מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וינחם אותם וידבר על לבם (נ כא)
במדרש רבה פרשה ק' סי' ט', אמר להם מה אני יכול לשנות סדרו של עולם, מפני ששנים עשר שבטים הם כנגד שנים עשר שעות ביום וכנגד שנים עשר מזלות ברקיע. וכן הוא בפסיקתא רבתי ד' דשנים עשר שעות הוא כנגד י"ב שבטי ישראל.
והנה התומים בסי' ל' סקי"ג כתב, דמה שהיום נחלק לי"ב שעות וכן הלילה נחלק לי"ב שעות, אינו לא קרא ולא גמרא, ולא יחייב אותו הטבע והחקירה רק הוא הסכמי בעלמא, שהיו התוכנים מסכימים לחלק היום בזמנים מתחלקות ומוגבלים וחלקו אותו לי"ב חלקים וקראוהו שעות. ולפי זה הקשה בהא דאיכא חקירות בעדים באיזה יום ובאיזו שעה היה המעשה, והוא דין מדאורייתא, איך יתכן שיהיה דין מן התורה לומר איזו שעה, הרי כל השיעור של "שעה" הוא רק הסכמי בלבד, ואינו מן התורה. וכתב דאה"נ מה"ת אין צריכים העדים לומר באיזה שעה דוקא מתוך י"ב שעות, אלא רק באיזה חלק מחלקי היום לפי איזו חלוקה שתהיה. ובאור שמח הלכות עדות פ"א ה"ה הביא דבריו וקילסם טובא, וכתב שהתומים הפליא לדבר בזה.
אמנם מדברי המדרש כאן נראה שיש חלוקה בטבע של י"ב שעות, דאל"כ איך שייך לומר די"ב שעות הם "סדרו של עולם" וי"ב שבטים מכוונים כנגדם, ופשוט. ובאמת מצינו בשבת קנו. דמזל שעה גורם, והיינו ששליטת המזלות לפי סדר של שצ"ם חנכ"ל הוא כל מזל לשעה אחת, ושעה היינו כשתחלק את היום לי"ב חלקים, מבואר דהחלוקה היא בטבע.
ויש להוכיח עוד דזהו חלוקה מן התורה, דהנה בברכות כז. אמרינן שהיו לוקטים את המן עד שלש שעות, ומקשה הגמ' הא כתיב וילקטו אותו בבוקר בבוקר, ובוקר אליבא דרבי יהודה הוא עד ארבע שעות, כדחזינן שהתמיד קרב עד ארבע שעות, ומשני דהא דכתיב ב' פעמים בבקר בבקר אתא להקדים לו שעה. ואם נאמר דאין שיעור שעה מן התורה, א"כ איך שייך לדרוש להקדים לו שעה דוקא, הרי מה"ת אין כזה שיעור.
וינחם אותם וידבר על לבם (נ כא)
במדרש רבה פרשה ק' סי' ט', אמר להם מה אני יכול לשנות סדרו של עולם, מפני ששנים עשר שבטים הם כנגד שנים עשר שעות ביום וכנגד שנים עשר מזלות ברקיע. וכן הוא בפסיקתא רבתי ד' דשנים עשר שעות הוא כנגד י"ב שבטי ישראל.
והנה התומים בסי' ל' סקי"ג כתב, דמה שהיום נחלק לי"ב שעות וכן הלילה נחלק לי"ב שעות, אינו לא קרא ולא גמרא, ולא יחייב אותו הטבע והחקירה רק הוא הסכמי בעלמא, שהיו התוכנים מסכימים לחלק היום בזמנים מתחלקות ומוגבלים וחלקו אותו לי"ב חלקים וקראוהו שעות. ולפי זה הקשה בהא דאיכא חקירות בעדים באיזה יום ובאיזו שעה היה המעשה, והוא דין מדאורייתא, איך יתכן שיהיה דין מן התורה לומר איזו שעה, הרי כל השיעור של "שעה" הוא רק הסכמי בלבד, ואינו מן התורה. וכתב דאה"נ מה"ת אין צריכים העדים לומר באיזה שעה דוקא מתוך י"ב שעות, אלא רק באיזה חלק מחלקי היום לפי איזו חלוקה שתהיה. ובאור שמח הלכות עדות פ"א ה"ה הביא דבריו וקילסם טובא, וכתב שהתומים הפליא לדבר בזה.
אמנם מדברי המדרש כאן נראה שיש חלוקה בטבע של י"ב שעות, דאל"כ איך שייך לומר די"ב שעות הם "סדרו של עולם" וי"ב שבטים מכוונים כנגדם, ופשוט. ובאמת מצינו בשבת קנו. דמזל שעה גורם, והיינו ששליטת המזלות לפי סדר של שצ"ם חנכ"ל הוא כל מזל לשעה אחת, ושעה היינו כשתחלק את היום לי"ב חלקים, מבואר דהחלוקה היא בטבע.
ויש להוכיח עוד דזהו חלוקה מן התורה, דהנה בברכות כז. אמרינן שהיו לוקטים את המן עד שלש שעות, ומקשה הגמ' הא כתיב וילקטו אותו בבוקר בבוקר, ובוקר אליבא דרבי יהודה הוא עד ארבע שעות, כדחזינן שהתמיד קרב עד ארבע שעות, ומשני דהא דכתיב ב' פעמים בבקר בבקר אתא להקדים לו שעה. ואם נאמר דאין שיעור שעה מן התורה, א"כ איך שייך לדרוש להקדים לו שעה דוקא, הרי מה"ת אין כזה שיעור.
