האם הסוטה הייתה מברכת על המים המאררים?

[גרינפלד]

שמעתי לדון האם הסוטה הייתה צריכה לברך על שתיית המים המאררים שהכל.

 

[גרינפלד]

טעמא דקרא כאן:

שאלו אם הסוטה מברכת על שתיית המים, והנה ברכת הנהנין פשיטא שאין מברכת כיון שנותן דבר מר לתוך המים אינה נהנית, וברכת המצוה אם היא טמאה בודאי אינה מברכת שאין מברכין על העונש כמש"כ הראשונים על חייבי מיתת ב"ד, אלא אפי' יודעת בבירור שהיא טהורה כיון שתחלת ענינה בעברה אין מברכין על דבר שבא בעברה כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' י"ח שאין מברכין על השבת הגזלה וחזרת רבית, ע"ש.​

 

[חיים אלוש]

מחד צו"מ.
והגר"א נבנצל כתב לי: "אם צמאה תברך שהכל, ואם לא מחה תברך גם בורא נפשות". והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "לא. מברכים רק מי ששותה לצמאו או להנאתו". והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין מברכים על הקללה וג"כ לא ברכת הנהנין שהיו מרים". הג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "על השבת הגזילה, אין מברכים ברכת המצות. ועל דבר מר אין מברכים ברכת הנהנין(עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' יח שעל כל מצוה הבאה בעבירה אין מברכים). והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "בפשטות לא היתה מברכת עליהם כי לא באו לצמאה אלא לבדקה". ועיין בדברי חכמים וחידותם (פ"ג הט"ו), שלגבי ברכת הנהנין, יש אומרים שאם האשה יודעת שטהורה היא ואין נפשה קצה במעט העפר תברך על המים שהכל נהיה בדברו כי לא יהיו מרים לה. ולגבי ברכת הנהנין, יש שואלים מדוע הכהן לא מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו לעשות ככל דברי התורה הזאת, כמו שמברכין בתורה על הקללות, ובריב"ש (סי תצח) ביאר שאין מברכים על הקללות כמו בחליצה. ובס' טעמא דקרא, כתב הגר"ח קניבסקי שפשיטא שאין מברכים ברכת הנהנין כיון שנותן דבר מר לתוך המים אינה נהנית. וברכת המצוות, אם היא טמאה, בודאי אינה מברכת, שאין מברכין על העונש כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על חייבי מיתות בית דין, אלא אפילו יודעת בבירור שהיא טהורה כיון שתחילת עניינה בעבירה אין מברכין על דבר שבא בעבירה כמו שכתב בשו"ת הרשב"א (א, יח) שאין מברכין על השבת הגזילה וריבית דכל מצוה שקיומה בא ע"י עבירה אין מברכין על זה, א"כ ה"ה הכא אין מברכת האשה על המים המאררים.

 

[גרינפלד]

טעמא דקרא כאן:
שאלו אם הסוטה מברכת על שתיית המים, והנה ברכת הנהנין פשיטא שאין מברכת כיון שנותן דבר מר לתוך המים אינה נהנית, וברכת המצוה אם היא טמאה בודאי אינה מברכת שאין מברכין על העונש כמש"כ הראשונים על חייבי מיתת ב"ד, אלא אפי' יודעת בבירור שהיא טהורה כיון שתחלת ענינה בעברה אין מברכין על דבר שבא בעברה כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' י"ח שאין מברכין על השבת הגזלה וחזרת רבית, ע"ש.​

לכבוד הגאון האדיר רבי אשר אנשיל שוורץ שליט"א
מה ששאלתם (בגליון פרשת נשא תשע"ב, מס' תט"ו) האם סוטה מברכת ברכה על שתיית המים המאררים. והבאתם ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, בספרו טעמא דקרא בפרשתנו, שתירץ, שאין מברכין כיון שתחילת עניינה בעבירה, ע"ש. ויש להעיר שיש אופנים שלא עשתה האשה שום עון דהנה במסכת ברכות (סג, א) שנינו: "אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו". והקשו, (הובא בספר מרפסין איגרי פרשת נשא) כיצד יתכן שהאשה תחטא ותתייחד עם אדם זר וכו' כעונש על חטאו של הבעל שלא נתן לכהן תרומות ומעשרות, הלא כידוע, לכל אדם ואדם יש בחירה חופשית לעשות עבירות או להמנע מהם?, ותירץ בספר פנים מסבירות על אגדות הש"ס (שם) שהשכר עבור נתינת תרומות ומעשרות, מבואר במשנה במסכת מעשר שני (ה, יג): "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות". המעכב את מעשרותיו ואינו נותנם לכהן, שורת הדין שאינו נפקד בזרע. ומה תעשה אשתו של זה? תקנתה היא שתסתר מבעלה כדי שיקנא לה, ותשתה את המים המרים, ויקויים בה "ונקתה ונזרעה זרע". זוהי אם כן כוונת הגמרא שהמעכב מעשרותיו סופו שנצרך לכהן על ידי אשתו, שהוא גורם לה שתסתר כדי להפקד בזרע, ואף שצדיקה היא, ולא חטאה כלום, מכל מקום הוכרחה למעשה זה כדי לזכות בבנים ובנות. ע"כ. חזינן מכאן שיש אפשרות שהאשה כשרה, ולפ"ז יקשה למה לא מברכת ברכה? אלא י"ל שלא פלוג רבנן, וכיון שרוב הפעמים תחילת עניינה בעבירה, לא תיקנו ברכה. ובעיקר הקושיא, למה לא תיקנו ברכה לסוטה על שתיית המים המאררים, נלענ"ד לתרץ שלא תיקנו ברכה על דבר שהשכל מחייבו, וגם כאן השכל מחייב שתשתה האשה המים, כי הבעל לא יכול לחיות עם אשה שמתייחדת עם אחרים.

(גם אני אודך - מעדני אשר, הוספות מרי"ח ניחוח, חומש במדבר עמ' מז)​