בקריאה רגילה קי"ל (סימן קמב) שאם קרא לאהרן ארן, היינו שחיסר אות באופן שלא שינה המשמעות – יוצא יד"ח. ומר"ן פסק שאף בזה צריך לחזור אפילו אם לא שינה המשמעות, אבל זה דין מיוחד בקריאת התורה, אבל במקומות אחרים כו"ע ל"פ שיצא אם קרא לאהרן הרן, או למצרים מצריים, או אם במקום ואם וכדומה. ולפי"ז נמצא שאם לא הפסיק בין הדבקים, יצא בדיעבד, כי זה לא גרע מאהרן הרן.
אך בק"ש כותב החינוך (מצוה תכ): וכן מה שאמרו [שם] שצריך לדקדק באותיותיה, ואם לא דקדק בהן יצא. ואמרו מן המפרשים שאין הענין שלא יזכיר התיבות והאותיות, שבזה ודאי לא נאמר שאם לא דקדק יצא, שכל שלא קרא קרית שמע כולו לא יצא ידי חובתו. אבל ענין לא דקדק הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים, כגון בכל לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, בכל לבבכם, הכנף פתיל, וכן שלא התיז ז' דתזכרו שצריך להתיזה, או שלא האריך בדל"ת כפי הראוי לכתחילה לעשות הכל" וכן פסק במשנ"ב וכף החיים ועוד. ומבואר לכאורה שבא לאפוקי דין של אהרן הרן בשמע, אלא שכל אות מעכב. אלא שקשה מאי שנא בכל-לבבך (שקרא בכ לבבך) שיצא, הרי חיסר אות ממש. וצ"ל כמו שכתב באגר"מ (או"ח ה, ה) "ויש בהדקדוקים גם מה שאם אמר במהירות ממש לא יצא, שהחסיר למ"ד אחד מבכל לבבך, והחסיר מ"ם אחד מואבדתם מהרה... שבזה וודאי לא יצא כלל דהא צריך לקרא כל הפרשה. והא דנפסק בריש סימן ס"ב דיצא דהלכה כדברי שניהם להקל הוא בסתמא, דתלינן דלא קרא במהירות כל כך עד שיחסיר אותיות, אבל וודאי מצוי שיארע כן". הרי שיש ב' מדרגות בבכל לבבך, ולכאורה הדבר מוכרח.
אך לפי"ז צ"ע למה בשו"ע כתב להזהר להתיז 'תזכרו' כדי שלא יישמע ע"מ לקבל פרס, והלא תיפו"ל שלא יצא כלל אם אמר תסכרו ממש. ודוחק לומר שיש דין חדש שאחרים צריכים לשמוע ג"כ ולא סגי בכך שהוא אמר כן
אך בק"ש כותב החינוך (מצוה תכ): וכן מה שאמרו [שם] שצריך לדקדק באותיותיה, ואם לא דקדק בהן יצא. ואמרו מן המפרשים שאין הענין שלא יזכיר התיבות והאותיות, שבזה ודאי לא נאמר שאם לא דקדק יצא, שכל שלא קרא קרית שמע כולו לא יצא ידי חובתו. אבל ענין לא דקדק הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים, כגון בכל לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, בכל לבבכם, הכנף פתיל, וכן שלא התיז ז' דתזכרו שצריך להתיזה, או שלא האריך בדל"ת כפי הראוי לכתחילה לעשות הכל" וכן פסק במשנ"ב וכף החיים ועוד. ומבואר לכאורה שבא לאפוקי דין של אהרן הרן בשמע, אלא שכל אות מעכב. אלא שקשה מאי שנא בכל-לבבך (שקרא בכ לבבך) שיצא, הרי חיסר אות ממש. וצ"ל כמו שכתב באגר"מ (או"ח ה, ה) "ויש בהדקדוקים גם מה שאם אמר במהירות ממש לא יצא, שהחסיר למ"ד אחד מבכל לבבך, והחסיר מ"ם אחד מואבדתם מהרה... שבזה וודאי לא יצא כלל דהא צריך לקרא כל הפרשה. והא דנפסק בריש סימן ס"ב דיצא דהלכה כדברי שניהם להקל הוא בסתמא, דתלינן דלא קרא במהירות כל כך עד שיחסיר אותיות, אבל וודאי מצוי שיארע כן". הרי שיש ב' מדרגות בבכל לבבך, ולכאורה הדבר מוכרח.
אך לפי"ז צ"ע למה בשו"ע כתב להזהר להתיז 'תזכרו' כדי שלא יישמע ע"מ לקבל פרס, והלא תיפו"ל שלא יצא כלל אם אמר תסכרו ממש. ודוחק לומר שיש דין חדש שאחרים צריכים לשמוע ג"כ ולא סגי בכך שהוא אמר כן
