יש להסתפק במי שצריך לחזור על תפילתו ביום כיפור, כגון שטעה בהמלך הקדוש, אם צריך לחזור גם על וידוי. ובשבט הלוי (ח"ו סי' עג) כתב שאינו צריך לחזור על הוידוי.
ויתכן לדמות למה שידוע להוכיח מהתוס' (ברכות כט, ב ד"ה טעה), וכן פסק השו"ע (סי' קכד ס"י), שמי ששכח בשמו"ע הזכרה המעכבת, יכול לשמוע מהש"ץ ולצאת ידי חובה, ואילו מי שלא התפלל כלל, אינו יכול לשמוע מהש"ץ כיון שהוא בקי. ומוכח שאף שצריך לחזור על תפילתו, מ"מ גם בתפילה הראשונה יש ממש.
ושמעתי להוכיח ממה שמבואר בריטב"א (תענית ג, ב ד"ה ושמעתי מאחד מרבותי) שכשחוזר לראש לא צריך לומר "ה' שפתי תפתח". וחזינן לכאורה שמה שאמר עד עתה זה נחשב תפילה, ולא כמו דיבר דברים אחרים. ויש לדון בזה, שאולי כלפי "ה' שפתי תפתח" סגי בפעם הראשונה, כיון שאין היסח הדעת.
ועוד ידוע להוכיח כיסוד זה, ממה שפסק השו"ע (סי' קפח ס"ט) שאם זימנו ושכחו רצה, שצריכים לברך שוב, אינם מזמנים שוב. וחזינן שיש לזה שם ברכה.
והיה מקום לומר שלא סגי בזה, ואף שיש לזה שם תפילה, מ"מ לא מספיק לוידוי, כיון שזו תפילה פגומה. ואולי יש לחלק בין אם שכח של שבת, שאז אין חסרון מצד התפילה עצמה לבין אמר "הא-ל הקדוש", שבעשי"ת זה בעצם התפילה [ואין לי מקור לחילוק זה, אבל הדעת נותנת שיש לדון כן].
ועיקר הדבר זה ממש כמו שאמר הגרי"ח ברטלר זללה"ה, שמי שלא הזכיר שבת במוסף של ר"ה, אינו צריך לחזור על מלכיות זכרונות ושופרות, כיון שעשה פעולת הזכרת דברים אלו. וכמו שאין צריך לחזור באתה חוננתנו.
ויתכן לדמות למה שידוע להוכיח מהתוס' (ברכות כט, ב ד"ה טעה), וכן פסק השו"ע (סי' קכד ס"י), שמי ששכח בשמו"ע הזכרה המעכבת, יכול לשמוע מהש"ץ ולצאת ידי חובה, ואילו מי שלא התפלל כלל, אינו יכול לשמוע מהש"ץ כיון שהוא בקי. ומוכח שאף שצריך לחזור על תפילתו, מ"מ גם בתפילה הראשונה יש ממש.
ושמעתי להוכיח ממה שמבואר בריטב"א (תענית ג, ב ד"ה ושמעתי מאחד מרבותי) שכשחוזר לראש לא צריך לומר "ה' שפתי תפתח". וחזינן לכאורה שמה שאמר עד עתה זה נחשב תפילה, ולא כמו דיבר דברים אחרים. ויש לדון בזה, שאולי כלפי "ה' שפתי תפתח" סגי בפעם הראשונה, כיון שאין היסח הדעת.
ועוד ידוע להוכיח כיסוד זה, ממה שפסק השו"ע (סי' קפח ס"ט) שאם זימנו ושכחו רצה, שצריכים לברך שוב, אינם מזמנים שוב. וחזינן שיש לזה שם ברכה.
והיה מקום לומר שלא סגי בזה, ואף שיש לזה שם תפילה, מ"מ לא מספיק לוידוי, כיון שזו תפילה פגומה. ואולי יש לחלק בין אם שכח של שבת, שאז אין חסרון מצד התפילה עצמה לבין אמר "הא-ל הקדוש", שבעשי"ת זה בעצם התפילה [ואין לי מקור לחילוק זה, אבל הדעת נותנת שיש לדון כן].
ועיקר הדבר זה ממש כמו שאמר הגרי"ח ברטלר זללה"ה, שמי שלא הזכיר שבת במוסף של ר"ה, אינו צריך לחזור על מלכיות זכרונות ושופרות, כיון שעשה פעולת הזכרת דברים אלו. וכמו שאין צריך לחזור באתה חוננתנו.
