מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ופדויו מבן חדש תפדה (יח טז)
בפתחי תשובה יו"ד סי' ש"ה סט"ז, כתב בשם שו"ת פני אריה [לרבי אריה ליב ברעסלא זצ"ל] סי' מ"ד, שכהן [והוא הדין לוי] אינו יכול להיות שליח לפדיון הבן, משום דאינו בתורת מצוה זו, כיון שכהנים ולוים פטורים מלפדות בניהם, וכמו שאין העבד נעשה שליח לגירושין מפני שאינו בתורת גיטין וקידושין.
והביא שם שבשו"ת חת"ס יו"ד סימן רצ"ו כתב, דכהן כשר לשליחות משום שהוא הוא שפודין עמו, והוי ליה כאיש ואשה ששניהם כשרים לשליחות הגט בין להולכה בין לקבלה, אף על פי שהאיש אינו מתגרש והאשה אינה מגרשת, מ"מ מיקרי תרווייהו איתיה בגירושין, והכי נמי ישראל הנפדה והכהן הפודה שניהם איתנייהו בפדיון, עכ"ד.
ולכאורה נראה דכהן בלא"ה הוי בתורת פדיון הבן, דהנה בבכורות מז: איתא דכהן שמת והניח בן חלל, צריך אותו הבן לפדות את עצמו, ומבואר בשיטמ"ק [החדש] שם ומובא במהרי"ט אלגאזי שם, דהיכא שהאב הכהן לא מת ויש לו בן חלל, הוא צריך ג"כ לפדות את הבן, אלא שמפריש דמי הפדיון ומעכבם לעצמו, דכל הפטור מפדיון הוא רק היכא דהולד הוא כהן, או האם היא כהנת, אבל מה שהאב הוא כהן אינו פוטר, וא"כ כהן ישנו בתורת פדיון הבן אם יהיה לו בן חלל, ואע"פ שעכשיו אין לו בן חלל, הרי זה פשוט שגם מי שאין לו בן בכור יכול להעשות שליח לפדיון הבן, כיון שהוא בתורת אם יהיה לו בן. אך עדיין כל זה דוקא בכהן ולא בלוי, דלוי לעולם אינו יכול להתחייב בפדיון הבן.
ופדויו מבן חדש תפדה (יח טז)
בפתחי תשובה יו"ד סי' ש"ה סט"ז, כתב בשם שו"ת פני אריה [לרבי אריה ליב ברעסלא זצ"ל] סי' מ"ד, שכהן [והוא הדין לוי] אינו יכול להיות שליח לפדיון הבן, משום דאינו בתורת מצוה זו, כיון שכהנים ולוים פטורים מלפדות בניהם, וכמו שאין העבד נעשה שליח לגירושין מפני שאינו בתורת גיטין וקידושין.
והביא שם שבשו"ת חת"ס יו"ד סימן רצ"ו כתב, דכהן כשר לשליחות משום שהוא הוא שפודין עמו, והוי ליה כאיש ואשה ששניהם כשרים לשליחות הגט בין להולכה בין לקבלה, אף על פי שהאיש אינו מתגרש והאשה אינה מגרשת, מ"מ מיקרי תרווייהו איתיה בגירושין, והכי נמי ישראל הנפדה והכהן הפודה שניהם איתנייהו בפדיון, עכ"ד.
ולכאורה נראה דכהן בלא"ה הוי בתורת פדיון הבן, דהנה בבכורות מז: איתא דכהן שמת והניח בן חלל, צריך אותו הבן לפדות את עצמו, ומבואר בשיטמ"ק [החדש] שם ומובא במהרי"ט אלגאזי שם, דהיכא שהאב הכהן לא מת ויש לו בן חלל, הוא צריך ג"כ לפדות את הבן, אלא שמפריש דמי הפדיון ומעכבם לעצמו, דכל הפטור מפדיון הוא רק היכא דהולד הוא כהן, או האם היא כהנת, אבל מה שהאב הוא כהן אינו פוטר, וא"כ כהן ישנו בתורת פדיון הבן אם יהיה לו בן חלל, ואע"פ שעכשיו אין לו בן חלל, הרי זה פשוט שגם מי שאין לו בן בכור יכול להעשות שליח לפדיון הבן, כיון שהוא בתורת אם יהיה לו בן. אך עדיין כל זה דוקא בכהן ולא בלוי, דלוי לעולם אינו יכול להתחייב בפדיון הבן.
◆ ◆ ◆
בשו"ת חת"ס שם הביא שהקשו לו מדוע אשה כשרה למול, הרי אינה חייבת במצות מילה. ועי"ש במה שהשיב החת"ס על זה, ונראה מדבריו שם שבאמת מי ששלח אשה למול, המילה כשירה והתינוק מהול, אבל מצות מילה לא קיים, דכדי שיקיים המשלח מצות עשה על ידי עשיית השליח צריך השליח להיות בר חיובא של אותה המצוה.
אמנם יש לדון בזה דהנה במנחות צג: ממעטינן לגבי סמיכה "ידו" ולא יד עבדו ולא יד שלוחו ולא יד אשתו, דעבדו ואשתו אינן נעשים שלוחים לסמיכה. וקשה דתיפוק ליה דאינן בתורת מצות סמיכה שהרי קרבן נשים וקרבן עבדים נתמעט מסמיכה, ושוב ראיתי שעמדו בזה מהרי"ט אלגאזי בבכורות פ"ד אות נ', ובקרן אורה במנחות שם. ולכאורה נראה דמוכח מזה, דדוקא בגיטין וקידושין דצריך כח המשלח לעשיית החלות, בזה אם אינו בתורת אינו נעשה שליח, אבל במצוה שאין בה חלות והשליחות היא על מעשה מצוה גרידא, לא בעינן שיהיה מחוייב השליח באותה המצוה. ולפי"ז יכולים ג"כ לשלוח אשה למצות מילה, ומתייחסת מצות המילה למשלח.
[אכן מהרי"ט אלגאזי שם כתב ליישב באופן אחר, דאיצטריך קרא למ"ד דנשים סומכות רשות, דמכח זה חשובות "ישנו בתורת" כיון דעכ"פ קיום מצוה יש להן. ועוד כתב ליישב דס"ד דיועיל לא מדין שליחות אלא מדין יד עבד כיד רבו בעבד, ומדין אשתו כגופו באשה].