תלמיד הרב
New member
בס"ד
קהל קדוש ויקר, שבת שלום ומבורך!
אנו עומדים בפתחו של ליל שבת קודש, הלילה בו אנו מקבלים את פני המלכה, המשלבים אורות וקדושה בעולם של חול. פרשתנו השבוע, פרשת וירא, פותחת בפסוק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מָמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם."
הפסוק הזה, רבותי, אינו רק תיאור של אירוע, אלא הוא מפתח להבנת מהות הקדושה בחיים שלנו.
אברהם אבינו, "עבדו של הקב"ה", יושב בפתח אוהלו. וכי מדוע דווקא בפתח?
פתיחות לאורח: רבותינו הקדושים מלמדים, שכל אדם גדול צריך להיות פתוח לכל אדם. אברהם אבינו, שבחו היה "אברהם הכנסת אורחים", לא היה רק מקבל אורחים, אלא עמד בפתח – מוכן, מצפה ומזמין. זוהי דרישה מאיתנו: לחיות בתוך העולם, אך עם דלת פתוחה לרווחה לקבלת הבריות והאור האלוקי.
פתיחות לנסתר: יש דעות כי "כחום היום" – הוא זמן בו השמש חזקה ורוב העולם נח. אברהם, דווקא אז, כאשר רוב העולם עסוק בצרכיו, יושב ומצפה. כשהעיניים גשמיות "עייפות" ואינן רואות דבר, העיניים הרוחניות נפקחות. הנס הגדול ביותר, הופעת ה', באה דווקא כשחום היום מונע ראייה רגילה – זהו הכוח של האמונה הטהורה שאינה תלויה בראיה חיצונית, אלא ברצון פנימי לראות את ה'.
מיד לאחר מכן, אנו רואים את המלאכים מגיעים, ואברהם ממהר "וַיָּרֶץ לִקְרָאתָם". הוא ממהר להגיש להם מים, מנוחה ולחם – שלושה יסודות לכל אדם: גוף (מים), נפש (מנוחה) ונשמה (לחם).
ומהו הלחם? "וַיָּרִיצוּ אֶת הָעֵגֶל מִנֶּעֶר וְטוֹב". עגל? מדוע לא כבש או שה?
חז"ל מסבירים: האורחים היו מלאכים שלא אכלו לחם גשמי. אברהם, כיוון שידע שהם אינם בני אדם, רצה להאכילם "מזון של הכרת הטוב" – הבכיר שבעדרי הבקר. זהו שיעור בהכרה: גם כשאתה מגיש טובה, תן את המיטב שיש לך, גם אם אתה יודע שהמקבל אינו צריך את זה בדרך הטבעית. זוהי ההתעלות של המעשה הטוב.
אחרי הסעודה, אברהם ניגש לשיחה הקשה מכל – תפילתו על סדום.
הקב"ה "מספר" לאברהם את צערו. מדוע?
רבותי, זהו יסוד גדול: הקב"ה מתייעץ עם צדיקיו. הוא אינו זקוק לייעוץ, אלא הוא רוצה לשתף את הצדיק במעשה הבריאה והתיקון.
אברהם, שקיבל את האורחים והתפלל עליהם, קיבל את הזכות להילחם על כלל האנושות. הוא מתחיל בחמישים צדיקים, יורד בצעדים זהירים, עד שהוא מגיע לעשרה.
המסר לנו: עלינו ללמוד מתפילת אברהם.
הלילה, כשאנו נכנסים לשבת, עלינו לשאול את עצמנו: האם האוהל שלנו פתוח?
האם אנחנו מקבלים כל יהודי, כל אורח, בחום ובנדיבות של אברהם? האם אנו מוכנים למרוץ לקבלת השבת, כפי שאברהם מיהר להגיש את המים והלחם?
שנזכה ללמוד מאברהם אבינו את המידה הנעלה של הכנסת אורחים, את התמדה בתפילה גם במצבים קשים, ובעיקר, שנזכה לראות התגלות של אור ה' בתוך ביתנו ובתוך כלל ישראל, כמו שהתגלה לאברהם בפתח אוהלו.
שבת שלום ומבורך לכולנו!"וַיָּבֹא ה' אֶל אַבְרָהָם" – שנזכה ש"ה'" יבוא תמיד וישכון בתוכנו!
נ.ב. אשמח לתגובות הערות והארות בעניין הדרשות
קהל קדוש ויקר, שבת שלום ומבורך!
אנו עומדים בפתחו של ליל שבת קודש, הלילה בו אנו מקבלים את פני המלכה, המשלבים אורות וקדושה בעולם של חול. פרשתנו השבוע, פרשת וירא, פותחת בפסוק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מָמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם."
הפסוק הזה, רבותי, אינו רק תיאור של אירוע, אלא הוא מפתח להבנת מהות הקדושה בחיים שלנו.
אברהם אבינו, "עבדו של הקב"ה", יושב בפתח אוהלו. וכי מדוע דווקא בפתח?
פתיחות לאורח: רבותינו הקדושים מלמדים, שכל אדם גדול צריך להיות פתוח לכל אדם. אברהם אבינו, שבחו היה "אברהם הכנסת אורחים", לא היה רק מקבל אורחים, אלא עמד בפתח – מוכן, מצפה ומזמין. זוהי דרישה מאיתנו: לחיות בתוך העולם, אך עם דלת פתוחה לרווחה לקבלת הבריות והאור האלוקי.
פתיחות לנסתר: יש דעות כי "כחום היום" – הוא זמן בו השמש חזקה ורוב העולם נח. אברהם, דווקא אז, כאשר רוב העולם עסוק בצרכיו, יושב ומצפה. כשהעיניים גשמיות "עייפות" ואינן רואות דבר, העיניים הרוחניות נפקחות. הנס הגדול ביותר, הופעת ה', באה דווקא כשחום היום מונע ראייה רגילה – זהו הכוח של האמונה הטהורה שאינה תלויה בראיה חיצונית, אלא ברצון פנימי לראות את ה'.
מיד לאחר מכן, אנו רואים את המלאכים מגיעים, ואברהם ממהר "וַיָּרֶץ לִקְרָאתָם". הוא ממהר להגיש להם מים, מנוחה ולחם – שלושה יסודות לכל אדם: גוף (מים), נפש (מנוחה) ונשמה (לחם).
ומהו הלחם? "וַיָּרִיצוּ אֶת הָעֵגֶל מִנֶּעֶר וְטוֹב". עגל? מדוע לא כבש או שה?
חז"ל מסבירים: האורחים היו מלאכים שלא אכלו לחם גשמי. אברהם, כיוון שידע שהם אינם בני אדם, רצה להאכילם "מזון של הכרת הטוב" – הבכיר שבעדרי הבקר. זהו שיעור בהכרה: גם כשאתה מגיש טובה, תן את המיטב שיש לך, גם אם אתה יודע שהמקבל אינו צריך את זה בדרך הטבעית. זוהי ההתעלות של המעשה הטוב.
אחרי הסעודה, אברהם ניגש לשיחה הקשה מכל – תפילתו על סדום.
הקב"ה "מספר" לאברהם את צערו. מדוע?
רבותי, זהו יסוד גדול: הקב"ה מתייעץ עם צדיקיו. הוא אינו זקוק לייעוץ, אלא הוא רוצה לשתף את הצדיק במעשה הבריאה והתיקון.
אברהם, שקיבל את האורחים והתפלל עליהם, קיבל את הזכות להילחם על כלל האנושות. הוא מתחיל בחמישים צדיקים, יורד בצעדים זהירים, עד שהוא מגיע לעשרה.
המסר לנו: עלינו ללמוד מתפילת אברהם.
- לא להתייאש: אברהם לא הפסיק להתפלל גם כשירד ל-50, 45, 40... כל צעד הוא הצלה.
- אמונה בכוח התפילה: גם כשהמצב נראה אבוד, תפילתו של איש יחיד יכולה להשפיע על הכלל.
הלילה, כשאנו נכנסים לשבת, עלינו לשאול את עצמנו: האם האוהל שלנו פתוח?
האם אנחנו מקבלים כל יהודי, כל אורח, בחום ובנדיבות של אברהם? האם אנו מוכנים למרוץ לקבלת השבת, כפי שאברהם מיהר להגיש את המים והלחם?
שנזכה ללמוד מאברהם אבינו את המידה הנעלה של הכנסת אורחים, את התמדה בתפילה גם במצבים קשים, ובעיקר, שנזכה לראות התגלות של אור ה' בתוך ביתנו ובתוך כלל ישראל, כמו שהתגלה לאברהם בפתח אוהלו.
שבת שלום ומבורך לכולנו!"וַיָּבֹא ה' אֶל אַבְרָהָם" – שנזכה ש"ה'" יבוא תמיד וישכון בתוכנו!
נ.ב. אשמח לתגובות הערות והארות בעניין הדרשות