'הליכות עולם'

[ישראל היהודי]

פרשת בהעלותך הלכות בשר וחלב סעיף ז' עם הערות בקטע העוסק בענין כיתותי מיכתת שיעוריה
תודה רבה!
תודה מראש!

 

[יצחק משען]

ז. (בהעלותך אות יד) אם בישלו חמאה בקדרה של בשר בת יומה ונאסרה, מפני שלא היה ששים כנגדה, אסור להדליק בחמאה זו שאסורה בהנאה, ואפילו נרות חנוכה שאסור להשתמש לאורה אסור להדליק בחמאה זו. ע"כ. הנה הפמ"ג בפתיחה להל' בשר בחלב, בד"ה טעם כעיקר כיצד, אחר שכ' דבבב"ח לכ"ע טעם כעיקר דאורייתא, שוב צידד דאפשר דמקדירה לתבשיל לא הוי דבר תורה, להאומרים טכ"ע דרבנן. וסיים, ומיהו לדידן כל טע"כ בשאר איסורין בקדרה ב"י הוי ד"ת דילפינן מגיעולי עכו"ם, אלא שאין לוקין ע"ז. ובבב"ח היו לוקין ע"ז. ע"כ. והניף ידו שנית בשפתי דעת (סי' פז ס"ק יח), במ"ש הרמ"א בסעיף ו, י"א שאסור לחתות האש תחת קדירת עכו"ם, לפי שהם מבשלים בהם גם חלב וגם בשר, והמחתה תחת קדירתם בא לידי בישול בב"ח. וכ' הש"ך שם, ואין בזה אלא חומרא בעלמא, ואין העולם נזהרין בזה. וכ' הפמ"ג, דלא חשו שהבלוע שבתוך הקדירה מבשר וחלב יחד יפלוט לחוץ ויתבשל ע"י החיתוי, משום דזה לא הוי דרך בישול. אבל בשר בקדירה של חלב בת יומא ודאי הוי דרך בישול. ע"כ. וכ"כ המחזיק ברכה (סימן פז ס"ק כב). ע"ש. וכן מבואר מתוך דברי האליה רבה (סי' תרעג סק"א) וז"ל: בשער אפרים סי' לח האריך במעשה שבישלו חמאה בקדרה של בשר בת יומא, אם מותרת להדלקת נרות חנוכה, כיון שאסורה בהנאה. ודעתו נוטה דמותר דמצות לא ליהנות ניתנו. ותמיהני הא בשר בחלב אסור בבישול, ואף שכבר נתבשל הא קי"ל בסי' שיח לענין שבת שיש בישול אחר בישול. עכ"ל. הא קמן דפשיטא ליה דאע"ג דאין הבשר בעין אסור מה"ת לבשל בה החמאה, וגם לאחר מכן אסור להדליק בחמאה הזאת שיש בה נ"ט של בשר מפליטת הקדירה. וכן בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' לח) כתב לחזק דברי גיסו הא"ר הנ"ל, והוסיף, דאף למ"ד לגבי שבת אין בישול אחר בישול, התם ה"ט שמכיון שכבר נתבשל א"צ עוד בישול ולא הוי מלאכה כלל, אבל לענין איסור בב"ח דהוי משום טעם כעיקר ודאי דהוי בכלל בישול. ע"ש. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב רביעאה (ח"א סי' מא). ובשו"ת בית יצחק ח"א מיו"ד (סי' קכ אות ג). ובהגהות יד אברהם (סי' צד) בד"ה הכל אסור בהנאה. ע"ש. גם בשו"ת חקרי לב ח"א מיו"ד (סי' נא) מוכח דס"ל דבכה"ג הוי מה"ת. ע"ש. וע"ע בשו"ת אמרי שפר (חבר בית דינו של הגאון הנוב"י, בחאו"ח סי' ו), שכ' ג"כ להשיג על השע"א הנ"ל שהרי עובר משום בישול בב"ח. ע"ש. וכן בס' זבחי צדק (סי' פז סק"ט) הביא דברי הפמ"ג הנ"ל לדינא. אולם ראיתי בתשובה מאהבה ח"ג (סי' שלא, ביו"ד סי' פז) בנידון השער אפרים הנ"ל שכ', דהדין דין אמת דלא שייך בישול בכה"ג, הואיל והחמאה לא נתבשלה עם בשר בעין, רק בקדרה של בשר בת יומה, וכיון דליכא אלא בליעה בעלמא אין כאן איסור בישול מה"ת ומותר בהנאה. ושכן מוכח בכו"פ, אלא שהפמ"ג לא כ' כן. ע"ש. ובשו"ת מהר"ץ חיות (סי' סד) הביא ג"כ דברי האליה רבה הנ"ל, וכתב, אולם עד כאן לא שייך איסור בישול בבב"ח אלא דוקא כשהם בעין, אבל ע"י טעם מן הקדירה לא שייך בישול. ואע"ג דאי טע"כ דאורייתא לקי על הטעם, מ"מ לענין בישול אינו חייב בבישול בב"ח אלא כשהם בעין, ושכן מבואר בכרתי ופלתי (סי' פז ס"ק יג). ע"כ. וכן יש להעיר ממ"ש מרן החיד"א במחב"ר (סי' פז ס"ק טו"ב) בד"ה ואני, ליישב ד' השער אפרים הנ"ל, דס"ל דדוקא היכא דאיתיה בעיניה אמרינן יש בישול אחר בישול, בבב"ח, אבל הכא דליכא אלא טעם בשר. והוא בישול אחר בישול שרי. וכבר ראיתי להכו"פ (בס"ק יג) שהעלה דבלוע שנתבשל כבר אין בו משום בישול. והגם דיש להחמיר וכמו שנראה מהאחרונים, מ"מ הוא דרך חומרא, והשער אפרים קאי לעיקר הדין. עכת"ד. וכן הוא בברכי יוסף א"ח (סי' תרעג סק"א). ולפ"ז יש ללמוד, שכל שהחלב הבלוע בקדירה הוא מבושל, ואינו אלא טעם בעלמא, מותר מה"ת לבשל באותה קדירה בשר אפילו בתוך מעת לעת. ואע"פ שהשבות יעקב הנ"ל פשיטא ליה דבבב"ח לכ"ע יש בישול אחר בישול, וכן מוכח לכאורה מד' הרשב"ץ ח"ג (סי' רצב). [וי"ל]. אך לאו מילתא פסיקתא היא כלל. כי מבואר להדיא בפי' רבינו גרשום (בחולין קח:) דאין בישול אחר בישול בדין בב"ח. ע"ש. וכ"כ הצל"ח (שבת קמה:) בהגה מבן המחבר. וע"ע בספר הצל"ח השלם הנד"מ (בסוה"ס סי' יט). ודלא כהפמ"ג (סי' קה שפ"ד סק"ב) שכתב שיש בישול אחר בישול בבשר בחלב. ע"ש. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' פב). ובספר ארעא דישראל (מע' ב אות י). ובשו"ת אמרי בינה חיו"ד (הל' בשר בחלב סי' ג). ובשו"ת נפש חיה (חיו"ד סי' ל). ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סי' מד). ובשו"ת שאלי ציון ח"ב (חיו"ד סי' כו). ובפמ"ג (סי' צט מש"ז ס"ק יא). ובהגלות נגלות דברי אחד המיוחד מרבוותא קמאי, הוא רבינו גרשום מאוה"ג, יש מקום רב לצרפו לס"ס, ואע"ג דלגבי שבת קי"ל דיש בישול אחר בישול בלח, מ"מ גם לגבי שבת דעת כמה ראשונים דלא שייך בישול אחר בישול. וכמ"ש המנחת כהן (בקונט' משמרת השבת ספ"א), שלדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן וה"ה, כל שנתבשל כל צרכו אפי' הוא דבר צונן ולח לא שייך בו בישול כלל, ומותר אפי' מד"ס להניחו כנגד המדורה במקום שהיס"ב. ע"ש. וא"כ כ"ש דלגבי בב"ח סל"ה. וכיו"ב כ' החיד"א במחב"ר (סי' פז ס"ק יב) גבי המעושן והמבושל בחמי טבריא. ע"ש. וע"ע בשו"ת ר"פ ח"ג (חיו"ד סי' ה). וי"ל. [וע' בשו"ת בית יצחק ח"א מיורה דעה (סי' קכ אות ג). ע"ש. ועכ"פ במקום שאין אלא טעם נראה דלא דמי ללח בעין.] ומ"מ נראה שמעיקר הדין יש להקל, אלא שמכיון שהפמ"ג וכן הא"ר והשבו"י ס"ל לאסור לבשל בשר בקדרה חולבת בת יומה, וכן להיפך, נכון להחמיר לחוש לדבריהם. וכן מבואר ג"כ בס' חמודי דניאל (בהל' תערובות הב' ס"ס יב) שכ', שאסור מן התורה לבשל חלב בקדרה של בשר בת יומא, או להיפך, למאי דקי"ל טע"כ דאורייתא. אבל אי נימא טע"כ דרבנן נראה דלא גזרו אלא באכילה ולא בבישול. שהיצר מתאוה לגבי אכילה יותר מאשר בישול שאין בו תאוה כ"כ. ומיהו נראה דבבב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא, וכדאיתא בחולין (קח.) וכו'. ע"כ. (וכבר הבאתי כל זה לעיל).

ומיהו כשאין הכלי בן יומו נראה שאין צורך להחמיר בזה, כי הנה בחי' הריטב"א (חולין צז.) כ' וז"ל, הא דתניא קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב, ואם בישל בנותן טעם. היה מדקדק מורי הרא"ה דמדקתני ואם בישל בנ"ט מכלל דבקדרה בת יומא עסקינן, וא"כ ל"ל למתני לא יבשל בה חלב פשיטא. אלא הא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחלה, אבל באינה בת יומא שרי לכתחלה, כיון דנ"ט לפגם היא. דלא גזרו דלאו בת יומא אטו ב"י אלא בקדרה דבלעה איסורא שעשאוה איסור כשעת בליעתה, אבל האי דהיתרא בלעה לא גזרו בה, דלא דמיא לכלי מדין וכו'. וכן ראיתי שהיה עושה מעשה בדבר זה לעצמו. וחבריו היו חולקין עליו וכו'. ע"כ. וע' בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' צח), שהביא דברי הרא"ה בבדק הבית דס"ל (כנ"ל) דקדרה של בשר שאינה ב"י מותר לבשל בה חלב לכתחלה, וכן להיפך. והרשב"א במשמרת הבית חולק עליו. והחת"ס כ' ליישב ד' הרא"ה. ע"ש. וע"ע בשו"ת פני מבין (חיו"ד סי' צח). ע"ש. וע' בערוך השלחן יו"ד (סי' צג סק"ב) שכתב שדעת הרמב"ם כד' הרא"ה לחלק בזה בין היתרא בלע או איסורא בלע. אך שם (ס"'ק יב) כתב שרוב הפוסקים והש"ע לא ס"ל הכי. וע' ביו"ד (סי' קכב ס"ב). ובשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' נה). ע"ש. ואע"פ שבודאי העיקר כד' החולקים על הרא"ה הנ"ל, מ"מ לענין איסור בישול בב"ח, כגון שעושה לצורך גוי, י"ל דבהא מיהא לא גזרו שאינה בת יומא אטו בת יומא. וכן ראיתי בחי' הגאון רעק"א ליו"ד (סי' פז ס"ו) שהעיר עמ"ש הרמ"א לאסור לחתות אש תחת קדרת עכו"ם, דהא סתם כלים אינם בת יומם. ע"ש. ומוכח דס"ל דאין איסור בישול בכה"ג אפי' מדרבנן. ואמנם ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סי' מ אות ג) שתירץ לקו' הגרע"א הנ"ל דאף באינה ב"י גזרי' אטו ב"י לגבי איסור בישול. ע"ש. אולם אין זה מוכרח לדינא. וכן ראיתי בס' חמודי דניאל (הל' בב"ח סי' יח) שכ', שנראה שמותר לבשל בשר לנכרי בקדרה של חלב שאב"י, שכל שאינו אסור אלא מדרבנן לא גזרו אלא באכילה ולא בבישול ובהנאה. (וע' בהערה שם). ע"ש. והנה ראיתי בשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד ר"ס כז) שכתב, דמ"ש המרדכי והרמ"א גבי חיתוי תחת קדרת עכו"ם שאין זה אלא חומרא בעלמא, היינו שאין לחוש לשמא יחתה, שאפי' יחתה הא קי"ל סתם כלים אינם ב"י, אבל אם הוא מחתה בודאי שאסור מה"ת כשהקדרה בת יומה מיהא. ע"ש. ובשו"ת חתם סופר (חיו"ד ס"ס צב) כ', שגם עיקר האיסור לחתות באש תחת קדרת עכו"ם אינו אלא חומרא בעלמא, משום דאיכא כמה ספיקות, שמא אינו ב"י, ושמא יש ס' במאי דנפיק מניה, ואע"פ שלענין שיעור ביטול איסור משערים בכל הקדירה, מ"מ לאסור החתוי מטע"ז אינו אלא חומרא בעלמא. ע"ש. וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סי' מ אות ד). ע"ש. והלום ראיתי בזבחי צדק (סי' פז אות יז) שפסק כד' החמודי דניאל (שהובא בפתחי תשו' סק"ח), דמותר לבשל בשר לגוי בקדרה של חלב שאב"י, ואין בזה אפי' משום מראית העין כי מי יודע אם היא קדרה של בשר או של חלב. ע"ש.

והנה מ"ש הרהמ"ח שחמאה שנתבשלה בקדרה של בשר בת יומה ונאסרה, אסור להדליק בחמאה זו, אפילו נרות חנוכה שאסור להשתמש לאורם, כדבריו העלה בשו"ת שער אפרים (סי' לח) במסקנתו. ומ"ש הבאר היטב או"ח (ר"ס תרעג) בשם הרב שער אפרים שפסק שמותר להדליק בה נרות חנוכה, (וכן כתב האליה רבה ר"ס תרעג), לא סיימוה קמיה, כי במסקנא שם כתב באמת לאסור. וכבר השיג עליו בשערי תשובה שם. גם מרן החיד"א במחב"ר (סי' פז ס"ק טוב) בד"ה ואנכי חזון הרבתי, הביא מ"ש הפרי מגדים בשם השער אפרים שמותר להדליק בה נר חנוכה, והשיג עליו, שאין זה אלא צד אחד שצידד השע"א, אבל אח"כ במסקנא צידד לאסור, ואדרבה מוכח דדעתו לאסור. והכי נקטי הרב יד אהרן והרב לשון לימודים, שהשער אפרים אסר. ע"ש. וכן הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' כז אות נו) כתב שהשע"א אסר להדליק ממנה נרות חנוכה. ובכף החיים יו"ד (סי' פז ס"ק טז) הביא בשם השער אפרים לאסור להדליק ממנה אפילו נרות חנוכה, ואע"פ שמצות לאו ליהנות ניתנו, מ"מ כיון שנר חנוכה צריך שיעור, ובשר בחלב אסור בהנאה, כתותי מכתת שיעוריה. ע"כ. וכ"כ בשערי תשובה שם. אולם עינא דשפיר חזי מה שכתב בראש ספר מעשה רוקח חלק א, כתב המאירי בחידושיו וז"ל: והעיקר כמו שפסק הרמב"ם שלחי של אשירה כשר, וקורה של אשירה פסולה, וטעם הדבר תלוי בפירוש כתותי מכתת שיעוריה, שאינו כמו שהבין הראב"ד ושאר המפרשים שיהא כמו שאינו כלל, אלא כנפרך ולא דבר שלם, ולכן בלחי הגע עצמך שהוא תל עפר, הואיל וגבוה י' טפחים מהני, אבל קורה הא בעינן שתהיה חזקה לקבל אריח, ואילו חשבת לה כנפרכה לא הויא חזקה ופסולה, ופירוש נכון הוא. ע"כ. וע"ע במאירי עירובין (פ:) ד"ה נחלקו. ולפ"ז הדלקת חמאה זו שאסורה בהנאה, אי חשבת לה כמו שאיננה כלל, כדעת הראב"ד וסיעתו, שפיר יש לאסור הדלקת נר חנוכה ממנה, משום כתותי מכתת שיעוריה, אבל לדעת הרמב"ם גם אם נאמר שרואים אותה כאילו נפרכה, ונעשית כמו טפות דקות של שמן, כיון שהדליק ממנה שיעור הדלקה שהוא חצי שעה יצא ידי חובה. ולפי האמור ניחא מה שאמרו בגמרא (שבת כא:) א"ר זירא אמר רב, פתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם בשבת, מדליקים בהם בחנוכה, בין בחול בין בשבת, מ"ט דרב, קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. והרי שמן שריפה, שהוא שמן של תרומה טמאה, הוא אחד מהשמנים שאין מדליקים בהם בשבת, ותרומה טמאה לשרפה קיימא, וא"כ נימא כתותי מכתת שיעורה. וכבר הקשה כן בספר לשון לימודים (הל' בשר בחלב דף ו ע"ד). ומה שתירץ שם, שאפשר שמעולם לא התיר רב להדליק נרות חנוכה בשמן שריפה וכו', אלא לעולם ס"ל לרב דשמן שריפה אע"פ שמותר להדליקו לשבת, אסור להדליקו לחנוכה משום דשיעורא בעינן, וכיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה. ע"ש. תימה עליו, שלא ראה מה שאמרו בירושלמי (סוף תרומות) א"ר ינאי, מדליקין בשמן שריפה בחנוכה, וא"ר ניסא, אימא אמרה לי, אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה. וכן פסק הרמב"ם (פרק יא מהל' תרומות הי"ח) וז"ל: ומי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן. ע"כ. ומרן הכ"מ והרדב"ז ציינו שמקור דברי הרמב"ם בירושלמי הנ"ל. ולכאורה הא איכא למימר בשמן שריפה כתותי מכתת שיעוריה. ולפי האמור לעיל אתי שפיר דלא שייך בזה כתותי מכתת שיעוריה. וע' פני יהושע (שבת כא.) ד"ה אמר רב הונא. ובמראה הפנים (ר"פ במה מדליקין) ד"ה ולא כן. וראש יוסף (שבת כו.) ד"ה והוי יודע. ע"ש. ושוב מצאתי בישועות יעקב (סי' תרעג סק"א) שהביא מ"ש מר זקנו הגאון שער אפרים דהיכא דבעי שריפה אסור להדליק בה נר חנוכה, כיון דבעינן שיעור לנ"ח וכתותי מכתת שיעוריה, וכתב, אמנם אחר העיון דברי הגאון מר זקני אינם נכונים, שכל מה שצריך שיעור לנר חנוכה, היינו שידליק זמן זה, וא"כ מה בכך שעומד לשריפה, הרי גם השיעור הוא שצריך להדליק שיעור כזה, ולא דמי לשופר ולולב שצירך שיהיה שיעור בגופם. ותמיהני על הגאון שדימה והשוה ענינים נפרדים. ע"כ. וכן כתב בשו"ת שב יעקב, והביאו בשו"ת הרמ"ץ (חאו"ח ס"ס נ). וכ"כ עוד בשו"ת עמודי אש (סי' ו אות י) בד"ה בשו"ת שער אפרים. ודו"ק.

ח. כל זה נתבאר בהערה הנ"ל בסעיף הקודם.

 

[יוסף דהן]

פרשת בהעלותך הלכות בשר וחלב סעיף ז' עם הערות בקטע העוסק בענין כיתותי מיכתת שיעוריה
תודה רבה!
תודה מראש!

רצית צורת הדף?

 

[ישראל היהודי]

רצית צורת הדף?

בסדר, הסתדרתי, ייש"כ גדול!