השב להודעה

מפני שישנם דחיות טובות לכל הטענות של היתר המכירה כמו שדוחה מרן הגרע"י את הטענות נגד היתר המכירה, ואין טענה אחת של המתנגדים להיתר המכירה שמוסכמת על עיקר הפוסקים, אלא או שרוב הפוסקים נגד הטענה או שיש מחלוקת, ומפני שהשמיטה בזמננו מדרבנן אז בצירוף של היות השמיטה מדרבנן וכל הדחיות לטענות המתנגדים, אין לפסול את היתר המכירה אלא לכל היותר רק להחמיר ולא לנהוג לפיו.

גדולים וצדיקים רבים דעתם שאיסור לא תחונם אינו לגבי כאלו שאינם עובדי ע"ז ולא במכירה לזמן מוגבל ולא כשכוונת המכירה היא לטובת ישראל,

הערמה מותרת גם בדין מהתורה ולכן חכמים התירו למכור אוזן בהמת בכור לגוי כדי לא התחייב בדיני בהמת בכור שהיא מהתורה, אין כאן עניין של אשלד"ע כיוון שאין עברה כלל כי הסומכים על היתר המכירה עושים זאת לפי הוראה של ת"ח ולכן אין עליהם כל עברה וגם אם הייתה עברה לפי רוב הפוסקים בשוגג יש שליח לדברי עברה והמעשה בכל מקרה קיים ואם השליח מוחזק שיעשה שליחותו יש שליח לדבר עברה, מפני ששטר המכירה נכתב כדן וכדין ושני הצדדים מעוניינים בקיום המכר אז לא נדרשת גמירות דעת, ברכת התורה קיימת כשהשמיטה חלה מדאורייתא וגם חכמים לא סמכו על הברכה והשאירו כרכים שלא קדשום כדי שהעניין יתפנסו מהם השמיטה.

[URL unfurl="true"]https://mercazharav.org.il/2019/07/05/%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94-2/[/URL]