מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והמה בכתובים ולא יצאו האהלה (יא כו)
פירש רש"י שלפי החשבון של שבעים זקנים, נמצא ששה זקנים מכל שבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. מה עשה משה, נטל שבעים ושנים פתקים, וכתב על שבעים מהם "זקן", ועל שנים "חלק", וברר מכל שבט ושבט ששה אנשים, והיו כולם שבעים ושנים, אמר להם טלו פתקיכם מתוך הקלפי, מי שעלה בידו "זקן" נתקדש, ומי שעלה בידו "חלק" אמר לו המקום לא חפץ בך, עכ"ד. והקשה החזקוני וכן בפירוש רבינו חיים פלטיאל בשם רבינו יוסף כהן, שעדיין יש ויכוח מי יטול תחילה, שכל אחד ירצה ליטול תחילה, ולאחרונים יש טענה לומר שמי שיטלו תחילה מסברא יעלה ביד כל אחד פתק "זקן" לפי שהפתקין של זקן יתרים על הפתקין של חלק.
ותירץ החזקוני ובפירוש הנ"ל בשם רבינו שמשון ב"ר שמשון "וי"ל דכמו כן מסברא זו השבעים ראשונים יכולים לומר שמא השנים פתקין של חלק יגיעו לידינו מתוך שאנחנו הרוב קודם שיגיעו ליד השנים האחרונים ע"י שהם המיעוט, ונמצא שאין יתרון לזה מזה".
אמנם בפירוש הריב"א מבעלי התוס' כתב עוד, די"מ שהיו ע"ב פתקים זקן וע"ב פתקין חלק, כדי שלא יהיה משוא פנים בדבר למי שנטל תחילה. ועי' גם במהרש"א בחידושי אגדות בסנהדרין שם מש"כ ליישב בזה, ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ט. ולכאורה צריך ביאור, הרי דברי החזקוני ורבינו שמשון הנ"ל נכוחים, שאין שום הפרש מי הראשון ומי האחרון, שלכל אחד מהם יש ב' חלקים מתוך ע"ב שיצא לו "חלק" וע' חלקים שיצא לו "זקן".
וצ"ל דסבירא להו דאה"נ מצד הצדדים בדרך הטבע אין שום חילוק, אבל מצד מזלו יש לו טענה, שיכול לומר שאם היה מוציא בזמן שיש רוב פתקים של זקן, אז יותר בנקל מועיל לו המזל שיעלה בידו זקן, אבל עתה שאין הרבה פתקין של זקן, הוא צריך יותר מזל כדי שיעלה לו מתוך הפתקין שנשארו, אם באמת נשארו ב' הפתקין של חלק לבסוף, ויש לו טענה שמזלו מסייעו רק בשעה שהוא בא ליטול, ואינו מסייעו לגרום שהקודמים יטלו חלק בשביל שישאר לו זקן, דלזה אין לו כל כך זכות.
ועי' בתפארת ישראל יומא פ"ב ה"ב, שהקשה למה היו עושים פייס בבית המקדש ע"י שמונים את הכהנים עי"ש, למה לא עשו ע"י קלפי שיניחו י"ג פתקין של העבודות דהיינו מי שוחט ומי זורק וכו', ועוד פתקין חלקים כמנין הכהנים שהיו שם, ויטלו כל אחד פתקו מן הקלפי. ותירץ דא"כ יהיה שוב קטטה בין הכהנים מי יטול את הפתקא ראשון, בעוד שודאי כל הי"ג פתקאות המזכין מונחין שם. ולכאורה מאי נפק"מ בזה, הרי הצד שיזכה הוא אותו הדבר וכנ"ל. אלא הביאור הוא כשיטת הי"מ והמהרש"א והרדב"ז הנ"ל, שיש לו טענה שאם כל הפתקין היו מונחים אז היה מזלו גורם שיטול, אבל אם בשעה שבא ליטול כבר לא היו פתקי הזכות, זה מזלו לא גרם שמקודם לכן אחרים יטלו חלק, וכנ"ל.
והנה בבבא בתרא קכב. איתא, כיצד נעשה הגורל של חלוקת הארץ, קלפי של שבטים וקלפי של תחומין היו מונחין, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וכו'. והקשה הרשב"ם שם, אמאי היו צריכים ב' קלפיות ולא סגי בקלפי אחת של תחומין, ויאמר קודם שיעלה "עכשיו אני נוטל מה שיעלה בידי לצורך ראובן", ותירץ דקרא כתיב אך בגורל וגו', בלא הוצאת דיבור מפיו. ולכאורה לשיטת הי"מ הנ"ל יש ליישב בפשיטות, דבלא קלפי של שבטים אי אפשר, משום דאכתי יהיה מחלוקת איזה שבט יאמר תחילה, דכל השבטים ירצו להיות הראשונים, דהראשון יכול לעלות בגורלו כל הי"ב תחומין והשני רק י"א וכו', ועל כן צריכין גורל על זה גופא איזה שבט יטול תחילה, וזה הוא קלפי של שבטים. ובדעת הרשב"ם צ"ל דס"ל דאין בזה נפק"מ מי יטול תחילה, דסו"ס איכא לכל אחד מהשבטים אחד מי"ב שיטול כל חלק וחלק, וכדעת החזקוני ורבינו שמשון הנ"ל.
והמה בכתובים ולא יצאו האהלה (יא כו)
פירש רש"י שלפי החשבון של שבעים זקנים, נמצא ששה זקנים מכל שבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. מה עשה משה, נטל שבעים ושנים פתקים, וכתב על שבעים מהם "זקן", ועל שנים "חלק", וברר מכל שבט ושבט ששה אנשים, והיו כולם שבעים ושנים, אמר להם טלו פתקיכם מתוך הקלפי, מי שעלה בידו "זקן" נתקדש, ומי שעלה בידו "חלק" אמר לו המקום לא חפץ בך, עכ"ד. והקשה החזקוני וכן בפירוש רבינו חיים פלטיאל בשם רבינו יוסף כהן, שעדיין יש ויכוח מי יטול תחילה, שכל אחד ירצה ליטול תחילה, ולאחרונים יש טענה לומר שמי שיטלו תחילה מסברא יעלה ביד כל אחד פתק "זקן" לפי שהפתקין של זקן יתרים על הפתקין של חלק.
ותירץ החזקוני ובפירוש הנ"ל בשם רבינו שמשון ב"ר שמשון "וי"ל דכמו כן מסברא זו השבעים ראשונים יכולים לומר שמא השנים פתקין של חלק יגיעו לידינו מתוך שאנחנו הרוב קודם שיגיעו ליד השנים האחרונים ע"י שהם המיעוט, ונמצא שאין יתרון לזה מזה".
אמנם בפירוש הריב"א מבעלי התוס' כתב עוד, די"מ שהיו ע"ב פתקים זקן וע"ב פתקין חלק, כדי שלא יהיה משוא פנים בדבר למי שנטל תחילה. ועי' גם במהרש"א בחידושי אגדות בסנהדרין שם מש"כ ליישב בזה, ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ט. ולכאורה צריך ביאור, הרי דברי החזקוני ורבינו שמשון הנ"ל נכוחים, שאין שום הפרש מי הראשון ומי האחרון, שלכל אחד מהם יש ב' חלקים מתוך ע"ב שיצא לו "חלק" וע' חלקים שיצא לו "זקן".
וצ"ל דסבירא להו דאה"נ מצד הצדדים בדרך הטבע אין שום חילוק, אבל מצד מזלו יש לו טענה, שיכול לומר שאם היה מוציא בזמן שיש רוב פתקים של זקן, אז יותר בנקל מועיל לו המזל שיעלה בידו זקן, אבל עתה שאין הרבה פתקין של זקן, הוא צריך יותר מזל כדי שיעלה לו מתוך הפתקין שנשארו, אם באמת נשארו ב' הפתקין של חלק לבסוף, ויש לו טענה שמזלו מסייעו רק בשעה שהוא בא ליטול, ואינו מסייעו לגרום שהקודמים יטלו חלק בשביל שישאר לו זקן, דלזה אין לו כל כך זכות.
ועי' בתפארת ישראל יומא פ"ב ה"ב, שהקשה למה היו עושים פייס בבית המקדש ע"י שמונים את הכהנים עי"ש, למה לא עשו ע"י קלפי שיניחו י"ג פתקין של העבודות דהיינו מי שוחט ומי זורק וכו', ועוד פתקין חלקים כמנין הכהנים שהיו שם, ויטלו כל אחד פתקו מן הקלפי. ותירץ דא"כ יהיה שוב קטטה בין הכהנים מי יטול את הפתקא ראשון, בעוד שודאי כל הי"ג פתקאות המזכין מונחין שם. ולכאורה מאי נפק"מ בזה, הרי הצד שיזכה הוא אותו הדבר וכנ"ל. אלא הביאור הוא כשיטת הי"מ והמהרש"א והרדב"ז הנ"ל, שיש לו טענה שאם כל הפתקין היו מונחים אז היה מזלו גורם שיטול, אבל אם בשעה שבא ליטול כבר לא היו פתקי הזכות, זה מזלו לא גרם שמקודם לכן אחרים יטלו חלק, וכנ"ל.
והנה בבבא בתרא קכב. איתא, כיצד נעשה הגורל של חלוקת הארץ, קלפי של שבטים וקלפי של תחומין היו מונחין, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וכו'. והקשה הרשב"ם שם, אמאי היו צריכים ב' קלפיות ולא סגי בקלפי אחת של תחומין, ויאמר קודם שיעלה "עכשיו אני נוטל מה שיעלה בידי לצורך ראובן", ותירץ דקרא כתיב אך בגורל וגו', בלא הוצאת דיבור מפיו. ולכאורה לשיטת הי"מ הנ"ל יש ליישב בפשיטות, דבלא קלפי של שבטים אי אפשר, משום דאכתי יהיה מחלוקת איזה שבט יאמר תחילה, דכל השבטים ירצו להיות הראשונים, דהראשון יכול לעלות בגורלו כל הי"ב תחומין והשני רק י"א וכו', ועל כן צריכין גורל על זה גופא איזה שבט יטול תחילה, וזה הוא קלפי של שבטים. ובדעת הרשב"ם צ"ל דס"ל דאין בזה נפק"מ מי יטול תחילה, דסו"ס איכא לכל אחד מהשבטים אחד מי"ב שיטול כל חלק וחלק, וכדעת החזקוני ורבינו שמשון הנ"ל.
◆ ◆ ◆
הקשה בספר הגור, למה הוצרך לטרוח לכתוב "זקן" על שבעים פתקים, היה יכול לעשות להיפך שיכתוב על שני פתקים "לא זקן" ושבעים פתקים יהיו חלקים, ומי שיעלה בידו פתק חלק יהיה זקן. ונראה לומר שכך הוא דרך כבוד לאותם הזקנים, שלא יעלה ביד מי שלא נבחר פתק שכתוב בו "לא זקן", אלא רק יעלה בידו חלק, וממילא יובן שלא נבחר.