• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

האם יכול האדון לתפוס את ההענקה בחוב של העבד

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו (טו יד)

בקידושין
טו. וטז: דרשינן, "לו ולא לבעל חובו", דאע"פ שבעלמא סבירא לן דאיכא שיעבודא דרבי נתן, מ"מ אם העבד חייב לאדם אחר אין האדון נותן את ההענקה לבעל חוב של העבד. ויש לעיין איך הדין אם העבד חייב לאדון עצמו, האם האדון יכול לתפוס את ההענקה תמורת החוב. והנידון הוא, האם המיעוט הוא רק מדינא דשיעבודא דר' נתן על ההענקה, או דהוי גזה"כ דהעניק תעניק "לו" דוקא, ונתמעט ג"כ תפיסת האדון עבור החוב דסו"ס לא העניק לעבד עצמו, וקיום הענקה הוא רק בנתינה לעבד עצמו, ולא בנתינה לבעל חובו.

ולכאורה נראה להביא ראיה ברורה מדברי הגמ', דהמיעוט הוא רק משיעבודא דר' נתן, דאמרינן בדף טו. הנ"ל דלמאן דפליג על שיעבודא דר' נתן לא איצטריך דרשא ד"לו ולא לבעל חובו", וקשה הא איצטריך לענין שלא יתפוס האדון עצמו את ההענקה בחובו, ועל כרחך דבאמת זה לא נתמעט. דהמיעוט הוא רק משיעבודא דר' נתן.

והנה בספר יוסף לקח כאן כתב, שאם העבד נמכר לאותו אדם שגנב ממנו ונשאר עוד חוב מהגניבה, אין האדון יכול לתפוס את ההענקה תמורת החוב, מהאי קרא ד"לו ולא לבעל חובו". הרי שנקט דלא כדברינו הנ"ל, אלא דגם האדון עצמו אינו יכול לתפוס בחובו.

ונראה דהנה דעת הרמב"ם (עבדים פ"ג הט"ו) דאף לאחר שכבר קיבל העבד את ההענקה אין בעל חוב גובה את חובו ממה שההענקה. ומעתה נראה דהנידון הנ"ל תלוי במחלוקת הרמב"ם והראשונים, דלשאר הראשונים י"ל דהמיעוט הוא רק מדין שיעבודא דר' נתן, אבל לפי דעת הרמב"ם ודאי גם האדון עצמו אין יכול לתפוס, דלדידיה אין המיעוט בדין שיעבודא דר' נתן, אלא דאין גובים חובות מהענקה, ובזה אין לחלק בין האדון לבעל חוב אחר. [ולהרמב"ם בלא"ה קשה מדברי הגמ' הנ"ל דאיצטריך קרא אף למאן דפליג על ר' נתן, להיכא דגבה העבד את ההענקה שאין בע"ח גובה אותה ממנו, וכבר הקשה זאת המל"מ שם]. וא"ש דברי היוסף לקח הנ"ל, דהוא קאי לשיטת הרמב"ם הנ"ל שאת דבריו הביא שם.​
 
והנידון הוא, האם המיעוט הוא רק מדינא דשיעבודא דר' נתן על ההענקה, או דהוי גזה"כ דהעניק תעניק "לו" דוקא, ונתמעט ג"כ תפיסת האדון עבור החוב דסו"ס לא העניק לעבד עצמו, וקיום הענקה הוא רק בנתינה לעבד עצמו, ולא בנתינה לבעל חובו.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ולפי"ז היה מקום לבאר את דברי בעל הטורים בפרשת כי תצא (דברים כד יד) "לא תעשק שכיר, סמיך לכי תשה, לומר אפילו אם הוא חייב, אל תאמר אעכבנו בחובי, אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך", והנה הלכה זו לא הביאוה הפוסקים, וצ"ע מה טעמה, שלא יתפוס בעל הבית שכר שכיר עבור חוב של מלוה אחר שהוא חייב לו.

ולהנ"ל י"ל דהנה בתוס' ר"י הזקן בקידושין שם הביא דיש אומרים דגם בשכר שכיר אמרינן לו ולא לבעל חובו, ואין בו דין שיעבודא דר' נתן, דהתורה קראה להענקה שכר שכיר וילפינן שכר שכיר מיניה עי"ש, ואי נימא דדינא ד"לו ולא לבעל חובו" הוא גם לענין שלא יתפוס האדון עצמו את החוב, א"כ להסוברים דאיכא לדינא ד"ולא לבעל חובו" גם בשכר שכיר, הוא הדין שאין יכול לתפוס אותו בחובו. וא"כ כל דינו של הבעל הטורים הוא רק להסוברים דשכר שכיר דינו בזה כהענקה, אבל למאי דפסק השו"ע חו"מ סי' פ"ו ס"א דאיכא לדינא דשיעבודא דר"נ גם בשכר שכיר, כל שכן דמהניא תפיסת הבעל הבית עצמו אם השכיר חייב לו מעות.

ועי' רא"ש ב"מ פ"ז סי' י' דפועל שאכל בגפן אחר דהוי בעיא דלא איפשיטא אם מותר לו לאכול, אם אכל לא מפקינן מיניה ולא מנכינן יליה מאגריה, מבואר דאילו היה ודאי גזל היה יכול בעל הבית לנכות את הגזל משכר השכיר, ודלא כבעל הטורים הנ"ל.​
 
ולכאורה נראה להביא ראיה ברורה מדברי הגמ', דהמיעוט הוא רק משיעבודא דר' נתן, דאמרינן בדף טו. הנ"ל דלמאן דפליג על שיעבודא דר' נתן לא איצטריך דרשא ד"לו ולא לבעל חובו", וקשה הא איצטריך לענין שלא יתפוס האדון עצמו את ההענקה בחובו, ועל כרחך דבאמת זה לא נתמעט. דהמיעוט הוא רק משיעבודא דר' נתן.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
עוד יש לדון לפי"ד השיטה לא נודע למי שם, שאם תפס הבעל חוב את ההענקה לא מפקינן מיניה, דהך דינא דלו ולא לבעל חובו אינו מפקיע זכותו לגמרי ותפיסה מועלת בזה, א"כ כשחייב לאדון לעולם הוי כמו שהאדון כבר תפוס, וכשהוא כבר תפוס לא אמרינן "לו ולא לבעל חובו".​
 
חזור
חלק עליון