מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה (ה כז)
בסוטה פ"ג מ"ד תנן, שאם היה לסוטה זכות, היא תולה לה עד שלש שנים. והקשה בספר קול יהודה קידושין כז: בשם הגאון רבי אברהם אב"ד אמסטרדם זצ"ל, הרי משביעין את הסוטה שלא נטמאה כמבואר במשנה סוטה פ"ב מ"ה "אמן שלא נטמאתי", ואיתא בשבועות לט. "כל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, הוצאתיה לאלתר", הרי שאין הזכות תולה בעונש שבועת שקר, וא"כ איך הזכות תולה לסוטה.
ותירצו בלחם שמים עמ"ס סוטה שם וביד דוד קידושין שם, שעונשה של הסוטה הוא על ב' עבירות, על עצם מה שנטמאה, ועל כך שנשבעה לשקר, והנה העונש של צבתה בטנה ונפלה ירכה הוא על הטומאה שנטמאה ולא על השבועה לחוד, שעל שבועה גרידא יש עונש אחר שכלתה את עציו ואת אבניו וכו', ואם כן מה שאמרו שהזכות תולה לסוטה הוא רק על העונש של "וצבתה בטנה" שהוא הטומאה שנטמאה, אבל על השבועה באמת תענש לאלתר בשאר עונשים.
ובספר מקום שמואל שער התירוצים קידושין שם ובעיון יעקב על העין יעקב בשבועות שם, תירצו דהא דבשבועה מענישים לאלתר, היינו לאפוקי לאחר כמה דורות, וכמבואר בלשון הגמ' שהוא להיפך משאר עבירות שתולים עד ג' דורות, אבל באותו הדור תולים לו, וכמו שאנו רואים בעינינו כמה נשבעים לשקר שאינן נענשים תיכף ומיד, עכ"ד.
ובאור שמח שבועות פי"א הט"ו תירץ, דהא דנפרעין לאלתר היינו משום חילול ה' שהתובע מכיר בשקרו ויודע שנשבע לשקר, אבל בסוטה אין הבעל יודע שנשבעה לשקר.
והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה (ה כז)
בסוטה פ"ג מ"ד תנן, שאם היה לסוטה זכות, היא תולה לה עד שלש שנים. והקשה בספר קול יהודה קידושין כז: בשם הגאון רבי אברהם אב"ד אמסטרדם זצ"ל, הרי משביעין את הסוטה שלא נטמאה כמבואר במשנה סוטה פ"ב מ"ה "אמן שלא נטמאתי", ואיתא בשבועות לט. "כל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, הוצאתיה לאלתר", הרי שאין הזכות תולה בעונש שבועת שקר, וא"כ איך הזכות תולה לסוטה.
ותירצו בלחם שמים עמ"ס סוטה שם וביד דוד קידושין שם, שעונשה של הסוטה הוא על ב' עבירות, על עצם מה שנטמאה, ועל כך שנשבעה לשקר, והנה העונש של צבתה בטנה ונפלה ירכה הוא על הטומאה שנטמאה ולא על השבועה לחוד, שעל שבועה גרידא יש עונש אחר שכלתה את עציו ואת אבניו וכו', ואם כן מה שאמרו שהזכות תולה לסוטה הוא רק על העונש של "וצבתה בטנה" שהוא הטומאה שנטמאה, אבל על השבועה באמת תענש לאלתר בשאר עונשים.
ובספר מקום שמואל שער התירוצים קידושין שם ובעיון יעקב על העין יעקב בשבועות שם, תירצו דהא דבשבועה מענישים לאלתר, היינו לאפוקי לאחר כמה דורות, וכמבואר בלשון הגמ' שהוא להיפך משאר עבירות שתולים עד ג' דורות, אבל באותו הדור תולים לו, וכמו שאנו רואים בעינינו כמה נשבעים לשקר שאינן נענשים תיכף ומיד, עכ"ד.
ובאור שמח שבועות פי"א הט"ו תירץ, דהא דנפרעין לאלתר היינו משום חילול ה' שהתובע מכיר בשקרו ויודע שנשבע לשקר, אבל בסוטה אין הבעל יודע שנשבעה לשקר.
