המעשן סיגריה ביו"ט האם עובר על איסור דאורייתא?

[כמעיין המתגבר]

קיימא לן שאסור לעשות שום מלאכה ביו"ט בדבר שאינו שוה לכל נפש. כל הראשונים (כנראה) סוברים שזה איסור דאורייתא.
בגמרא בכתובות ז., מובאת דוגמא לדבר שאינו שוה לכל נפש - 'מוגמר'. כלומר דבר הנשרף לצורך ריח טוב.
סיגריה גרעה ממוגמר שהרי במוגמר גם מי שאינו צריך אותו - הוא לא יתנגד לו. אבל בסיגריה, מי שאינו מעשן יתנגד לו מאוד, כידוע.

אז למה בכל זאת יש שמעשנים ביו"ט?
כי תוס' בשבת לט:, כתבו שרחיצת כל הגוף אינה שוה לכל נפש, אבל להזיע במרחץ (סאונה רטובה) חשיב שוה לכל נפש כי הוא טוב לבריאות, והפני יהושע ביאר את דברי התוס' שכל מה שהוא לצורך 'בריאות' חשיב שוה לכל נפש כי בריאות זקוקה לכולם, וכתב הפני יהושע שסיגריה היא לצורך בריאות (לא ידעו בזמנו את נזקי הסיגריות), כי מועילה לעיכול.

ראשית, עצם ביאורו בתוס' אינו מוכרח כי אפשר שכוונת תוס' שזיעה באמת היתה נהוגה יותר (רש"י בשבת מ., מסביר שזיעה היינו לישב במרחץ).
גם אם נקבל את פירושו בתוס' - האם אפשר בזמנינו לומר שסיגריה היא לצורך בריאות?!
גם אם נניח שישנם סיגריות שמועילות לעיכול, הלא שאר הסיגריות, כגון אלו שלפני האוכל, אינם לשום בריאות אלא להיפך.
גם אם נאמר שסיגריה היא כזיעה במרחץ המוזכרת בתוס' - ראשונים רבים חלקו על תוס' וכתבו שגם רחיצה שוה לכל נפש, וזיעה ורחיצה שוים לכל נפש בלי קשר לענין הבריאות. לדוגמא הרמב"ן בשבת שם כותב על חילוק התוס' - אין אלו אלא דברי נביאות לחלק בכך, וחולק עליהם. השו"ע בסי' תקיא, שמתיר להתרחץ כל גופו ביו"ט (על פי רי"ף רמב"ם רב האי גאון ועוד) כנראה סובר דלא כתוס' אלא רחיצת כל הגוף שוה לכל נפש.

האם ניתן להקל באיסור דאורייתא (כל סיגריה - הבערות רבות) על סמך צד רחוק כזה?

שומר נפשו ירחק וירחיק מזה.