• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

השב להודעה

מו"ר [USER=25]@הרב שמעון ללוש[/USER]  שליט"א ענה באור השבת (ויקהל פקודי) שפלאטה חשמלית שנוהגים להניח עליה לחם אינו צריך ליבון. כיון שגם בזה אזלינן בתר רוב תשמישו. וספר תורה גבן הוא מרן רבינו עובדיה במכתב המובא בילקו"י (פסח א' מהדורת תש"פ עמ' תתקיא) שכתב שדי בעירוי. (מצורף).


אמנם בילקו"י (ח"ב עמ' שמ) האריך שאין הדבר כן. (הדברים נכתבו לפני שפרסם את המכתב הנ"ל). אלא אם הכלי ברוב תשמישו לא בלע כלל, כגון מיחם מים או פלאטה שלא בולעת (כי אין בליעה מכלי לכלי), לא אזלינן בתר רוב תשמישו אלא מתייחסים רק למיעוט בליעה של חמץ. ושם בעמ' שמ"ג הביא כמה ראיות. ולענ"ד אפשר לענות על ראיות אלו-

 הראיה הראשונה הרב כבר ענה עליה, ששפוד לא משתמשים בו רק מיעוט חמץ, אלא זה שיפוד של חמץ, כש"כ המג"א והמשנ"ב ועוד אחרונים.


הראיה הרביעית מהמשנ"ב שכלי שהשתמשו בו פעם אחת בחמץ צריך הכשר. אינו מובן מה הראיה, אין בו רוב תשמישו אלא רק שימוש אחד.


הראיה החמישית אינו ברור למה התכוון, שזה פשוט שאם הכלי הוא בן יומו צריך להגעילו לפי מיעוט שימושו.


הראיה השישית, מהמאמ"ר שלא חלק על הרמ"א בגלל שחצובה הוא מיעוט שימושו בחמץ. ז"ל המאמ"ר - ועוד דאף אם בלוע מחמץ מה בכך הרי אין מניחין עליו המאכל בעין אלא הקדרה או המחבת ואין הבלו' יוצא מדופן לדופן. ע"כ. כלומר, אף אם נאמר שהחצובה בלועה בחמץ, כפי הכללים למרן רוב תשמישו ולרמ"א מיעוט תשמישו, מ"מ לא צריך הכשר מהטעם הנ"ל.

ומה שהביא מהזבחי צדק, נראה שהרב זבחי צדק פסק כמו המאמ"ר וזאת כש"כ שם - אעפ"י שאנו מדמין לא נעשה מעשה ופשיטא דיש להחמיר כדברי מור"ם. ע"ש. כלומר זאת רק לחומרא.


נשאר רק הראיה השניה ממדוכה שהטור כתב שלפעמים דכין בה פירורי לחם עם שומים. אמנם גם שם המשנ"ב שינה הלשון וכתב שהיו רגילים לדוך בה שומים עם פירורי לחם.

וכן קשה מלשון החזו"ע בעמ' קכו גבי השיפודים שפעמים מערבים בהם פתיתי חמץ. משמע שאף על מיעוט שימושו יש להגעיל.


וכן אפשר להביא ראיה מש"ע בסעיף כ' גבי השולחנות שנוהגים לערות עליהם. והסביר בכה"ח (ס"ק רלג) שזו חומרא משום, שכל העירוי הוא מכלי שני וישנה מחלוקת אם מבליע ומפליט.

ומשמע שאם העירוי היה מכלי ראשון היה חייב להכשירו ולא רק מנהג. ואף שזה רק מיעוט שימושו שנשפך על השלחן.

אמנם בחזו"ע (עמ' קנט בהערה) הביא בשם שו"ת שמו יוסף שכתב שזו חומרא משום שהולכים אחר רוב תשמישו. והוא כדברינו.


יורנו הרב כיצד ליישב כל הסוגיות הללו.


חזור
חלק עליון