את המאמר שכתבתי בנושא הראתי להרבה גדולי תורה. לרובם העניין היה מחודש, והודו שאף פעם לא התעמקו בנושא זה. לאחר קריאת המאמר כולם הודו שחייבים לומר שהכוונה של אלוהינו עיקרה הוא השגחה פרטית, ויסוד זה חסר אם מכוונים רק תקיף וכו'. רק יש שבכל זאת בקשו לשלב את הכונה של השו"ע. לדעתי אין צורך וגם לא רצוי לעשות כך, וזאת מכמה סיבות:
א. במאמר הבאתי 36 ראשונים שדברו בכוונת שם 'אלוהינו' (רובם בק"ש וחלקם גם בברכות), ואף אחד מהם לא הזכיר תקיף וכו'. ברור שאם זו הייתה כוונה נצרכת לפחות אחד היה צריך להזכיר זאת.
ב. גם הבאתי רבים מהאחרונים שנדרשו לנושא זה, וגם הם לא כתבו שילוב כזה, אלא רק עניין השגחה פרטית (חוץ מהנפש החיים שביאר שם זה על דרך הקבלה).
ג. ישנם כאלו שהביאו את כוונת הטור בשם אלהים, אולם בשם אלהינו כתבו אף ורק את עניין ההשגחה ולא הזכירו דבר נוסף (אבודרהם, הרמ"ק, הגר"א, המבי"ט, ראשית חכמה, עבודת התמיד). דבר זה מוכיח שגדולי עולם אלו לא ראו שום סתירה בכך, והבינו שזו גם דעת הטור והשו"ע. ומה שהטור לא ביאר כוונה זו, הבאתי לכך כמה סיבות.
ד. מלבד זה לא כדאי להעמיס כוונה נוספת, משום תפסת מרובה לא תפסת. לכן מספיק לכוון כוונה העקרית, והלואי שיצליחו לכוון לפחות אותה. גם צריך לדעת שתקיף בימינו מתפרש כאחד הדורש ומאיים שיעשו את ציוויו [וזה ודאי לא כוונת הטור], ולכן יוצר ריחוק מהשם, במקום קירוב, כפי שאמרו לי רבים שלאחר שהחלו לכוון את המשמעות של השגחה הרגישו קירבה השם בתפילה הרבה יותר מאשר קודם לכן.
ה. הידיעה שהשם אלוהים יסודו השגחה פרטית על עם ישראל הוא מיסודי התורה, ולא ניתן להבין יסודות רבים במחשבת ישראל בלי לדעת עניין זה. ראה מ"ב סימן א' בביה"ל (ד"ה כלל גדול) שהזכיר יסוד זה בשלש מתוך שש מצוות התמידיות, ותבין עד כמה היסוד הזה הוא הבסיס של כל עבודת השם שלנו. ולכן כונה נוספת תגרום לערפול וטשטוש של העיקר הזה (ודרך אגב הבה"ל הזה הוא ראיה שהמ"ב גם כן לא סבר שצריך להוסיף תקיף וכו' בכוונה, שראה שם שמפרש שם אלוהינו בק"ש והזכיר רק עניין ההשגחה פרטית).
ה. יש עוד הרבה ראיות וסיבות מדוע לא לכוון כך, מי שירצה אשלח לו במייל את המהדורה החדשה של המאמר שנערכה ממש לאחרונה, בתופסת מרובה.
