מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו (טו ב)
בחידושי רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל הנדמ"ח על פרשת שופטים כתב לחדש, שהמלוה הלואה למלך והגיע זמן שמיטת כספים אינו משמט, והטעם כיון דקי"ל שאין דנין מלך, ממילא הוי הלואה שלא ניתנה להיתבע, וכמו הלואה ביום טוב למ"ד שלא ניתנה להיתבע, שאינה משמטת כמבואר בגמ' שבת קמח: עי"ש.
ולכאורה יש לדון בזה כיון שהריעותא אינה מחמת החוב, דאין שום חסרון בחוב עצמו, רק שהמלך אינו בר תביעה לבית דין, וכיון שהחוב מצד עצמו הוא אלים וראוי להיות יוצא בדיינים, אפשר דקרינן ביה לא יגוש אע"פ שבמציאות אי אפשר להוציאו בבית דין. וכהאי גוונא כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' ל"ט דהיכא שנשבע או נדר שלא לתבוע, קרינן ביה לא יגוש, כיון שרק איסור נדר ושבועה גורמים לו שאינו יכול לתבוע.
עוד יש לדון בזה, שהלואת יום טוב לעולם לא ניתנה ליתבע, אבל בהלואה שעכשיו אינה בת תביעה ועתידה לבוא לידי תביעה כגון שהתנה עמו שלא יתבענו לזמן, כתב התומים סי' ס"ז סקי"ב ע"פ דברי הרמב"ם שמשמט אף בתוך הזמן, ומעתה יש לדון במלך, שאע"פ שאין דנין אותו, מ"מ אין זה מצד החוב אלא מצד הלוה שהוא המלך, ואם ימות המלך ויירשנו יורש שאינו מלך, או שהמלך ימכור מנכסיו לאחרים, או שהמלך עצמו יעבור ממלכותו, הרי הוא בר גביה, א"כ אינו נידון כחוב שאין לו גביה עולמית.
ולפום ריהטא יש לעיין במלוה פחות משוה פרוטה, שאין בית דין נזקקין לפחות משו"פ, האם משמט או דלא קרינן ביה לא יגוש.
וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו (טו ב)
בחידושי רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל הנדמ"ח על פרשת שופטים כתב לחדש, שהמלוה הלואה למלך והגיע זמן שמיטת כספים אינו משמט, והטעם כיון דקי"ל שאין דנין מלך, ממילא הוי הלואה שלא ניתנה להיתבע, וכמו הלואה ביום טוב למ"ד שלא ניתנה להיתבע, שאינה משמטת כמבואר בגמ' שבת קמח: עי"ש.
ולכאורה יש לדון בזה כיון שהריעותא אינה מחמת החוב, דאין שום חסרון בחוב עצמו, רק שהמלך אינו בר תביעה לבית דין, וכיון שהחוב מצד עצמו הוא אלים וראוי להיות יוצא בדיינים, אפשר דקרינן ביה לא יגוש אע"פ שבמציאות אי אפשר להוציאו בבית דין. וכהאי גוונא כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' ל"ט דהיכא שנשבע או נדר שלא לתבוע, קרינן ביה לא יגוש, כיון שרק איסור נדר ושבועה גורמים לו שאינו יכול לתבוע.
עוד יש לדון בזה, שהלואת יום טוב לעולם לא ניתנה ליתבע, אבל בהלואה שעכשיו אינה בת תביעה ועתידה לבוא לידי תביעה כגון שהתנה עמו שלא יתבענו לזמן, כתב התומים סי' ס"ז סקי"ב ע"פ דברי הרמב"ם שמשמט אף בתוך הזמן, ומעתה יש לדון במלך, שאע"פ שאין דנין אותו, מ"מ אין זה מצד החוב אלא מצד הלוה שהוא המלך, ואם ימות המלך ויירשנו יורש שאינו מלך, או שהמלך ימכור מנכסיו לאחרים, או שהמלך עצמו יעבור ממלכותו, הרי הוא בר גביה, א"כ אינו נידון כחוב שאין לו גביה עולמית.
ולפום ריהטא יש לעיין במלוה פחות משוה פרוטה, שאין בית דין נזקקין לפחות משו"פ, האם משמט או דלא קרינן ביה לא יגוש.