השב להודעה

ואמרתי להוסיף בזאת אחר כל מה שכתבנו, כי מצאתי בספר אסף המזכיר להגאון הנאמ"ן שכתב כי הקוסקוס מאכל קדום הוא, וזו לשונו (ערך כוסכסו): היה מצוי בימי הרדב"ז, והיו עושים אותו כנראה בקערה מנוקבת (כוסכאס) ע"פ קדירת הבשר כעין שלנו. עיין בשו"ת הרדב"ז (החדשות חלק א סימן רי), והביאו הערוך השלחן יורה דעה (סימן צה סקי"א). ולפי זה יש לשער שתבשיל הכוסכוס היה מלפני גירוש ספרד, והוא קדום מאד. ובערוך השלחן שם נפל טעות סופר וצריך לומר "הבל" במקום הכל. ע"ש. ועיין להכף החיים אורח חיים (סימן קסח אות קכז). וראיתי בשם ספר מעשי ה' לרב אליעזר אשכנזי (בדור שאחרי מרן) שפירש בדרך צחות שבני ישראל במצרים אכלו כוסכוס, ועל זה אמרו בשבתנו על סיר הבשר (שהכוסכוס מתבשל בכלי נקוב הנקרא "כסכאס" ומתחתיו סיר הבשר) באכלנו לחם לשובע, שהוא משביע מאד. ודפח"ח. עכ"ל הגר"מ מאזוז שליט"א בספרו אסף המזכיר. ומצאתי עוד רמז בזה בס"ד, כי אולי אפשר לרמוז בזה בס"ד שהיה הקוסקוס בימי שלמה המלך, שכתוב במזמור אשת חיל "כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון", והמילים פרשה (585) לעני (160) יחד עולים מספר 745. והמילים אוכל (57) הנקרא (356) קוסקוס (332) עולים יחד מספר 745. ואנא דאמרי, שלפי מה שכתב שם יש לדון במה שכתב כבר הגאון ר' רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל וזיע"א בשו"ת שמחת כהן (דפוס ישן הודפס בספר זכרי כהונה חלק א מערכת ש אות ל, ובדפוס חדש הוצאת מכון אורח צדיקים סימן פד). לענין מאכל הנקרא בסיסה, שהוא עשוי מקמח קלי ונותנין עליו שמן ומקפידין לערב השמן עם הקמח על ידי מפתח עד שיתגבל וגם אם חל ראש חודש ניסן בשבת מגבלים כנזכר, האם יש להם על מה שיסמוכו. והביא שם הגאון דברי מרן בשלחן ערוך (סימן שכא סעיף יד). והביא שכן דעת רבנו הרמב"ם. והגם שהטור והרשב"א והרמב"ן סוברים שגם בקמח קלי שרי בָרַכָּה ועל ידי שינוי אפילו הרבה, מכל מקום לדעת רבנו הרמב"ם ומרן שפסק כוותיה לא שרי בקמח קלי אלא מעט מעט דוקא, ובכהאי גוונא שרי אפילו בעבה כמו שכתבו האליה רבה והר"ז והביאם הגאון ר' יעקב חיים סופר זצוק"ל וזיע"א בספר כף החיים (שם ס"ק צא), ואין צריך השינוי שנותן הקמח תחלה שזהו בעצמו הוי שינוי. והביא הרב שמחת כהן זצ"ל מהו שיעור מעט מעט שאמרו הפוסקים, ובתוך דבריו אפשר ללמוד על אודות שיעור לאלתר. ולאחר מכן הביא הרב כי אף שמרן השלחן ערוך בסעיף טז הביא שיטת יש אומרים לענין נתינת המים הוי גיבול ולא מנהני שינוי בגיבול ובעי שינוי בנתינת המים, מכל מקום לדעת הסתם שם נתינת מים לא הוי גיבול. והגם שכתב הרב מחזיק ברכה ביורה דעה סימן ט בשם הלק"ט שחוששים לסברת היש אומרים, מכל מקום הביא הרב שמחת כהן כי חכמי תוניס והביאם הרב הליכות יעקב (מערכת ט אות ג) שהיכן שמרן הביא יש אומרים ויש אומרים שקיימא לן הלכה כיש אומרים בתרא, ובמקום אחר גילה דעתו בסתם כיש אומרים קמא, קיימא לן הכי ולא כיש אומרים בתרא, אלא שיש לדחות קצת דהכא ודאי דעת מרן כסתם לגמרי גם היכא שהביא יש אומרים, אלא שהאחרונים חוששים ליש אומרים שהביא מרן, אפשר שגם בכהאיי גוונא חוששים. ומכל מקום המנהג הוא מיוסד (כצ"ל, ונפלה בשמחת כהן ט"ס. א.ר) על פי דעת סתם מרן, ומי שירצה לחוש ליש אומרים לכתחילה יתן הקמח תחילה כמו שכתב מור"ם שם, והוא מתרומת הדשן והביאו מרן בבית יוסף שגם דבחול אין מנהג קבוע מה לתת תחילה, מכל מקום סגי בהאי שינוי וגם כן תהיה הבלילה רכה כמו שכתב התרומת הדשן שם. אלא שמה שכתב שצריך לגבל באצבעו לחוש למאן דאמר שנתינת מים לא חשיב גיבול, הנה מרן בבית יוסף חלק על זה. עכת"ד. ובפירות הנושרין (סוף הספר) הביאו העורכים ובראשם הרה"ג חננאל כהן שליט"א הביאו כי היתרו של הרב שמחת כהן הינו משום שעושין מעט לצורך אותה סעודה. והרוצה להחמיר יתן הקמח תחילה. עכ"ד. ואמרתי לעמוד על דבריו של צדיק יסוד עולם הוא בעל השמחת כהן, שידוע כי הערכה גדולה ועצומה עד למאוד היתה למרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א כלפיו, וכפי שכבר ניכר מהתואר אשר כתב עליו מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק ט (חלק אורח חיים סימן לד אות ג), ובשו"ת איש מצליח חלק ב (חלק אבן העזר סימן לז-לט). וכבר האריך בזה בספר המנהיג פרק שלם בהיות מרן בבית הדין בפתח תקווה. ולא כאן המקום, ועתה אמרתי לשים פני אל מול מנורה הטהורה הוא הגאון מורנו ורבנו ועטרת ראשנו ר' רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל וזיע"א בשו"ת שמחת כהן הנזכר לעיל, ולהוסיף את הערותי והארותי העניות והדלות, וזהו החלי. וראשית נפתח במה שכתב בדבר הלימוד אשר נלמד מדברי הגאון זצ"ל והוא מה שכתב הרב שמחת כהן שדעת מרן כאן להחמיר ולא הביא חולק ובמקום אחר הביא דעה זו בשם יש אומרים והיא מדעת רבנו הרמב"ם. שעיין בזה בכנסת הגדולה (אורח חיים, סימן תצה). ובשו"ת דבר משה חלק א (חלק אורח חיים סימן כד). ובשו"ת חוקות החיים פלאג'י (חושן משפט סימן נא, דף סח עמוד א). ובשו"ת שמע אברהם (סימן לג דף קז עמוד ג). ובספר בן ימין (דף קכד עמוד ד). ובשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ו דף לב עמוד ג). ובשו"ת אבקת רוכל (סימן קמ). ובתשובת הרדב"ז חלק ב (סימן תרד). ובמחזיק ברכה (אורח חיים סימן לח סק"א ד"ה: וזה העלם דבר). ובגנת ורדים (חלק אבן העזר כלל ד סימן ל דף פד סוף עמוד א). ובשו"ת לב חיים חלק א (סימן סב דף פ עמוד ב). ובספר כל החיים (מערכת י אות נט). ובשו"ת יהודה יעלה קובו (חלק חושן משפט סימן ב אות ב. ומג"א (סימן קצג סקי"ג). ובמחצה"ש. ובמשנה ברורה (שם ס"ק לב). ובאורך בספר עין יצחק חלק ג (כללים בדעת השלחן ערוך סעיף כה-ו). ובספר ילקוט יוסף על הלכות שעטנז (עמ' תכז והלאה). ובילקוט יוסף חלק ג (עמוד ערה). ובספר הליכות עולם חלק ב (עמוד מא). ולאחר מכן הביא שהיכן שמרן הביא יש אומרים ויש אומרים שקיימא לן הלכה כיש אומרים בתרא, ובמקום אחר גילה דעתו בסתם כיש אומרים קמא, קיימא לן הכי ולא כיש אומרים בתרא. שהנה במקום שמרן כתב סתם ויש, ובמקום אחר בשלחן ערוך גילה דעת להדיא כסברת היש אומרים בלא שהזכיר סברת החולקים, לא אומרים בזה סתם ויש הלכה כסתם, אלא בדין זה הלכה כהיש אומרים, אר שמרן גילה דעתו במקום אחר להדיא בסתם כדעת היש אומרים. וכ"כ בספר טהרת המים (מערכת פ כללי הפוסקים אות קצד). וע"ע בטהרת הבית חלק ב (עמוד שז) שהביא מה שכתב השדי חמד (כללי הפוסקים סימן יג אות ט). וע"ע בספר ברכת יעקב (דף קלו, דף קלט ואילך). אלא שכתב הרב שמחת כהן שיש לדחות קצת דהכא ודאי דעת מרן כסתם לגמרי גם היכא שהביא יש אומרים, אלא שהאחרונים חוששים ליש אומרים שהביא מרן, אפשר שגם בכהאיי גוונא חוששים. ומכל מקום המנהג הוא מיוסד (כצ"ל, ונפלה בשמחת כהן ט"ס. א.ר) על פי דעת סתם מרן, ומי שירצה לחוש ליש אומרים לכתחילה יתן הקמח תחילה כמו שכתב מור"ם שם, והוא מתרומת הדשן והביאו מרן בבית יוסף שגם דבחול אין מנהג קבוע מה לתת תחילה, מכל מקום סגי בהאי שינוי וגם כן תהיה הבלילה רכה כמו שכתב התרומת הדשן שם.