מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחיות אתך (ו יט)
במסכת כלאים פ"ח מ"ה תנן, שאדני השדה הוא מין חיה, וביארו הר"ש והרע"ב שהיא חיה הגדלה מן הארץ ומחוברת לארץ בחבל גדול, ואין כל בריה יכולה להתקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו, וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד. ובספר דרושים ולקחי מוסר לתלמיד מהר"ם בנעט זצ"ל כתב להקשות, הרי נח היה צריך להכניס לתיבה מכל החי, ואיך הכניס נח לתיבה את החיה הזו הנקראת אדני השדה, הרי אינה יכולה לחיות אלא במחובר לאדמה, וגם אין אדם יכול להתקרב אליה.
ולכאורה לא קשה, דבאמת י"ל דהכניסה עם האדמה שהיא עליה, ואע"פ שחיה זו אינה מניחה להתקרב אליה, היה הדבר בדרך נס, כמו שבאו החיות מאליהן לתיבה, ופשוט.
ובספר הנ"ל כתב, דבאמת לא היה צריך נח להכניס אותה לתיבה כלל, כיון שכל מה שהכניס נח החיות והבהמות לתיבה הוא משום "להחיות זרע", וחיה זו שאינה פרה ורבה אלא גדילה כשארי צמחים, אין צריך להכניסה לתיבה, דלאחר המבול תגדל שוב כמו שאר הצמחים. ושוב ראיתי שכן כתב בספר תורי זהב.
ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחיות אתך (ו יט)
במסכת כלאים פ"ח מ"ה תנן, שאדני השדה הוא מין חיה, וביארו הר"ש והרע"ב שהיא חיה הגדלה מן הארץ ומחוברת לארץ בחבל גדול, ואין כל בריה יכולה להתקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו, וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד. ובספר דרושים ולקחי מוסר לתלמיד מהר"ם בנעט זצ"ל כתב להקשות, הרי נח היה צריך להכניס לתיבה מכל החי, ואיך הכניס נח לתיבה את החיה הזו הנקראת אדני השדה, הרי אינה יכולה לחיות אלא במחובר לאדמה, וגם אין אדם יכול להתקרב אליה.
ולכאורה לא קשה, דבאמת י"ל דהכניסה עם האדמה שהיא עליה, ואע"פ שחיה זו אינה מניחה להתקרב אליה, היה הדבר בדרך נס, כמו שבאו החיות מאליהן לתיבה, ופשוט.
ובספר הנ"ל כתב, דבאמת לא היה צריך נח להכניס אותה לתיבה כלל, כיון שכל מה שהכניס נח החיות והבהמות לתיבה הוא משום "להחיות זרע", וחיה זו שאינה פרה ורבה אלא גדילה כשארי צמחים, אין צריך להכניסה לתיבה, דלאחר המבול תגדל שוב כמו שאר הצמחים. ושוב ראיתי שכן כתב בספר תורי זהב.
◆ ◆ ◆
וראיתי שהביאו להקשות על דבריו, דהנה ישנם עופות הגדלים באילנות, כמו שמובא בשו"ע יו"ד סי' פ"ד סעיף ט"ו ובמרדכי חולין סי' תשל"ה, ויש לעיין האם הם הוכנסו לתיבה או לא. ובפירוש בעל הרוקח עה"ת [מובא בתוס' השלם] עה"פ לקמן ז' ג' "גם מעוף השמים", כתב שתיבת "גם" בא לרבות שהכניס נח לתיבה מהעופות הגדלים באילן. והנה מבואר דאע"פ שאינו פרה ורבה אלא גדל באילן מ"מ הכניסו לתיבה, וקשה מאי שנא מ"אדני השדה".
ונראה לומר בפשיטות, דהנה בשו"ע שם ובמרדכי שם מבואר ג' שיטות בדינן של העופות הגדלים באילן, דהמרדכי הביא דיש אומרים שאינו טעון שחיטה כיון שדינו כעץ בעלמא, ודעת רבינו תם שם שטעון שחיטה משום שדינו כעוף טהור, והשו"ע פסק כדעת הסוברים שהוא אסור מדין שרץ. ודעת הרוקח נראה דהוי בכלל עוף טהור, ממה שכתב לרבות אותו בכלל קרא ד"גם מעוף השמים שבעה שבעה" דאיירי בעופות טהורים, כמ"ש רש"י.
וממילא ניחא, דחילוק גדול יש בין אדני השדה שהיא חיה טמאה [דהא ליכא בתורה אלא החיות והבהמות הטהורות שמנאן הכתוב בפרשת שמיני, ואדני השדה לא נזכר שם], לעופות הגדלים באילן שהם עופות טהורים, שהרי לחיות ועופות הטהורים היה עוד טעם להכניסן לתיבה, דהיינו בשביל להקריב מהם, דהא חזינן דהכניס שבעה שבעה ולא רק לקיום המין, וכמ"ש רש"י. ומעתה גם העופות הגדלים באילן, אע"פ שלקיום המין אי"צ להכניסן, מ"מ כיון דטהורים הם הכניסן בשביל להקריב מהן מיד ביציאתו מן התיבה, דהא בן נח מקריב מכל מין טהור גם מחיה עי' זבחים קטז: והוא הדין אווזים ותרנגולים וכל העופות, ומכולן הקריב נח. אבל אדני השדה שהוא מין חיה טמאה, ומן הטמאים נכנסו לתיבה רק לצורך קיום המין בלבד, כיון שאינו פרה ורבה אין צריך להכניסו לקיום המין, ונתמעט מ"לחיות זרע", וק"ל.
