחשיב מחיצה מבד כשקשורה בארבע רוחותיה כמחיצה שאינה זז ברוח מצויה.
א) בשו"ת הרשב"א (ח"ג ס' ש) הובא להלכה בב"י ובש"ע (יו"ד ס' שמא, א) כתב בעניין איסור אכילה בחדר אחד ליד מת המוטל עליו לקברו וז"ל שם - ומ"מ משום כבודו של מת אינו אוכל ושותה בפניו אלא בבית אחר אם אפשר, ואם אי אפשר לו עושה מחיצה בינו ובין המת ואוכל. איזו מחיצה שתהיה ואפילו בסדין שכל שיש מחיצה הרי הוא כבית אחר. כל שתוקע שולי הסדין בארץ או שיעשה בענין שלא יהא ניטל ברוח, ואין צריך מחיצת אבנים ולא אפילו מחיצת עצים ואבנים וקנים דוילון מחיצה הוא לכל דבר שכיוצא בזה, וסימן לדבר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. עכ"ל. הרי להדיא שמחיצה מבד אם מחובר בארבע רוחות באופן שאינו ניטל ברוח, נחשבת מחיצה לכל דבר דבעינן מחיצה, וכמובן ה"ה לסוכה.
וכן ראיתי בסידור רב סעדיה גאון (הוצאת מקיצי נרדמים עמ' רלג) שכתב - והמחיצות האלה יכולות להיות וילונות או מחצלות או מרבדים. ובלבד שיהדקו אותן בחבלים באופן שלא יוכל אדם להרים אותן ולהכנס משם. עכ"ל.
וכן הרי"ץ גיאת (מאה שערים הלכות סוכה עמוד עח) כתב אילו תלה סדינין ועשאה דופן לסוכה ויכולין לעמוד ברוח מצוייה הוויין מחיצה וכשרה.
וכן מבואר בגמרא עירובין (פו:) שהביאו ספר תורה ברשות הרבים דרך סדינים שהיו פרוסות על עמודים. וכתב רבינו חננאל שם - ומצאו סדינין שהיו פרוסין ע"ג העמודים במבוי וסמכו בהן משום מחיצה והביאו ס"ת וקראו בו. עכ"ל.
ב) בגמרא סוכה דף כד ע"ב איתא - אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי, הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו, דעביד ליה בהוצא ודפנא. ע"כ. פרש"י שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - שהרוח מוליכה ומביאה. בקשין - אילנות זקנים ועבים. הא איכא נופו - שהולך ובא, ופעמים שאף הנוף מן הדופן. דעביד ליה - אורג הנוף כמין מחיצה, שלא יניענו הרוח. ע"כ.
יוצא מדברי הגמ' שאם המחיצה נעה ברוח מצויה פסולה. ואם הענפים העשויים בתור מחיצה חזקים וארג את הענפים באופן שאינם נעים ברוח, הסוכה כשרה.
וכך פירשו הראשונים, הר"ן על הרי"ף - שמחזיקנו בענין שלא ינענענו הרוח. ר' אברהם מן ההר רוח מצויה פירוש שהרוח מוליכה ומביאה. נופו. שהולך ובא מפני הרוח ופעמים אף הנוף מן הדופן. דעביד ליה. אורג וקושר הנוף כמין מחיצה שלא ינענענו הרוח, ונותן בין האמירים והענפים הוצא ודפנא קשור, שלא יזיזם הרוח ויהיו מחיצה גמורה. וכ"ה בכל הראשונים על הגמ' אין צורך למנותם.
וכך פסק הרמב"ם (סוכה ולולב פרק ד הלכה ה) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה.
ג) כן פסק טור (סימן תרל) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשירה והוא שיקשור ענפי האילן שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד לפני רוח מצויה אינה מחיצה. וכתב הר"פ על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אף על פי שקושרן בטוב זימנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינין טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג' טפחים. עכ"ל. וכן נפסק בשלחן ערוך (שם סעיף י).
ורבינו פרץ נמצא בהגהות הסמ"ק (מצוה צג אות יט) וז"ל - ומה שנהגו העולם לעשות כל הארבע מחיצות מיריעות של סדינין בלא שום ערבה אין נכון אף על פי שקושרן בטוב משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות מג'. עכ"ל. והובא בארחות חיים (הלכות סוכה, ו) וכלבו (ר"ס עא) ובשלטי הגיבורים (דף י"א: מדפי הרי"ף) וע"ע בפרישה סק"ח מה שפירש.
וכן הובא בספר מנהגים למהרי"ל (הלכות סוכות אות ו) - ועושין מחיצות שלימות מדפין ואין לסמוך על היריעות המצויירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה. עכ"ל. ובמהדורת מכון ירושלים (עמ' שסב שינויי נוסחאות אות ה) הביאו תשובה מכת"י אמאי לא יהא אסור לקשור דופני הסוכה עם חבל דזימנין מנתקי על דרך שאסרו ביריעות קשורים. והשיב שאני יריעות שהרוח נתאסף בהו בתוקף ורוב פעמים מנתק משא"כ בדף. עכ"ל.
מבואר להדיא מדברי הראשונים הללו, שכל עוד היריעות קשורות אינם נחשבות למחיצה שאינה עומדת ברוח. אלא כל החשש שאמרו הוא משום שמא יתנתק ואחר שיתנתק כבר לא יעמוד ברוח. שהרי לא אמרו שגם אם מחובר בארבע רוחותיה חשיב שאינה עומדת ברוח מצויה. אלא רק חששו שמא יתנתק.
ויתרה מזו, שאם עשה סוכה כזו, ולפני שנכנס לאכול בסוכה בדק את כל צדדיה וראה שכל הדפנות מחוברות. ולאחר שסיים שוב בדק והיה מחובר, נראה פשוט שיצא יד"ח. ואין לומר שכיון שיש חשש גזרו גם אם ודאי לו שמחוברות הדפנות. זה אינו, שכל חשש זה הוא חידוש של ר' פרץ ואינה גזירה מדרבנן שנאמר לא פלוג.
ד) המגן אברהם (ס"ק טז) כתב על כך שדופן שאינה עומד ברוח מצויה- אפילו עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצה עמ"ש סי' שט"ו. ע"כ. ובסימן שט"ו סעיף א' פסק הרמ"א שמותר לתלות וילון לפני הפתח אפילו שקבוע שם. וכתב המג"א בשם הב"י בטעם הדבר כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע. ע"ש. והכיח המג"א מהא דסימן שט"ו שאף וילון התלוי להפריד בין חדר לחדר כיון שאינו עומד ברוח מצויה של חוץ אינו נקרא מחיצה. (כן ביאר הפמ"ג). וכ"פ המשנ"ב (ס"ק מח) ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה. וכ"פ הכה"ח (ס"ק סו). ועוד מבואר במג"א (שט"ו סק"ג) מפורש שכדי שמחיצה מוילון יהיה עליה שם מחיצה בעינן שתהיה קשורה שלא יהא הרוח מניד אותה כש"כ בס' תר"ל הנ"ל וכ"כ הרשב"א ביו"ד ס' שמא הנ"ל. ע"ש. וכ"פ המשנ"ב (סק"י) צריך שיקשרנה ג"כ שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה. ע"ש.
בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב ס' נ) כתב שאלה סוכה שדפנותיה עשויות מסדינין דקין שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהסוכה נתונה בחצר מוקף מחיצות גבוהות מהו. תשובה מההיא דסוכה העשויה במבוי דבעינן פס ארבעה (סוכה ז') ואם נתונה בחצר אין צריך הוה משמע דכשרה וצ"ע עם ההיא דעשויה בעשתרות קרנים דל עשתרות קרנים וכו' עכ"ל. ובבאר היטב (סק"י) אחר שהביא את המג"א שהחמיר כתב שבשו"ת הלק"ט הראה פנים להכשיר סוכה שדפנותיה עשויות מסדינים דקים שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהיתה נתונה בחצר מוקפת מחיצות גבוהות. והוסיף לעיין סימן ר"מ סעיף ו'. ושם הבאר היטב (ס"ק יט) כתב שבשו"ת חוות יאיר (סימן קפ"ד) כתב דוילון סביב הספרים או סביב המטה לא מיקרי מחיצה הואיל ונעים ונדים. ועיין מ"א סימן שט"ו. ע"ש.
נראה שגם הבאר היטב לא סמך להלכה על דברי הלק"ט אלא רק ציין מראה מקומות לנושא זה, אך להלכה נראה שפסק כמו המג"א שלזה רמז לעיין בס' ר"מ.
וכן פסק החכמת אדם (כלל קכח סעיף יח) שמחיצה מוילון אינה מחיצה כיון שהוא נד אלא אם כן קשר אותם מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאז דין מחיצה עליו. וכ"פ המשנ"ב (ס"ק כה) - ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה שהוילון נע ונד ע"י רוח. וכ"כ הגר"ז (ס' שטו סוף הלכה ד) שכל מחיצה שתלויה למעלה וקשורה למטה הוי מחיצה לכל דבר ע"ש.
אמנם העולת תמיד (סק"ג) והאליה רבה (ס"ק יד) התירו אף וילון לענין לשמש בפני ס"ת ע"ש הראיה. ושאר האחרונים (תפארת למשה יו"ד ס' שמא הובא בהגה' רעק"א ומשנ"ב סק"ל) התירו בוילון שמחובר רק למעלה ולמטה נע ונד ברוח, אף שאינה מחיצה לשאר דברים ואינה מחיצה לס"ת מ"מ לשאר ספרים או נר מותר. ע"ש הטעם. אך אינו עניין לנד"ד כמבואר שם.
מכל הנ"ל רואים ברור שגם מחיצה העשויה מבד אם קשרו אותה מלמעלה ומלמטה חשיב מחיצה שאינה נעה ברוח מצויה. על אף שברור כבעיא בכותחא שגם אם יקשרו וילון מכל צדדיו תמיד הוילון יזוז באמצעו ובלתי אפשרי להעמיד וילון שלא יזוז כמלא נימה כמו מחיצה מברזל. וזה פשוט וברור. ובכל זאת התירו כולם מחיצה כזו.
ה) אך עדיין נשאר החשש שכתב ר' פרץ ופסקה מרן הש"ע שיש לחוש שיתנתק ואז תהיה המחיצה אינה עומדת ברוח מצויה ותפסל הסוכה.
בזה אפשר לומר שאם עושה פעולה שמבטיח שלעולם לא ינתק הקשר שפיר דמי לשבת בסוכה כזו לכתחילה.
כן כתב בספר בית השואבה (לבעל הבית עובד דיני דפנות הסוכה אות נט) שאחר שהביא דברי הלק"ט הנ"ל הקשה עליו, שאם המחיצות אינם קשורים היטב למעלה ולמטה פשיטא דפסולה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ואף אם נמצאת בתוך בית. ואם מדובר כשהסדינים קשורים היטב למעלה ולמטה פשיטא שהסוכה כשרה, אפילו עומדת בשדה. רק שאינו נכון לעשות כן מחשש שמא יתנתקו, אבל מדינא הסוכה כשרה. וכשעומדת במקום מוקף מחיצות גבוהות באופן שאין שם רוח מצויה, נראה שאפילו לכתחילה יכול לעשות דפנותיה מסדינים ללא קנים כיון שאין לשמא יתנתקו. עכת"ד.
וכ"כ התוספת שבת (ס' שטו סק"ו) כשקושר הסדינים למעלה ולמטה והרוח אינה מנידה הויא מחיצה גמורה, ואף דבסי' תר"ל ס"י איתא שם דחיישינן דלמא מנתקי ולאו אדעתיה, היינו גבי סוכה שעושה בחוץ, אבל כשעושה תוך הבית ליכא למיחש. ע"כ.
גם ביחוה דעת (ח"ג ס' מו בהערה) נראה שלמסקנה פוסק כדברי בית השואבה, שאם קשר הסדינים היטב ונמצא במקום מוקף מחיצות ואין חשש שמא יתנתק, לכל הדעות יש להכשיר את הסוכה.
וכן מצאתי בספר שונה הלכות עם הערות תורת המועדים (ס' תרל ס"ק יד) שהביא בשם הגר"ח קנייבסקי כיון שכל החשש של הראשונים בקושר הסדינים הוא משום דילמא מינתקי א"כ באזיקונים העשויים מפלסטיק שאינם יכולים להפתח בשום אופן אפשר לקשור בהם לכתחילה. ע"כ. והוא כדברינו בס"ד.
גם במשנה ברורה עם הערות איש מצליח (בהערות שבסוף הספר ריש ס' תרל) הביאו תשובה מהגר"מ לוי שיש להתיר סוכה מברזל כשקשורים חזק ואין חשש שיפתח הקשר.
הגם שראיתי לכמה ממחברי זמנינו שהבינו מדברי מרן הגר"ע יוסף בחזו"ע (ריש הלכות סוכה) שגם אם קשורה למטה חשיב אינה עומדת ברוח מצויה. ובמחכ"ת אינם צודקים בזה ולחינם עשו סתירה בין יחו"ד לחזו"ע. בהלכה למעלה העתיק דברי מרן הש"ע וכבר הוכחנו שכל החשש הוא רק שמא ינתק. וגם בהערות המעיין היטב יראה שאין משם שום ראיה לסתור את כל דברינו. וכן פסק מר בריה בילקוט יוסף סוכה (עמ' ש) כדברי בית השואבה ויחו"ד הנ"ל.
זאת תורה העולה, מחיצות הסוכה העשויות מסדינים אשר מחוברים רק למעלה פסולות כיון שאינן עומדות ברוח מצויה.
אך אם חיברם היטב גם למטה הוי מחיצה לכל דבר הצריך מחיצה. אך במחיצה של סוכה פסק מרן הש"ע שיש חשש שמא יפתח הקשר ותפסל המחיצה. לכן אם יבנה הסוכה בתוך חצר אשר לה חומה גבוהה הסוכה כשרה לכתחילה.
וגם אם יבנה הסוכה בחוץ, אך יקשור הבדים באזיקונים הדק היטב הסוכה כשרה לכתחילה. ולפי זה אין צורך לעשות חוטים מלבוד. אך העושים סוכת לבוד יש להם להקפיד לקשור את החוטים באופן שאין אפשרות שיפתח הקשר לעולם, ואז תהיה הסוכה כשרה.