מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותרא האתון את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו (כב כג)
במדרש רבה פרשה כ' ומובא בקיצור ברש"י, "וכי לא היה יכול לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו, והרי כתוב בסנחריב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וגו', אלא רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא על ישראל בפיו, שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו".
והקשה במשכיל לדוד לרבי דוד פארדו, בעל חסדי דוד על התוספתא, שבדברי הימים א (כא טז), איתא שראה דוד את המלאך וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, וקשה קושיית המדרש למה הוצרך המלאך לחרב.
וכתב ליישב דהתם מלאך המות הוה כדכתיב המלאך המשחית, וכ"ה בחז"ל בפרקי דרבי אליעזר מ"ג, שראה דוד חרבו של מלאך המות, ומלאך המות אורחיה בהכי, עי' עבודה זרה כ: שמלאך המות חרבו שלופה בידו, ועי' כתובות עז: שאמר ליה רבי יהושע בן לוי למלאך המות הב לי סכינך, אבל הכא מלאך של רחמים היה וכמו שאמרו במדרש שם, וכן בסנחריב לאו מלאך המות הוה אלא גבריאל, כדאיתא בסנהדרין צה: עכ"ד בתוספת ביאור.
ויש להקשות מיהושע (ה יג), שיהושע ראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, ולא היה זה מלאך המות אלא מיכאל כמ"ש רש"י (שם טו), ומדוע היה זקוק לחרב. ונראה ליישב עפ"י הגמ' במגילה ג: שמלאך זה בא אל יהושע בעון ביטול תורה, ואמרינן בשבת לג. בעון ביטול תורה חרב באה לעולם, שנאמר חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ולפי"ז ניחא, דאע"פ שהמלאך יכול להרוג בנשיפה, אבל על עון ביטול תורה דינו בחרב, וכנ"ל.
ותרא האתון את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו (כב כג)
במדרש רבה פרשה כ' ומובא בקיצור ברש"י, "וכי לא היה יכול לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו, והרי כתוב בסנחריב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וגו', אלא רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא על ישראל בפיו, שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו".
והקשה במשכיל לדוד לרבי דוד פארדו, בעל חסדי דוד על התוספתא, שבדברי הימים א (כא טז), איתא שראה דוד את המלאך וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, וקשה קושיית המדרש למה הוצרך המלאך לחרב.
וכתב ליישב דהתם מלאך המות הוה כדכתיב המלאך המשחית, וכ"ה בחז"ל בפרקי דרבי אליעזר מ"ג, שראה דוד חרבו של מלאך המות, ומלאך המות אורחיה בהכי, עי' עבודה זרה כ: שמלאך המות חרבו שלופה בידו, ועי' כתובות עז: שאמר ליה רבי יהושע בן לוי למלאך המות הב לי סכינך, אבל הכא מלאך של רחמים היה וכמו שאמרו במדרש שם, וכן בסנחריב לאו מלאך המות הוה אלא גבריאל, כדאיתא בסנהדרין צה: עכ"ד בתוספת ביאור.
ויש להקשות מיהושע (ה יג), שיהושע ראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, ולא היה זה מלאך המות אלא מיכאל כמ"ש רש"י (שם טו), ומדוע היה זקוק לחרב. ונראה ליישב עפ"י הגמ' במגילה ג: שמלאך זה בא אל יהושע בעון ביטול תורה, ואמרינן בשבת לג. בעון ביטול תורה חרב באה לעולם, שנאמר חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ולפי"ז ניחא, דאע"פ שהמלאך יכול להרוג בנשיפה, אבל על עון ביטול תורה דינו בחרב, וכנ"ל.
