השב להודעה

פלא פלאות, ז"ל מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' מה א"ב):

והנה כיו"ב נשאלתי מאת ידידנו המנוח הרה"ג רבי יצחק שחיבר ז"ל, הרב הראשי בארגנטינא, בואנוס איירס, בדין שרשראות התנורים של ברזל שבמדינתם, שאופים עליהם עוגות עם שומן מן החי, שהוא אסור מן התורה, אם אפשר להתיר לאפות שם פת של ישראל, כשאינם בני יומן. והשבתי לו להתיר, ע"פ דברי התוס' ע"ז (סו: ) ד"ה אביי, וכן פסק מרן להלכה בש"ע (סי' קח ס"ג): "אם יש שמנונית של איסור על המרדה שקואין פאלא, אסור ליתן עליה היתר כל היום, מיהו כשאינה בת יומה מותר להשתמש בה משום שאי אפשר בענין אחר". והסבירו התוס' שם, שלא גזרו בזה שאינה בת יומה, אטו בת יומה, אפילו לכתחלה, (כמ"ש להלן עו.), משום דלא אפשר, שהרי העכו"ם לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה בכל פעם שישפך עליה שומן של איסור. ע"ש. וכ"כ הש"ך שם. [ומ"ש מרן בש"ע הל' פסח (סי' תנא סעיף יט), הרחת שקוראים פאלא אין מועיל לה הגעלה, וצריך לקנות חדשה, היינו ברחת של ישראל, שאפילו כשאינה בת יומה אסור להשתמש בה, וכמו שחילקו בזה הפרי חדש (סי' קח ס"ק טז), ושאר אחרונים. וכמ"ש ג"כ בזבחי צדק (שם ס"ק לו), דמרן ביו"ד מיירי דוקא ברחת של גוי, אבל ברחת של ישראל אפילו אינה בת יומה אסור להשתמש בה. וע' בשיורי כנה"ג א"ח (סי' תנא הגב"י אות כא) שכתב לגבי הרחת של חמץ, שאינה בת יומה, שאם עברו והוציאו בה מצה הו"ל נטל"פ ומותר. וע' בחקת הפסח טייב (דף פא סוף ע"ג והלאה). ודו"ק]. ואף בנ"ד יש להקל מאותו הטעם. ושוב ראיתי בשו"ת השבי"ט ח"ג (סי' יד) (א.ה. צ"ל סי' יב, ושם דן בשלשלאות של תנור שהיו אופים הרקיקים בלולים בשמן של איסור ומשוחים בשומן של איסור ורוצה להכין רקיקים כשרים, ע"ש.) שנשאל בזה, והעלה דסגי בליבון קל כיון שאי אפשר בענין אחר. ע"ש.

עכל"ק של מרן ביבי"א.

הרי שלך לפניך שחילק בין כלים של גוי, שבכל פעם הגוי משתמש בהם לאיסור ואח"כ הישראל רוצה להשתמש להיתר ושוב הגוי רוצה להשתמש לאיסור וחוזר חלילה, דאמרינן שהגוי לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה בכל פעם, לבין כלים שכעת הם של ישראל, שגזירת חכמים במקומה עומדת, דאמרינן לישראל תעשה חדש אחת ולתמיד. וכמו שהזהיר ע"ז בשו"ת יחו"ד ח"ז בדעה צלולה על זה גופא אם ללמוד מהיתרו שביביע אומר בדין הכשר תנור או לא ללמוד ממנו.