שמחתי מאד לראות שהרב קורסיה שליט"א, טרח להתייחס לדברי, והאריך מאד לנסות ליישב את דברי מרן השו"ע עם שאר דברי הראשונים בפירוש השם אלוהינו. וכן ראיתי שבמסקנתו גם הוא מסכים שהמלה 'אלוקינו' כוללת גם יחס קירבה מיוחד בין הקב"ה ועם ישראל, וכמ"ש חז"ל במדרש, שאין הקב"ה נקרא 'אלוהי העמים', אלא רק 'אלוהי ישראל'. וזה עיקר הכוונה שצריך לכוון במלה 'אלוהינו' בכל מקום.
ואמנם יש לי להשיב על ראיותיו, ולענ"ד הדברים מיושבים היטב בדברי במאמר, וכמו שמסיים הרב "והבוחר יבחר", אך אני מעדיף לקצר כדי להתמקד בעיקר השגתו, שלענ"ד מבוססת על הנחה שגויה בהבנת המושג 'שופט'.
עיקר הוראתה של המילה 'שופט' במקרא היא 'מנהיג', ולאו דוקא 'דיין' העושה דין ומשפט, וכמו שנא' "ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם (שופטים ב טז), וכן בהמשך "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט". וכן נאמר על יפתח ואהוד ושאר שופטי ישראל, שהיו מנהיגים ולא דיינים. וכן תרגם שם התרגום: שופט -נגיד, שהוא שליט, ולא כשאר המקומות שתרגם דיינא. וכן נמצא בלשון חז"ל בכמה מקומות כמו: צדיקים יצר הטוב שופטן (ברכות סא ע"ב), כלומר שהיצר הטוב הוא לבדו שולט מושל ומנהיג את הצדיק (כן פירש שם המאירי וכן הגר"א באמרי נועם', וכן כתב אחי הגר"א ששמע ממנו שמשפט הוא לשון הנהגה). וכן כתב הרד"ק בבראשית א': "אלוהים - שופט מושל ומנהיג". ומוכח מפירושו שאלו ג' מילים נרדפות ובעלות משמעות זהה.
וכן כתב הרמב"ן בתחילת פרק שבועות העדות (שבועות ל ע"א) וז"ל: וכן אמרו בירושלמי שאין האשה מעידה ואין האשה דנה, ומאי דכתיב בדבורה הנביאה "והיא שפטה את ישראל" (שופטים ד ד) פירוש מנהגת, שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה.
ולכן גם כאשר באה מילה זו ביחס אל הקב"ה הכוונה שהוא מושל ומנהיג, כמו "אז ירננו כל עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ", שברור שדין ומשפט לא גורם לשמחה אלא ליראה, אלא השמחה היא על כך שהוא מגלה את מלכותו ושלטונו. וכן בפסוק "כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה", שתשפוט מקביל ל'תנחם' שמשמעותו 'תנהיג'. וגם בחז"ל מצאנו התחייסות למשפט כהשגחה, את הפסוק "עושה משפט לעשוקים" (תהלים קמו ז) וז"ל: "כיון ששמעו המלאכים מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן ולהסירן מכבשן האש אמר להן הקב"ה וכי על שם אחד מכם ירדו אלו על שמי ירדו אני יורד ומתירן ומצילן שנאמר עושה משפט לעשוקים וגו'. משהתירן צינן הכבשן הסיק הקב"ה את הכבשן והעלה אותה והשווה אותה לארץ" (תנחומא בובר נח ס' טו). וישנם לכך עוד ראיות רבות.
וכן משמעות המילה 'משפט' היא הנהגה, כמו "זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם" (שמ"א ח, יא), כל' הנהגת המלך (מצודות שם). וכן "לעשות משפט עבדו ולעשות משפט עמו ישראל דבר יום ביומו" (מלכים א ח, נט). ולעיתים משמעותו 'מנהג' שהיא נגזר מהמילה 'הנהגה', כמו בפסוק "ומשפט הבנות יעשה לה", כל' כמנהג המדינה, וכן "ומשפט הכהנים את העם" (שמ"א ב, יג), כל' ומנהג הכהנים (מצו' שם). (ועיין עוד ב'אמת ליעקב' קמנצקי דב' לג י על הפסוק יורו משפטיך ליעקב שכתב כדברנו שתיבת 'משפט' פירושה הנהגה).
כלומר עיקר תפקיד השופט הוא להנהיג את העם, ולא לשפוט אותו, רק שמילה זו הושאלה גם לאלו שהם דיינים, וכמו שמילת 'אלוקים' מתייחסת אל הקב"ה והושאלה גם לדיינים.
אך גם אם נאמר שכוונת הראשונים במלה 'שופט' הייתה לדיין, גם אז לא ניתן לומר שדעתם היא כדעת הטור, שהרי אין המושג דיין כולל בהגדרתו 'בעל כוחות', כי אין שום הכרח שלדיין יהיה גם כוח, כי הוא לא זה המבצע את גזר הדין אלא הגוזר את הדין, ומי שהוא בעל הכוח בפועל זה המבצע את הדין, וגם פעמים רבות הדין לטובה ולא רק לרעה, ולכן אין הגדרה זו מתאימה להגדרת הדיין. ואמנם הקב"ה הוא גם המבצע את גזר דינו, באמצעות שליחיו, אבל אז אין הנהגתו הנהגת דין, אלא הנהגת מלך שליט ומנהיג (כמו שמבואר בדעת תבונות, וז"ל: "ולפיכך הקב"ה ברוב רחמיו וטוביו מעניש ומצער אותנו כדי שיוכל לגאלנו במהרה והכל ע"י כח מלכותו כדי שלא יהי' פתחון פה למדת המשפט וזוהי הנהגת מלכות ושלטון עי"ש באריכות).
ומ"מ גם המושג 'מלך' אינו כולל בהגדרתו 'בעל כוחות', כי אדרבא, עיקרה של מלכות הוא כאשר העם מקבלים את הנהגתו של המלך בגלל הכבוד והערצה שרוחשים לו, ולא בגלל אימתו שיכול להפעיל עליהם כוחו הגדול. ויתכן מציאות של מלך שיהיה בעל כוח מועט (כגון שיש לו צבא קטן מאד), אבל ישלוט ביד רמה, כי נתיניו חפצים בהנהגתו מתוך הערכה לחוכמתו ותבונתו, ולאו דוקא בגלל כוחו. וזהו שתקנו חז"ל בתפילה "ומלכותו ברצון קבלו עליהם", כי מלכות אמיתית מקבלים ברצון ולא במורא ופחד.
ולפ"ז ברור שמה שכתבו רוב הראשונים והאחרונים שקבלת עומ"ש בשמע ישראל היא במלה 'אלוקינו' זה בגלל שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית, ולא יתכן לומר שזה בגלל שהוא דיין ושופט שלנו, או בעל הכוחות כולם ולכן יכול להעניש אותנו, כי זה בעצם לא קבלת עומ"ש שלמה וגם לא רצויה, (כמו שכתוב בספרי המוסר בהבדל בין העובד מיראת העונש לבין העובד מאהבה).
ועוד י"ל, שאם עיקר משמעות אלוהים הוא תקיף ובעל יכולת, אז אין זו הנהגה מותנת ותלויה בדבר אחר, אלא הנהגה קבועה, ואם כך כיצד אמר יעקב "והיה ה' לי לאלוהים" שלפי רוב המפרשים כוונתו שזה חלק מהתנאי בתפילה שלו, וכן כיצד נאמר "הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים". והרי הוא היה בעל הכוחות כולם עוד לפני, ומה נוסף ביציאת מצרים. על ע"כ כמו שכתבנו, והדברים פשוטים.
ואם כן אין לקשר בין "תקיף ובעל הכוחות" למושג 'שופט' או 'מנהיג'. ואין אפשרות לקשר בין דברי הראשונים שהזכירו את המילה 'שופט' לדברי מרן השו"ע שהזכיר עניין תקיפות וכח. ולכן מי שלא מכוון במלה אלוהינו בשמע ישראל, על הקשר המיוחד שיש לעם ישראל עם הקב"ה, לענ"ד לדעת רוב הראשונים שהזכירו שזה עיקר המשמעות, אינו יוצא יד"ח כלל. ומצוה לפרסם הדברים.
