דרוש לחנוכה

[יוסף דהן]

דרוש לימי החנוכה​

בד''כ הפרשה שיוצא בה חנוכה במשך כל שנה היא מקץ. ואילו השנה באופן יוצא דופן היתה רק פ' וישב.

ונראה בס''ד לתת רמז בין הקשר לפרשת וישב לחנוכה.

ועוד קשה שההלכה בחנוכה היא שכל יום מדליק יותר מהקודם כב''ה והרי לעתיד לבוא כתוב שיהיה הלכה כב''ש ואם כן לכאו' עדיף שלעתיד לבוא תהיה הלכה כב''ה כי אז זה יהיה לנצח ולא רק בזמן זה הקצר עד הגאולה.

ועוד יש לשאול מדוע אמרה הגמ' הרגיל בנר הויין ליה בנים ת''ח? והרי תמיד ה' משלם מדה כנגד מדה ומה הקשר בין זהירות בשמן זית וכו' לשכר כזה גדול שהבנים ת''ח שעל נחת מהילדים אמר הגרח''ק שזו הברכה הכי גדולה שיש?



וישב יעקב וכו'

מביא רש''י המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. אמר הקב''ה לא דיין של צדיקים שיש להם מנוחה בעוה''ב עוד מבקשים בעוה''ז?!.

(אגב שמעתי שמצאו כת''י והיה כתוב אמר השטן לא דיין וכו' אלא היות והמדפיס ראה את מלה זו בר''ת ה''ש הוא פתח אותה ה' והשאיר את זה כך. והרב ש''ך זצ''ל שמע והגיב אם כ''כ מדרשים נכתבו ע''כ אפשר להשאיר את זה כך ואין לגעת. ומראש הכולל הגאון הרב שלום זכריהו שליט''א שמעתי שאף אם אכן אמר משפט זה השטן סוף סוף אינו יכול לעשות דבר ללא רשות מהבורא וממילא אין כ''כ נפק''מ כי בכ''א זו אמת).



ובכן למדנו מהמדרש הזה את מה שכבר אמר החכם באדם אורח חיים למעלה למשכיל. וכו'. דהיינו שעל האדם תמיד מוטלת החובה לשאוף הלאה ולא להיות שמח בחלקו ולהסתפק ברוחניות. וכמובן שאם לא יהיה שמח בחלקו לא תהיה לו מוטיבציה לבקש הלאה תורה אך הכוונה שצריך לשלב הדברים. וכך גם כתוב בס' אמרי אבי שהגאון הרב אברהם יוסף נשאל מבנו כעת לאחר שכבר אין לו אפשרות להתמודד להיות ראשון לציון אם כן מה יש לו לשאוף אמר לו אביו תשובה אדרבא זו לא שאיפה כי שאיפה שהיא תלויה במסגרת אינה האידאלית אלא צריך לשאוף לדבר בלי גבול כדי שתמיד אדם ימצה את כל כוחותיו.



וזה גם בחנוכה הלכה היא כאמור להיות הולך ומוסיף, ואם כן הרמז הוא כנז' שתמיד אדם צריך להוסיף ולהתחזק ולא להישאר על מקומו וכן רואים שהנר תמיד בתזוזה אפי' מועטת ולא כ''כ ניכרת אך אין הוא עומד במקומו.

וכמו שכ' נר ה' נשמת אדם.

וזה גם מסביר מדוע לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי עכ''פ בענין החנוכה שהרי מתי שמשיח יבוא והיצר הרע ישחט כבר אין לאדם בחירה וממילא אינו יכול להיות מוסיף והולך וכמו שנא' במתים חופשי.

ולכן הלכה כב''ה בעוה''ז שכל זמן שהנר דולק חייב להוסיף ולתקן.

ולכן גם השכר הוא כזה שהרגיל בנר זוכה לת''ח, כי כתוב שנר א' נר למאה, ונר מצוה ותורה אור, ומעט מהאור דוחה הרבה מהחושך וכ''ז שייך למי שהוא רגיל בנר דהיינו (בדרך הדרוש והרמז) להאיר לאחרים ולחזקם בתורה ויראת שמים ומלמד ומרביץ תורה ברבים. ואינו מסתפק בשיעור שמזדמן לו אלא הוא רגיל בזה.

וממילא אומר הקב''ה אם אתה דואג לילדים שלי אני גם דואג לילדים שלך ולכן זוכה לבנים ת''ח וכמו שהוא האיר לאחרים את הדרך בבחינת המאור שבה מחזירו למוטב כך ה' מאיר ע''י נחת מהילדים.



וה' יזכנו להיות מהמאירים את העולם בתורה ומע''שט ובכל מלאכת עבודת הבורא אמן חנוכה שמח.