המורם מכל האמור שאע"פ שהש"צ אינו עונה שום אמן אחר הכהנים, מ"מ יחיד המתפלל עם הש"צ והגיע עמו לסוף מודים, יקשיב לברכת הכהנים ויענה אחריהם אמן, בין לאחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, ובין לאחר פסוקי הברכה. ונראה שהוא הדין אם הש"צ כהן, וישראל עומד ומקריא את הברכות לכהנים, והש"צ שותק ומקשיב לברכת הכהנים יש לו לענות אמן אחר ברכה ראשונה ואחר כל פסוק מברכת הכהנים, הואיל ואין כאן חשש טירוף. והמקריא לכהנים לא יענה אחריהם שום אמן, זולת אחר הפסוק האחרון. ונראה עוד שבמקומות שנוהגים בשבת שיש בו שמחת חתן וכיו"ב, שמזמינים חזן בעל קול ערב ובקי בניגונים יפים. והש"צ שותק ומקשיב לברכת הכהנים, ויש סמך למנהג זה מתשובת הגאונים (שערי תשובה סי' קעז), וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' כב אות ז). ע"ש. על הש"צ לענות אמן אחר ברכה ראשונה של הכהנים, ואחר כל פסוק ופסוק מברכת הכהנים, ואין בזה חשש הפסק. [ופירות הנושרים בתשובה זו, שהשומע ברכת כהנים כשהוא עומד באמצע ק"ש וברכותיה, יש לו לענות אמן אחריהם, בין לאחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, ובין לאחר פסוקי הברכה, שהואיל ואין נשיאות כפים אלא בעשרה, חשיב דבר שבקדושה. וע"ע בשו"ת אגרות משה ח"ד (חאו"ח סי' כא אות ב) ד"ה ולענין. ודו"ק].
