שער הציון סי' תלג סעיף קטן לג:
דאף אם נימא דאי אפשר שלא יפלו שם מהשולחן, דילמא רק פירורים דממילא בטילי.
ומוכח מדבריו שפירורים אינם צריכים ביעור.
אמנם יתכן שאין ללמוד מדבריו לחתיכות ממש אפי' שהם פחות מכזית.
ועי' במשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שפירור מטונף קצת פחות מכזית - אין צריך לבער.
וכמדומה שבספר מחנת חיים כתב שיתכן שמה שעל הרצפה - נחשב מטונף.
אולם במחנה ישראל (פרק לד אות ה) כתב החפץ חיים בזה"ל:
והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקין דאע"ג דבחורין ובסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא כגון פרורין ופרורין ממילא בטילי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כל שהוא:
ולכאורה זה סותר לדברי השער הציון, אלא אם נחלק שחורים וסדקים אינם במקום שמתלכלך.
ובמנחת חיים כתב שעיקר הדעת הח"ח כמש"כ בשעה"צ,
ומה שכתב במחנה ישראל - הוא רק הבאת דברי החיי אדם [וכנראה לחומרא בעלמא].
ובריטב"א פסחים דף ז עמוד א ד"ה והואיל הביא בשם "יש מגדולי הדור" [ושמעתי שבראשונים הובא שזה מנהג הרשב"א]:
ויש מגדולי הדור מחמירין בעצמן וחוששין ביום י״ד לקרקע הבית שנופלין שם פירורין ולא אפשר למיבדק שפיר וכובדין אותו וחוששין דלא אמרינן חזקתו בדוק ומביאין שם תרנגולין לאכול פירורין.
והשיג על זה הריטב"א:
והא ודאי לאו מילתא היא דמשום פירורין לא חשיבי ובטילי ואי משום פת חשוב דלא בטיל דההיא כ״ע חזקתו מתכבד:
והנה הריטב"א לא הזכיר שיעור כזית, אלא חילק בין פירורים לפת.
ויש נידון נוסף בבצק, וזו סוגיא בפני עצמה.
דאף אם נימא דאי אפשר שלא יפלו שם מהשולחן, דילמא רק פירורים דממילא בטילי.
ומוכח מדבריו שפירורים אינם צריכים ביעור.
אמנם יתכן שאין ללמוד מדבריו לחתיכות ממש אפי' שהם פחות מכזית.
ועי' במשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שפירור מטונף קצת פחות מכזית - אין צריך לבער.
וכמדומה שבספר מחנת חיים כתב שיתכן שמה שעל הרצפה - נחשב מטונף.
אולם במחנה ישראל (פרק לד אות ה) כתב החפץ חיים בזה"ל:
והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקין דאע"ג דבחורין ובסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא כגון פרורין ופרורין ממילא בטילי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כל שהוא:
ולכאורה זה סותר לדברי השער הציון, אלא אם נחלק שחורים וסדקים אינם במקום שמתלכלך.
ובמנחת חיים כתב שעיקר הדעת הח"ח כמש"כ בשעה"צ,
ומה שכתב במחנה ישראל - הוא רק הבאת דברי החיי אדם [וכנראה לחומרא בעלמא].
ובריטב"א פסחים דף ז עמוד א ד"ה והואיל הביא בשם "יש מגדולי הדור" [ושמעתי שבראשונים הובא שזה מנהג הרשב"א]:
ויש מגדולי הדור מחמירין בעצמן וחוששין ביום י״ד לקרקע הבית שנופלין שם פירורין ולא אפשר למיבדק שפיר וכובדין אותו וחוששין דלא אמרינן חזקתו בדוק ומביאין שם תרנגולין לאכול פירורין.
והשיג על זה הריטב"א:
והא ודאי לאו מילתא היא דמשום פירורין לא חשיבי ובטילי ואי משום פת חשוב דלא בטיל דההיא כ״ע חזקתו מתכבד:
והנה הריטב"א לא הזכיר שיעור כזית, אלא חילק בין פירורים לפת.
ויש נידון נוסף בבצק, וזו סוגיא בפני עצמה.