א.
ידועים דברי הרמב''ן הנוראים [בפרשתינו בחוקותי על הפסוק ונתתי משכני] וז''ל והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך ד' לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרכי הרפואות כלל כמו שאמר כי אני ד' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עוון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו ואמר הכתוב גם בחליו לא דרש את את ד כי ברופאים [כוונתו שזאת היתה התביעה על אסא שלא דרש בד'] וכו'
אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים '''ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם'''' וכו' עיי''ש
ובפשטות מבואר מדברי הרמב''ן שאין לעובד ד' לללכת לרופא ובוודאי שאין חובה להתרפאות.
ב.
וכן דעת האבן עזרא שמות כא יט שאפשר לדרוש ברופאים רק במכה חיצונית ולא פנימית ורק על חיצונית נאמר שנתנה רשות לרופא.
ג.
אביו של האבני נזר מודפס בספרו ססי קצז בחו''מ שמותר להאדם לשים מבטחו על ד' ולא ללכת לרופא אע''פ שהב''ח ס''ל שיש חובה ללכת לרופא כיון שמצאנו דעת הרמב''ן והאבן עזרא שאין חובה הלכה כמותם.
ד.
ושמעתי מהגר''א וויס שיש סתירה ברמב''ן גופיה ש בתורת האדם [שער המיחוש ענין הסכנה] שהאי רשות שאמרו לרפאות זה מצווה ובכלל פיקו''נ הוא ולענ''ד כל דבריו שם הם רק לגבי הרופא שזה לא רק רשות לרפאות אלא שיש מצווה אבל לגבי החולה אם הוא עבד ד' אין לו ללכת לרופאים.
ה.
אבל באמת בט''ז ריש סי' שלו מבואר שבעיקרון לא היה צריך ללכת לרופא אלא לדרוש את ד' אבל כיון שאנחנו לא יודעים לכן צריך ללכת לרופא וכך ביאר דברי הרמב''ן,ולפי''ז כל דברי הרמב''ן הם רק כשהיה נביא שהיה אפשר לדרוש את ד' אבל כהיום חובה להתרפאות כך ביאר הגרא''ו אבל לענ''ד לא כ''כ מדוקדק בלשון הרמב''ן .
ו.
אבל להלכה בוודאי שהכרעת הפוסקים שצריך ללכת לרופא עיין שך שלח סק''ה שאם נשבע לא להתרפאות עי רופא גוי הוי נשבע לבטל את המצווה ויש עוד ראיות עיין במנח''א.
ידועים דברי הרמב''ן הנוראים [בפרשתינו בחוקותי על הפסוק ונתתי משכני] וז''ל והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך ד' לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרכי הרפואות כלל כמו שאמר כי אני ד' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עוון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו ואמר הכתוב גם בחליו לא דרש את את ד כי ברופאים [כוונתו שזאת היתה התביעה על אסא שלא דרש בד'] וכו'
אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים '''ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם'''' וכו' עיי''ש
ובפשטות מבואר מדברי הרמב''ן שאין לעובד ד' לללכת לרופא ובוודאי שאין חובה להתרפאות.
ב.
וכן דעת האבן עזרא שמות כא יט שאפשר לדרוש ברופאים רק במכה חיצונית ולא פנימית ורק על חיצונית נאמר שנתנה רשות לרופא.
ג.
אביו של האבני נזר מודפס בספרו ססי קצז בחו''מ שמותר להאדם לשים מבטחו על ד' ולא ללכת לרופא אע''פ שהב''ח ס''ל שיש חובה ללכת לרופא כיון שמצאנו דעת הרמב''ן והאבן עזרא שאין חובה הלכה כמותם.
ד.
ושמעתי מהגר''א וויס שיש סתירה ברמב''ן גופיה ש בתורת האדם [שער המיחוש ענין הסכנה] שהאי רשות שאמרו לרפאות זה מצווה ובכלל פיקו''נ הוא ולענ''ד כל דבריו שם הם רק לגבי הרופא שזה לא רק רשות לרפאות אלא שיש מצווה אבל לגבי החולה אם הוא עבד ד' אין לו ללכת לרופאים.
ה.
אבל באמת בט''ז ריש סי' שלו מבואר שבעיקרון לא היה צריך ללכת לרופא אלא לדרוש את ד' אבל כיון שאנחנו לא יודעים לכן צריך ללכת לרופא וכך ביאר דברי הרמב''ן,ולפי''ז כל דברי הרמב''ן הם רק כשהיה נביא שהיה אפשר לדרוש את ד' אבל כהיום חובה להתרפאות כך ביאר הגרא''ו אבל לענ''ד לא כ''כ מדוקדק בלשון הרמב''ן .
ו.
אבל להלכה בוודאי שהכרעת הפוסקים שצריך ללכת לרופא עיין שך שלח סק''ה שאם נשבע לא להתרפאות עי רופא גוי הוי נשבע לבטל את המצווה ויש עוד ראיות עיין במנח''א.
